טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
המרכיב הנפשי בעייפות
מחקר שנערך בארה"ב וחקר אנשים עם מחלות כרוניות מצא, כי פעילות גופנית מפחיתה דיכאון ועייפות באמצעות הגברת החוללות העצמית self-efficacy, או במילים אחרות, האמונה שהפרט יכול לשלוט במטרותיו הפיסיות ולהשיג תחושת סיפוק והערכה ע"י כך שיגייס עצמו למטרה
החוללות העצמית של האדם היא האמונה שהוא יכול להשיג מטרה מסויימת: כדוגמא לחוללות עצמית, האמונה שאני יכול לטפס כמה גרמי מדרגות ברציפות או לבצע ריצה מבלי לעצור באמצע.
החוקר הראשי אמר כי : "אנשים המבצעים פעילות גופנית, יש להם תחושה גדולה יותר של הגשמה עצמית, או ביטחון עצמי בסיטואציה ספציפית, אשר בתורה מצליחה להפחית את הדיכאון ואת העייפות".
מחקרים רבים הראו כבר שפעילות גופנית מפחיתה דיכאון ועייפות באנשים הנאבקים עם מחלה כרונית; החידוש במחקר הנוכחי, היא הטענה שהחוללות העצמית מתווכת וממנה נובע השינוי החיובי: תחושת השליטה, או האמונה ביכולתו של האדם להגשים ולהשיג את מטרותיו הפיסיות. החוקר הדגיש כי טענתו מבוססת על ההתייחסות אל העייפות כסימפטום של הדיכאון (ולא על עייפות כסימפטום של המחלה הכרונית או הטיפול בה, כפי שמתרחש במחלות כגון טרשת נפוצה וסרטן).
" התערבויות שנועדו להפחית את רמות הדיכאון מצליחות פעמים רבות להפחית גם את רמות העייפות. אך ההיפך אינו תמיד נכון", החוקר הוסיף ואמר "כי הממצאים ממחקרים קודמים הראו שהגברת הפעילות הגופנית הגבירה גם את החוללות העצמית וכי האפקט הזה הוא כמעט מיידי. ממצאים אחרים הצביעו על כך ששינוי בחוללות העצמית משפיע על רמות הדיכאון והעייפות".
בכדי לבחון טענות אלו החוקר ניתח תוצאות של 192 חולות סרטן השד ו- 292 אנשים עם טרשת נפוצה.
וכך הראו התוצאות:
• לפעילות הגופנית הייתה השפעה ישירה על החוללות העצמית בשתי הקבוצות (סרטן השד וטרשת נפוצה).
• לחוללות העצמית הייתה השפעה על העייפות באופן ישיר וגם באופן עקיף דרך הפחתת הדיכאון, בשתי הקבוצות.
• במידה ומבטלים את השפעת החוללות העצמית (ניתן לעשות זאת בעזרת כלים סטטיסטיים) ישנה ירידה בהשפעה החיובית של הפעילות הגופנית על הדיכאון והעייפות.
• משתנים מתערבים שנבחנו כמו נתונים דמוגרפים והמצב הבריאותי, לא השפיעו על מובהקות התוצאות.
החוקר סיכם את ממצאיו ואמר: " ישנה תמיכה לכך שלפחות נתיב פסיכולוגי אחד מקשר בין פעילות גופנית ועייפות, נושא משמעותי לחולים במחלות כרוניות. החוקר ממליץ לבחון ולוודא במחקרי המשך כי קשרים אלו חוזרים על עצמם, גם במחלות נוספות. בנוסף יש לבחון משתנים נוספים המשפיעים על העייפות כגון חוסר שינה ודלקתיות ולהכניסם למודל מורחב יותר לטיפול בבעיות אלו".
החוקר הסביר מבחינה תיאורתית שהאפקט של פעילות גופנית על תחושת השליטה מעלה הסברים נוספים לגבי השפעת הפעילות הגופנית על הפחתת תחושת העייפות בחולות סרטן השד ואנשים עם טרשת נפוצה. תחושת ההגשמה וההישג, או הבטחון העצמי הגבוה בסיטואציה ספציפית, משרת ככלי להפחתת הדיכאון, אשר בתורו משפיע ומפחית גם את העייפות. מכאן כי העלאת החוללות העצמית יכולה להפחית את רמת העייפות גם באופן ישיר (כלומר, גם ללא הגברת הפעילות הגופנית). כוונתו של הכותב שהתערבויות המכוונות לטיפול בעייפות יכירו ויתמקדו, בין היתר, גם במרכיב החוללות העצמית, אשר לבסוף ישפרו את החיים של החולים המחלות כרוניות.
מתוך ה- Medical News Today
את המאמר המלא ניתן למצוא ב-Psychosom Med 2009
תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.