אם אתם רוצים לרדת במשקל באמצעות פעילות גופנית, כדאי שתסתכלו על האימונים לא כפעילות גופנית, אלא כזמן הנאה. חוקרים מצאו כי הגישה של אנשים כלפי הפעילות הגופנית עשויה להשפיע על מה שהם יאכלו לאחר מכן ובסופו של דבר על הירידה במשקל. לא פחות חשוב – הם מצאו שאת הגישה אפשר לשנות.

פעילות גופנית חשובה מאוד להרזיה, אך מתעמלים רבים מוצאים עצמם מתוסכלים לאחר שלא הצליחו לרדת במשקל. מחקרים כבר מצאו כי רוב האנשים שמתחילים להתעמל לא יורדים במשקל כצפוי להוצאה האנרגטית הגדולה שלהם. יש אנשים שאפילו עולים במשקל, למרות שהם שורפים קלוריות רבות בפעילות גופנית. הסיבה לכך טמונה ברובה במזון שאנשים אוכלים כשהם פעילים גופנית.

בסדרת מחקרים שפורסמה בכתב העת Marketing Letters, חוקרים אמריקאים וצרפתים ביקשו לבדוק אם חלק מההשפעה היא פסיכולוגית, ובחנו אם כינוי הפעילות הגופנית בשם אחר עשוי להשפיע על התזונה של אנשים.

למחקר הראשון החוקרים גייסו 56 נשים בוגרות בריאות, כמחציתן בעלות עודף משקל. כל הנשים קיבלו מפות עם אותו מסלול באורך קילומטר וחצי ונאמר להן שהן יבלו את חצי השעה הבאה בהליכה במסלול ולאחר מכן יקבלו ארוחת צהריים. למחצית מהנשים נאמר שמטרת ההליכה היא פעילות גופנית והחוקרים עודדו אותן לראותה ככזו, באמצעות כך שהנשים התבקשו לדווח על מידת המאמץ שלהן לאורך הדרך. לנשים האחרות נאמר שהיציאה לחצי השעה היא להליכה שמטרתה הנאה - הן יאזינו למוזיקה באוזניות וידרגו את איכות הסאונד. כאשר הנשים שבו מההליכה, החוקרים ביקשו מכל אחת מהן להעריך את המרחק שהלכה, את מצב הרוח שלה ואת הקלוריות ששרפה.

הנשים שהתעמלו באופן פורמאלי דיווחו על יותר תחושת תשישות ועצבנות בהשוואה לנשים שיצאו במטרה ליהנות – שדיווחו על מצב רוח טוב יותר. למרות שהערכות שתי הקבוצות לגבי המרחק והקלוריות שנשרפו היו כמעט זהות, כאשר הנשים התיישבו לארוחת צהריים שכללה פסטה עם בשר, שעועית ירוקה, לחם, מים או משקאות מוגזים ממתוקים ורסק תפוחים או פודינג שוקולד לקינוח, הנשים בקבוצת ההתעמלות צרכו כמות גדולה יותר באופן משמעותי של משקאות מוגזים ופודינג, בהשוואה לנשים שחשבו שהן הלכו בשביל הכיף. לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות בכמות הקלוריות שצרכו מהפסטה, השעועית והלחם, רק ב"פינוקים". 

מחקר נוסף שערכו החוקרים חיזק והרחיב את הממצאים. הם גייסו 46 משתתפים אחרים, הפעם חלקם גברים, וביקשו מהם ללכת באותו מסלול. שוב למחציתם נאמר להתייחס לזה כפעילות גופנית בעוד שליתר נאמר שזה לצרכי הנאה – הפעם טיול נופים. בעוד שלקבוצת הפעילות הגופנית הורו החוקרים לדווח בכמה נקודות במסלול על מידת המאמץ, לקבוצת הטיול הם הורו לדרג את הנוף בכמה נקודות בדרך. למרות ששתי הקבוצות הלכו את אותו מרחק, כאשר הותר לנחקרים למלא שקית בסוכריות M&M’s לפי רצונם, כתודה על השתתפותם במחקר, אלה מקבוצת הפעילות הגופנית שפכו פנימה פי שניים ממתקים בהשוואה לאלה שמבחינתם יצאו לטיול מהנה בטבע.

במחקר השלישי החוקרים ביקרו בקו הסיום של מרתון אמיתי. 231 בני 16-67 שסיימו לרוץ 5-10 קילומטר, הסכימו למלא שאלונים. בשאלונים המשתתפים נשאלו אם הם נהנו מחוויית המרוץ, וכתודה על שיתוף הפעולה הציעו להם לבחור בין חטיף שוקולד עתיר קלוריות לחטיף דגנים בריא יותר. נמצא כי באופן כללי, הרצים שאמרו שהמרוץ היה קשה או לא מספק נטו לבחור בשוקולד, בעוד שאלה שאמרו שנהנו נטו יותר לקחת את הבחירה הבריאה יותר.

השורה התחתונה של שלושת המחקרים הללו, היא שהאופן בו אנחנו מסתכלים על הפעילות הגופנית שלנו עשוי להשפיע על איך שאנחנו אוכלים לאחר מכן. החוקרים מסכמים כי אותו מאמץ כשמסובבים אותו כ"כיף" במקום "התעמלות" מקדם הפחתה בזלילה של מזונות עתירי קלוריות. לדבריהם, המידע החדש מראה כי רובנו זקוקים לפיצוי כלשהו על הפעילות הגופנית – אותה תמורה יכולה להיות בצורה של הנאה סובייקטיבית או לחילופין פודינג שוקולד. לפי המחקרים, ככל שנהנה יותר כך תפחת התחושה שיש צורך בפיצוי על המאמץ באוכל.

אומנם נדרשים מחקרים נוספים בנושא, אך בינתיים החוקרים ממליצים לאנשים ששוקלים להתחיל שגרה של פעילות גופנית במטרה לרזות, למצוא דרכים להתייחס אליה כמשהו כייפי – או לפחות לא כפעילות גופנית. לדבריהם, האזנה למוזיקה תוך כדי ריצה, שיחות טלפון במהלך הליכה או צפייה בסרט טוב כשהולכים על הליכון, עשויים לסייע להרזיה.

יש לכם עצות להפיכת הפעילות הגופנית למהנה יותר? שתפו אותנו

Mark Lett. DOI 10.1007/s11002-014-9301-6