שלפוחית השתן ממוקמת באגן הקטן. השלפוחית בנויה מדופן שרירית גמישה, שיש לה תכונה להתרחב בזמן מילוי וכך לשמור על לחץ נמוך בתוכה, מה שחיוני לזרימה תקינה ושוטפת של שתן המגיע מהכליות. 

השתן אינו דולף בעת מילוי השלפוחית הודות למערכת סוגרים הממוקמים בשופכה – הסוגר הפנימי באזור מוצא השלפוחית והסוגר החיצוני באזור רצפת האגן. אל שלפוחית השתן מובילים עצבים שמקורם במוח או חוט השדרה ותפקידם לתאם בין פעולת ההשתנה לפעולת הסוגרים. כאשר השלפוחית מתכווצת, הסוגר חייב להיפתח. בסיום הטלת השתן הסוגר מתכווץ שוב, השלפוחית נכנסת למצב של הרפיה והיא נכונה לאגור שתן מחדש.

בכדי לפשט את הבנת שלבי מחזור ההשתנה, דמיינו את השלפוחית כאבוב שאותו אנו מנפחים (שלב מילוי השלפוחית) אולם האוויר (השתן) אינו יוצא ממנו בגלל השסתום (כיווץ הסוגרים). כאשר אנו רוצים לרוקן את האבוב המלא אנו לוחצים ופותחים את השסתום (פתיחת הסוגרים), האוויר יוצא מהאבוב והוא מתרוקן (שלב כיווץ והתרוקנות השלפוחית) עד למילויו בפעם הבאה.

שלבים אלה מגיעים לידי בשלות ופעולה תקינה רק לאחר הלידה ותוך חמש שנותיו הראשונות של הילד. אבל שלפוחית השתן נוצרת כבר בשבוע השמיני להריון, ועד השבוע ה-14 מושלמות התפתחות מערכת הסוגרים ויצירת המסילות העצביות אל השלפוחית וממנה.

התפתחות שלפוחית השתן בשנה הראשונה לחיים 

ברחם, ההשתנה מתרחשת לרוב בזמן שהעובר ער ולא באופן אקראי בכל שעות היממה. בשליש האחרון להריון העובר מטיל שתן (שתן זה הוא למעשה מי השפיר) לתוך חלל הרחם בתדירות של שלושים פעם במשך היממה.

מיד לאחר הלידה חל שינוי בזמני הטלת השתן. מתן השתן הראשון יכול להתרחש רק כעבור 12-14 שעות מהלידה.

בשבוע הראשון לחיים תדירות ההשתנה אינה סדירה ואילו בשבוע השני עד הרביעי הילוד מטיל שתן בממוצע אחת לשעה. בהמשך התדירות יורדת ובגיל שישה חודשים היא נעה בין 10 ל-15 פעם ביממה. 

בגיל שנה תדירות ההשתנה יורדת ל-8 עד 10 פעמים ובמקביל נפח ההשתנה גדל פי שלושה עד ארבעה. בגיל שבע שנים הילד מטיל שתן בתדירות של 3-7 פעמים ביום ובגיל 12 תבנית ההשתנה כוללת 4-6 השתנות ליום.

נפח שלפוחית השתן אצל הילוד (בחודש הראשון לחיים) הוא 30 מיליליטר ולאחר מכן נפחה עולה עם הגיל. 

לא מתוך שינה

אצל הילוד הבריא השלפוחית היא יציבה ואין התכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית בזמן השינה או כאשר הילד ער. 

מחקרים שנערכו בילודים ובדקו את תפקוד השלפוחית ודפוסי השינה בו זמנית, מצאו שהילוד הבריא מטיל שתן רק כאשר הוא ער. באמצעות צפייה בילודים תוך רישום גלי המוח, הודגמה תמיד יקיצה של הילוד בזמן שהשלפוחית מלאה וזמן קצר לפני הטלת השתן. בזמן זה ניתן לראות תנועות גפיים מוגברות, כיפוף הבוהן בכף הרגל זמן קצר לפני ובזמן הטלת השתן, עוויתות פנים או בכי קצר. לאחר הטלת השתן התינוק שוקע שוב בשינה. 

בגיל זה התיאום בין התכווצות השלפוחית להרפיית הסוגר בזמן השתנה אינו מלא, ולכן בתום הטלת השתן ניתן למדוד שאריות שתן שנותרו בשלפוחית.

התפתחות השליטה בשלפוחית השתן אצל פעוטות

בגילאי שנה-שנתיים מתפתחת התחושה של מילוי השלפוחית ובגיל שנתיים-שלוש הילד רוכש את היכולת להתחיל השתנה או לעכב אותה באופן יזום ורצוני. בשנותיו השנייה והשלישית הילד רוכש גם את המודעות להתאפקות ומבין את החשיבות החברתית של שליטה תקינה על הטלת השתן.

השלבים האחרונים בתהליך ההבשלה של מערכת השתן מתרחשים לרוב בשנתו השלישית של הילד. בשנה זאת רוב הילדים מקבלים את דפוס ההשתנה הסופי - כמו אצל המבוגר - כלומר מילוי ארבע הדרישות הבאות: מודעות למילוי השלפוחית, היכולת לעכב את התכווצות השלפוחית, היכולת לדחות את הטלת השתן ויכולת להתחיל השתנה באופן רצוני.

בקרב בנים, הגיל הממוצע שבו רוכשים מיומנות זאת הוא 2.6 שנים. הבנות עושות זאת מוקדם יותר, בגיל ממוצע של 2.25 שנים.

פעילות תקינה של שלפוחית השתן במבוגרים

במהלך החיים הבוגרים, מקובל שהאדם מטיל שתן לא יותר מ-8 פעמים, בשעות בהן הוא ער. במהלך השינה המצב התקין הינו שהאדם לא צריך להתעורר כדי להטיל שתן. בלילה מופרש מבלוטה במוח הורמון מיוחד ששמו "הורמון נוגד השתנה" (ADH), הפועל על הכליה ומונע יצירת שתן בשעות הלילה. קימה בלילה כדי להטיל שתן - ולו רק פעם אחת - נחשבת לא תקינה.

לשלפוחית השתן תכונה חשובה - תכונת ההיענות, שמשמעה היכולת של השלפוחית לעלות בנפחה מבלי שהלחץ בתוכה יעלה. כאשר הלחץ עולה יחד עם עליית הנפח, מופיעה תחושת הדחיפות עד כדי אי יכולת לשלוט בשתן - מצב של שלפוחית רגיזה.

ככל שהשנים עוברות, חלים שינויים במבנה ובתפקוד השלפוחית, המובילים לפגיעה בתכונת ההיענות שלה. מכאן שעם העלייה בגיל, ישנה שכיחות גבוהה יותר של דחיפות ותכיפות בהטלת השתן.

*ד"ר יוסף אברבנאל הוא מומחה בכירורגיה אורולוגית, רופא בכיר במערך האורולוגי של מרכז רפואי רבין ומנהל תחום שלפוחית רגיזה באתר כמוני