לימפומה היא סרטן המתפתח במערכת החיסונית של הגוף. התאים הסרטניים מתרבים במהירות במערכת הלימפה ותוקפים אותה. הסוג הראשון של לימפומה זוהה על ידי ד"ר תומאס הודג'קין האנגלי ב-1832, וכך קיבלה המחלה את שמה. מאז אובחן סוג נוסף של לימפומה, שקיבל את השם לימפומה שאינה הודג'קין. למעשה רוב סוגי הלימפומה (כ-90%) הן מהסוג שאינו הודג'קין.

מהי לימפומה ע''ש הודג'קין?

מערכת הלימפה מורכבת מבלוטות לימפה הממוקמות באזורים שונים בגוף (לדוגמה: בצוואר, מעל לעצם הבריח, במפשעה), רקמות לימפה הממוקמות באיברים מסויימים (במוח העצם לדוגמה) ומערכת של צינוריות לימפה המקשרות בין בלוטות הלימפה ומובילות את נוזל הלימפה, המכיל בין היתר את הלימפוציטים - קבוצה של תאי דם לבנים שונים, להם מגוון תפקידים כחלק מהמערכת החיסונית של הגוף.

מקור סרטן הלימפומה מסוג הודג'קין הוא בלימפוציטים מסוג B. תפקידם להגן על הגוף מפני פתוגנים כגון חיידקים, וירוסים, פטריות או טפילים. הם עושים זאת על ידי יצור והפרשת נוגדנים – חלבונים טבעיים שנקשרים לאותם פתוגנים, "מסמנים אותם" ובכך מסייעים בהשמדתם על ידי חלק אחר של מערכת החיסון.

כיוון שרקמות הלימפה מפוזרות בכל הגוף, סרטן הלימפה יכול להתפרץ באיברים שונים. בדרך כלל, המחלה פורצת בבלוטות לימפה הממוקמות בחלק העליון של הגוף ובפרט בבית החזה, בצוואר ובבתי השחי. כיוון שבלוטות הלימפה מקושרות על ידי צינוריות לימפה, התאים הסרטניים במחלה זו נוטים לעבור מבלוטה לבלוטה וכך להתפשט. לעיתים רחוקות, וכשהמחלה מתקדמת, התאים עלולים לעבור גם למערכת הדם ודרכה לאיברים אחרים בגוף כגון כבד, ריאות, עצמות או מוח העצם.

השכיחות של לימפומה ע''ש הודג'קין

לימפומה מסוג הודג'קין מהווה כ-10-15% מכלל מקרי סרטן הלימפומה בישראל. מנתוני רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, בין השנים 2001 ל-2006 אובחנו בישראל 718 גברים ו-686 נשים כחולים בלימפומה מסוג הודג'קין. כלומר, כ-230-250 חולי לימפומה מסוג הודג'קין חדשים בשנה. שיעור היארעות המחלה עלה בעשורים האחרונים. 

שיעור ההיארעות של לימפומה מסוג הודג'קין בקרב גברים גבוה מעט יותר מאשר בנשים (בישראל: 3.6 ל-100,000 גברים בשנה בהשוואה ל-3.36 ל-100,000 נשים בשנה). 

סוג זה של סרטן נפוץ יותר בגילים 15-40, ובעיקר בשנות ה-20 לחיים. לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, לימפומה היא מחלת הסרטן השלישית בשכיחות בקרב ילדים ונוער עד גיל 18. לימפומה מסוג הודג'קין נדירה בילדים מתחת לגיל 5 ושכיחה יותר בקרב בנים מתבגרים.

שיעורי הישרדות של לימפומה ע''ש הודג'קין

שיעורי ההישרדות גבוהים: על פי נתוני 2001-2006 בישראל, היה שיעור ההשרדות מהמחלה (לפחות 5 שנים מיום האבחון) באוכלוסיה היהודית, בגילים 0-19: 96-97%, בגילים 20-64: 92-96% ומעל גיל 65: 48-55%. שיעורי ההישרדות בנשים גבוהים יותר משיעורי ההישרדות בגברים. גורם נוסף המשפיע על שיעור ההישרדות הוא שלב המחלה בעת האבחנה - ככל שהאבחון נעשה בשלב מוקדם יותר, עולה הסיכוי לריפוי.

גורמי סיכון למחלת הודג'קין

ללימפומה מסוג הודג'קין אין גורמי סיכון מובהקים. גם אלו שנמצאו במחקרים כמעלים סיכון לחלות, אינם מעלים את הסיכון באופן משמעותי, בהשוואה לאדם ללא גורמי סיכון. אלה הגורמים שנקשרו לסיכון למחלה: 

היסטוריה של מחלת הנשיקה – מחקרים מצאו כי 1 מכל 3 חולים בלימפומה מסוג הודג'קין חלה בעבר במחלת הנשיקה הנגרמת מווירוס אפשטיין-בר (EBV). מדובר בווירוס שכיח באוכלוסייה ורבים נושאים אותו בגופם, לאחר שחלו במהלך חייהם במחלת הנשיקה. 

גיל – המחלה נפוצה יותר בקרב בני 15-40, בעיקר בשנות ה-20 לחיים. שאר החולים מאובחנים לרוב מעל לגיל 55, אך המחלה עלולה להופיע בכל גיל.

מין – גברים חולים יותר מנשים.

היסטוריה משפחתית – אדם שיש לו אח תאום זהה שחלה בסרטן לימפומה מסוג הודג'קין, נמצא בסיכון מוגבר לחלות בעצמו. בני משפחה אחרים מדרגה ראשונה נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן זה אם קיים חולה במשפחה, אם כי במקרים אלו הסיכון לכך עדיין נמוך. מחקרים מנסים להסביר את הקשר המשפחתי באמצעות חשיפה לגורמים סביבתיים זהים (כמו מחלת הנשיקה) בשילוב מבנה גנטי דומה.

HIV – נשאי HIV, הווירוס הגורם למחלת האיידס, נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות.

ניתן לראות כי רוב גורמי הסיכון למחלה זו (למעשה כולם, מלבד זהירות מהדבקה ב-HIV), אינם בשליטתו של החולה, כך שאין דרך מוכחת להפחתת הסיכון לחלות במחלה.

האבחון של לימפומה ע''ש הודג'קין

פעמים רבות, אדם שלימפומה מסוג הודג'קין מתפתחת בגופו, לא ירגיש דבר. עם זאת, לעיתים עלולים להתפתח סימנים, שאינם ייחודיים למחלה זו ובמקרים רבים יעידו על דלקת, זיהום או מחלה אחרת. הסימנים כוללים בלוטות לימפה מוגדלות, חום גבוה ללא דלקת או זיהום, ירידה לא מכוונת במשקל, הזעה מרובה בלילה וגרד בכל אזורי הגוף. כאשר המחלה במצב מתקדם יותר יתכן שיופיעו עייפות, חוסר תאבון, קשיי נשימה ושיעול מרובה או כאבים בחזה. (עוד על התסמינים של לימפומה ע''ש הודג'קין) 

ד"ר אברהם אביגדור, מנהל המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי שיבא, מסביר כי כשעולה חשד ללימפומה, הסיבה הראשונה בגללה מגיעים לרופא, היא תחושה כללית לא טובה לאורך זמן, או כשמופיעים סימנים ותסמינים ספציפיים יותר. כאמור, רוב התסמינים והסימנים - ובכללם בלוטות לימפה מוגדלות - יעידו על בעיות או מחלות אחרות ובפרט דלקות וזיהומים. לכן, פעמים רבות, הרופא ימליץ להמתין כמה שבועות על מנת לבחון אם הבלוטות חזרו לגודלן המקורי (בעצמן או בעקבות טיפול אנטיביוטי), ויעידו בכך על סיום הדלקת.

אם הרופא חושד כי ייתכן שמדובר בלימפומה מסוג הודג'קין, יש צורך בבדיקות שונות על מנת לוודא שמדובר במחלה, לאבחן את סוג המחלה המדויק ואת שלב המחלה.

בדיקת רופא ובחינת ההיסטוריה הרפואית

במחלה זו, ההיסטוריה הרפואית של המטופל הספציפי חשובה, כולל בחינת גורמי סיכון אפשריים בכלל והיסטוריה רפואית בפרט. הרופא יערוך גם בדיקה פיזיקלית של הגוף, תוך התמקדות בבלוטות הלימפה ואזורים קשורים, כגון הכבד או הטחול. כיוון שבלוטות לימפה מתנפחות בדרך כלל בשל דלקות (במיוחד בילדים), הרופא יבדוק איברים קרובים לבלוטות הנפוחות וינסה לזהות בהם דלקות, על מנת לשלול אבחנה של לימפומה.

בדיקות דם

בדיקות דם שונות נדרשות על מנת לנסות לזהות סימנים לדלקת או בעיות אחרות – גם כאן בניסיון לשלול אבחנה של לימפומה.

ביופסיה

דגימה הנלקחת מבלוטת לימפה (בלוטה שלמה או חלק ממנה) ונבחנת במעבדה תחת מיקרוסקופ, במקביל לביצוע בדיקות מעבדה נוספות. בדיקות אלו נדרשות על מנת לאבחן לימפומה בוודאות וכדי לקבוע באיזה סוג לימפומה מדובר. ביופסיה מבוצעת בפרוצדורה ניתוחית או באמצעות מחט.

בשיטה הניתוחית - אם בלוטות הלימפה הנבדקות נמצאות קרוב לעור, מדובר בפרוצדורה פשוטה שניתן אף לעבור בהרדמה מקומית. אם הבלוטות הנבדקות נמצאות בחזה או בבטן, יש צורך בטשטוש או הרדמה כללית. בפרוצדורה זו ניתן להסיר חלק גדול מבלוטה או בלוטה שלמה.

באמצעות מחט - משתמשים במחט דקה וחלולה באמצעותה שואבים ומוציאים חלקי רקמות. אם הבלוטות הנבדקות קרובות לעור, ניתן לבצע את הביופסיה תוך מישוש פיזי של הבלוטה. אם מדובר בבלוטה באזורים פנימיים יותר, ניתן לבצע את הבדיקה תחת אולטרה סאונד או CT. בביופסיה באמצעות מחט אין צורך בחתכים והרדמה. עם זאת, בשיטה זו בדרך כלל, ניתן להוציא כמות קטנה של רקמות, שלעיתים אינה מספיקה לבדיקת המעבדה המעמיקות לצורך קבלת אבחון מלא. לכן, לעיתים יש צורך בביצוע ביופסיה בשיטה הניתוחית, לאחר ביצוע ביופסיה במחט. 

בדיקות מעבדה לתאים שהוצאו בביופסיה

כל הרקמות נבחנות תחת מיקרוסקופ על ידי פתולוג מומחה, הבוחן את גודל התאים, צורתם, כיצד הם מאורגנים ועוד. אבחון לימפומה מסוג הודג'קין אינו פשוט, בשל דמיון המחלה לדלקות ומחלות אחרות ולכן מומלץ שפתולוג המתמחה במחלות דם יבדוק את הדגימה. בחלק מהמקרים, יש צורך לבצע יותר מביופסיה אחת על מנת להגיע לאבחנה מלאה.

לאחר אבחון המחלה, חשוב מאוד לאבחן את שלב המחלה – בעיקר על מנת להתאים תוכנית טיפולית מתאימה ומייטבית.

מקובל לאבחן את מידת התפשטות המחלה ב-4 שלבים:

שלב 1 – המחלה אובחנה בבלוטת לימפה אחת או בקבוצת בלוטות לימפה באזור אחד או באיבר אחד.

שלב 2 – המחלה אובחנה בשני אזורים או יותר של בלוטות לימפה, באחד הצדדים של הסרעפת (השריר המסייע לנשימה ומפריד את בית החזה מהבטן) – מעליו או מתחתיו.

שלב 3 – המחלה אובחנה בשני אזורים או יותר של בלוטת לימפה – מעל ומתחת לסרעפת בו זמנית.

שלב 4 – המחלה התפשטה לא בצורה ישירה (אלא דרך הדם) גם לאיברים אחרים שאינם בלוטות לימפה, כגון: עצמות, ריאות, כבד ומוח עצם.

כדי לאבחן את שלב המחלה ואת מצב התפשטותה, ישנן בדיקות המשלימות את הביופסיה הראשונית שבוצעה:

ביופסיה ושאיבת מוח עצם

בדיקה זו מבוצעת לאחר אבחון של לימפומה מסוג הודג'קין, לצורך אבחון שלב המחלה והאם התפשטה והגיעה למוח העצם. הבדיקה אמנם קצרה, אך נדרשת הרדמה מקומית לצורך ביצועה. מחט מוחדרת לעצם האגן ונשאבת דגימה ממוח העצם. הדגימה נבדקת על ידי פתולוג במעבדה.

"לאור ההתקדמות ברגישות ובספציפיות של אמצעי ההדמיה המסוגלים לשלול או לאתר מעורבות מוח עצם בהודג'קין לימפומה, פוחתת הנחיצות בביצוע ביופסיית מח עצם בשנים האחרונות" אומר ד"ר אביגדור.

בדיקות דימות

בדיקות הדמיה שונות המצלמות את האיברים השונים בטכנולוגיות שונות. הבדיקות הרלוונטיות העיקריות לאבחון שלב לימפומה מסוג הודג'קין הן: CT (הדמיית תלת מימד המתאפשרת לאחר הזרקת יוד או שתיית חומר ניגוד ה"צובע" אזורים מסויימים) ו-PET-CT (הדמיית תלת מימד ברורה יותר, המתאפשרת לאחר הזרקת סוכר רדיואקטיבי המתרכז בתאים הסרטניים ובתאי הדלקת מסביבה ומסמן אותם).

טיפולים ללימפומה ע''ש הודג'קין

לאחר אבחון שלב המחלה, ניתן להחליט על תוכנית הטיפולים. התוכנית נקבעת על פי שלב המחלה, בהתאם למידת התפשטותה ותוך התחשבות בגילו ובמצב הבריאות הכללי של המטופל. בלימפומה מסוג הודג'קין, ניתוח אינו מהווה אפשרות טיפולית. אפשרויות הטיפול המרכזיות כוללות:

כימותרפיה

שימוש בשילוב תרופות ה"מרעילות" תאים סרטניים. בלימפומה מסוג הודג'קין בדרך כלל תועבר התרופה בעירוי. כיוון שהטיפול הכימותרפי עלול להשפיע ולגרום נזק גם לתאים בריאים (מאחר והוא פועל נגד תאים המתרבים בקצב מהיר בהם תאי סרטן אך גם תאים בריאים כגון תאי זקיקי שיער ותאי מוח עצם), הוא ניתן במחזורים עם הפסקה של מספר שבועות בדרך כלל, על מנת לאפשר לגוף להתאושש.

הקרנות

הקרנות בדרך כלל יינתנו במידת הצורך לאחר מחזורי טיפול כימותרפי. הטיפול כולל הקרנת קרני גמא באופן מדויק למיקום התאים הסרטניים על מנת להשמידם. הטיפול אורך מספר דקות ובדרך כלל יהיה צורך לחזור על ההקרנה במשך מספר ימים.

כאמור, טיפולים אלו הביאו לשיעורי ההשרדות הגבוהים מהמחלה. אך אם הטיפולים אינם עוזרים, כפי שקורה בחלק קטן מהמטופלים, נבחנות דרכי טיפול נוספות:

טיפול מונחה מטרה

תרופה המכילה נוגדן המכוון באופן ממוקד את הכימותרפיה לתוך תאי הלימפומה מסוג הודג'קין. בטיפול זה הנוגדן הנושא את הכימותרפיה נקשר לחלבון ספציפי (CD30) במעטפת של תאי ההודג'קין. לאחר הקשירה, נכנס הנוגדן לתוך התא, הכימותרפיה משתחררת מהנוגדן והורגת את תא הסרטן בלי לפגוע בתאים הבריאים סביבו.

אימונותרפיה

תרופות ממוקדות, המגבירות ומאיצות את פעילות מערכת החיסונית כנגד תאי הלימפומה מסוג הודג'קין. תרופות אלו "מעירות את המערכת החיסונית מתרדמתה" ומסייעות לה להרוג ולהשמיד את התאים הסרטניים.

כימותרפיה במינון גבוה והשתלת תאי גזע ממוח העצם

כשמחליטים להשתמש בתרופות כימותרפיות במינון גבוה, בדרך כלל הדבר יעשה בשילוב של השתלת תאי גזע ממוח העצם - תאי גזע הנמצאים במוח העצם ומייצרים למעשה את כל רכיבי הדם. כיוון שכימותרפיה במינון גבוה עלולה לפגוע באופן בלתי הפיך בייצור תאי הדם החיוניים למערכת החיסונית ולתפקודי הגוף, בדרך כלל יישאבו תאי גזע מהמטופל לפני הטיפול הכימותרפי ואלו יוחזרו לגופו בסיום הטיפול (השתלה עצמית של מוח עצם). לעיתים רחוקות יהיה צורך בהשתלת תאי גזע מתורם חיצוני.

לכל טיפול קיימות תופעות לוואי אפשריות: בחילות, פצעים בפה, חום, נשירת שיער, תשישות ועייפות, בעיות בתפקוד המיני ועוד. קיימים היום טיפולים תרופתיים ואחרים לשיפור ההתמודדות עם הטיפולים כנגד הסרטן והפחתת תופעות הלוואי. לכן, חשוב לערב את הצוות המטפל בכל תחושה לא טובה ויוצאת דופן. במכון להמטולוגיה, צוות מטפל הכולל רופאים, צוות סיעודי, שירות סוציאלי ופסיכולוגי, יידעו להתאים את הטיפול המיטבי.

* ייעוץ רפואי": ד"ר אברהם אביגדור, מנהל המכון להמטולוגיה, המרכז הרפואי "שיבא", תל-השומר.

יום המודעות העולמי ללימפומה יצוין ב-15 בספטמבר

שירות לציבור. מוגש בחסות חברת טקדה