הורמון גדילה שמעודד את התארכות העצמות תוך שיפור בתהליכי חילוף החומרים שמאיצים את הצמיחה לגובה – מהווה כיום את הטיפול המרכזי לילדים עם הפרעות גדילה. הטיפול בהורמון ניתן לתיקון גובה ולתיקון בעיות בייצור סוכר וחלבונים הנובעות ממחסור בהורמון גדילה טבעי, על רקע מצבי תחלואה שונים.

הטיפול בהורמון הגדילה צריך להינתן בזריקות על בסיס יומיומי, לתקופה ממושכת, על פי המרשם הרפואי שהותאם למטופל. מחקרים הראו כי הצלחת הטיפול בהורמון גדילה תלויה בהיענות לטיפול. 

החוקרים מהמכון הלאומי לסוכרת ואנדוקרינולוגיה שבמרכז שניידר לרפואת ילדים, שירותי בריאות כללית ואוניברסיטת תל אביב בחנו מדגם נרחב של כלל 2,263 הילדים מגיל שנה עד 16 המבוטחים בקופת חולים כללית שוטופלו לאורך עשור בין השנים 2015-2006 בהורמון גדילה לתקופה ממושכת של מעל לשנתיים, מרביתם בנים (59%).

מבין הנבדקים, כרבע (25.6%) טופלו בהורמון גדילה בעקבות קומה נמוכה אידיופטית (ISS, קיצור של Idiopathic Short Stature) - כשהגובה נמוך מ-2 סטיות תקן מממוצע הגובה המקובל באותו מין וגיל בקרב ילדים והקומה הנמוכה אינה נובעת ממחסור בהורמון גדילה ולא נמצאה לה סיבה רפואית אחרת. כמו כן, 3.4% טופלו בהורמון גדילה על רקע אי ספיקת כליות כרונית. שאר הנבדקים (71%) טופלו מסיבות נוספות שלא ניתן היה להבחין בניהן במסגרת המחקר, לרבות תינוקות שנולדו קטנים לגיל היריון (SGA), ילדים שאובחנו עם מחסור בהורמון גדילה וילדים עם תסמונת טרנר.

הנבדקים היו בגיל 8.3 שנים בממוצע בעת תחילת הטיפול בהורמון גדילה ומתוכם 74% היו יהודיים חילוניים ודתיים לאומיים, 6.8% חרדים ו-18.9% מהאוכלוסייה הערבית.

ההיענות לטיפול בהורמון גדילה נמדדה לפי רכישות ההורמון עבור הילדים על סמך מרשמים רפואיים, וסווגה לאחת משלוש קבוצות: היענות טובה שכללה טיפול תרופתי בהורמון גדילה למשך 12-11 חודשים בכל שנה בהתאם להמלצות הרפואיות הקובעות כי יש לטפל בהורמון גדילה ברציפות וללא הפסקות עד תום תקופת הטיפול; היענות בינונית הוגדרה כשהטיפול ניתן לילדים למשך 10-7 חודשים בלבד בשנה; והיענות נמוכה הוגדרה כשניתן טיפול בהורמון גדילה למשך פחות מ-7 חודשים בשנה. 

הממצאים שהתקבלו מדאיגים: התברר כי רק 30% מהילדים התמידו ברכישה קבועה של הורמון גדילה – המעידה על היענות טובה לטיפול. 53% מהילדים סווגו עם היענות בינונית ו-17% עם היענות נמוכה.

בהמשך סווגו הנבדקים לקבוצות גיל: ילדים מתחת לגיל 8 זוהו עם שיעורי ההיענות הנמוכים ביותר לטיפול בהורמון גדילה: 19.8% מהילדים בקבוצת גיל זו תועדו עם היענות נמוכה להורמון גדילה, בהשוואה ל-13.36% מהילדים בגילי 10-9, 15.65% מהילדים בגילי 12-11 ו-17.25% מהמתבגרים בגילי 13 ומעלה.

ההיענות לטיפול גבוהה יותר במי שמשלם עליו 

בישראל הטיפול בהורמון גדילה כלול בסל הבריאות הממלכתי לילדים עם מחסור בהורמון גדילה, תסמונת טרנר, ילדים שנולדו קטנים לגילם וילדים עם אי ספיקת כליות כרונית, אולם לילדים עם קומה נמוכה אידיופטית (ISS) הטיפול כלול בסל רק באופן חלקי, ועלותו עשויה להגיע למאות עד אלפי שקלים בחודש.

במחקר נמצא כי ילדים עם קומה נמוכה שעבורם היה צורך לשלם עבור הורמון הגדילה – נטו להיענות טובה יותר לטיפול בהשוואה לילדים עבורם היה הטיפול כלול בסל. לילדים עם אי ספיקת כליות כרונית תועדה ההיענות הנמוכה ביותר לטיפול. עוד נמצא כי מטופלים בהורמון גדילה מהאוכלוסייה החרדית היו בסיכון גבוה פי יותר משניים להיענות נמוכה לטיפול בהורמון גדילה.

בקרב 668 הילדים והמתבגרים שטופלו בהורמון גדילה לתקופות ממושכות במיוחד (מעל לחמש שנים), הייתה ירידה קלה בכמות המרשמים שנופקו להורמון גדילה ככל שהטיפול התמשך – ממצא המצביע על הידרדרות בהיענות לטיפול עם השנים. 

החוקרים מסכמים כי "ההיענות לטיפול ארוך טווח להורמון גדילה נמוכה מלהיות אופטימית, ויש לבצע צעדים לשיפור ההיענות בייחוד בקרב צעירים וחרדים".

במחקר השתתפו ד"ר אלון פרפל, ד"ר שלומית שליטין, ד"ר נירה מורג ופרופ' יוסף מאירוביץ', וממצאיו מדווחים בכתב העת Growth Hormone & IGF Research, כתב העת הרשמי של האיגוד הבינלאומי לטיפול בהורמון גדילה.

ויכוחים עם הילדים

מחקרים שבוחנים היענות לתרופות שונות מצביעים על מחצית מהמטופלים בלבד שנענים לטיפולים כפי שנרשמו על ידי הרופא, כשבין גורמי הסיכון נכללים טיפולים ממושכים, אופן נטילה – כשבטיפולים הניתנים בהזרקות כמו הורמון גדילה יש נטייה להיענות נמוכה יותר, וכן מורכבות הטיפול, גיל, מצב משפחתי והבנת המטופל בדבר חשיבות הטיפול וההשלכות של אי היענות. לטענת החוקרים בהורמון גדילה, "העול היומיומי בהזרקה קבועה של הורמון גדילה יותר מוחשי מהיתרונות ארוכי הטווח של הטיפול".

ממצאי העבודה הנוכחית משיקים למחקרים נוספים מהעולם שזיהו היקפים נרחבים של היענות חלקית לטיפול בהורמון גדילה, כששיטות המחקר לבחינת היענות משתנות. בגרמניה מצא מחקר שפורסם באוגוסט 2013 בכתב העת Hormone Research in Pediatrics היענות נמוכה לטיפול בהורמון גדילה בקרב 9.5% מהבנים ו-7.8% מהבנות. במחקר מניו זילנד שפורסם בינואר 2011 בכתב העת PLoS ONE נמצא כי 66% מהמטופלים בהורמון גדילה אינם נענים לטיפול באופן הנדרש, ופספסו לפחות זריקה אחת של ההורמון בכל שבוע. במחקר נוסף מברצלונה שפורסם בפברואר 2016 בכתב העת Growth Hormone & IGF Research, נמצא כי שליש מהמטופלים בהורמון גדילה (33.5%) עם היענות בינונית או נמוכה, וסקירה שפורסמה בדצמבר 2011 העלתה היענות נמוכה לטיפול בקרב עד למחצית (50%) מהמטופלים בהורמון גדילה מקרב ילדים שנולדו קטנים לגילם ומאובחנים עם תסמונת טרנר.

בעבודה הנוכחית, החוקרים מספקים הסברים שונים להיענות הנמוכה להורמון גדילה כפי שתועדה. להערכתם, הסבר אפשרי לנטייה להיענות נמוכה לטיפול בהורמון גדילה בקרב ילדים קטנים מתחת לגיל 8 הוא בכך שאצל מתבגרים – אלו שמבקשים שלא להיענות לטיפול פשוט מפסיקים אותו באופן רשמי אצל הרופא בשלב מוקדם יחסית, ואילו אצל ילדים קטנים – כשהאחריות למתן הטיפול מוטלת על ההורים, השחיקה עם הזמן עשויה להוביל לירידה בהזרקות של הורמון גדילה על בסיס יומיומי. עוד מעריכים החוקרים כי יתכן וההורים מדלגים לעתים על מנות הזרקה כדי להימנע מויכוחים ומריבות עם ילדיהם סביב הטיפול בתרופה.

החוקרים מעריכים כי הנטייה להיענות נמוכה לטיפול בהורמון גדילה באוכלוסייה החרדית מתיישבת עם החשיבות הנמוכה יותר שניתנת למראה חיצוני ולגובה בקהילות חרדיות בהשוואה לחילונים, וכן כי נטייה זו עשויה להיות קשורה לחשש מסטיגמות שקיים בקהילה ביחס למחלות כרוניות בכללותן. החוקרים ממליצים לרופאים המטפלים בקהילות חרדיות שנדרשים להדגיש את יתרונו של הטיפול בהורמון גדילה להתמקד בחשיבות הנוספת מעבר לצמיחה לגובה, למשל החשיבות לשיפור תהליכים מטבוליים, וכן להדגיש את היתרון בפעילויות שיכולות להיות קלות יותר לאנשים גבוהים, מתוך שאיפה לשפר את ההיענות.

Growth Hormone & IGF Research, doi: 10.1016/j.ghir.2018.10.004