נכון להיום ישנן 6 תרופות המאושרות ע"י ה- FDA לטיפול בטרשת נפוצה. תרופות אלו יכולות להפחית את פעילות המחלה בעתיד לאנשים רבים עם טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי, כולל אנשים עם טרשת נפוצה מסוג פרוגרסיבי משני שממשיכים לחוות התקפים. ההמלצה של הועדה הרפואית המייעצת לאגודה העולמית לטרשת נפוצה טוענת שמומלץ להתחיל את הטיפול בטרשת נפוצה עם אחת מתרופות האינטרפרונים או גלאטימאר אצטאט, וכי כדאי להתחיל את הטיפול בהן מוקדם ככל האפשר לאחר אבחנה מדויקת של טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי, כמו גם למטופלים מסויימים עם התקף בודד וסיכון גבוה לפתח טרשת נפוצה. לעומת זאת, ישנם כמה רופאים וחוקרים המתנגדים להמלצה זו ובוחרים לדחות את הטיפול עד שפעילות המחלה ברורה ומבוססת יותר.

במחקר הנוכחי, ד"ר טרוג'אנו ושותפיה מ- 15 מרכזי טרשת נפוצה נוספים ברחבי איטליה, עקבה אחר קבוצה של 2,750 אנשים עם טרשת נפוצה מסוג התקפי-הפוגתי אשר טופלו עם כל אחת מן התרופות שמשתמשות באינטרפרון-בטא לאורך 7 שנים. הטיפולים כללו את השימוש בתרופות רביף, אבונקס ובטאסרון.

החוקרים תיעדו את תאריכי תחילת המחלה ותחילת הטיפול הרפואי, לאחר מכן עקבו אחר התקדמות המחלה כל 6 חודשים באמצעות מדד ה- EDSS, אשר מודד מגבלה פיסית על סקאלה הנעה בין 0 ל- 10. טיפול מוקדם הוגדר כפחות משנה לאחר תחילת המחלה, טיפול מאוחר הוגדר ככזה שהחל למעלה משנה לאחר תחילת המחלה.

לאחר מעקב אחר המטופלים לאורך זמן חציוני של 4.5 שנים, מצאו החוקרים שטיפול מוקדם מפחית באופן משמעותי את הסיכון להתקדם בנקודה במדד ה- EDSS בהשוואה לאנשים עם טרשת נפוצה שקיבלו טיפול מאוחר, כאלו שקיבלו את הטיפול לאחר למעלה משנה מתחילת המלה. טיפול מוקדם, הפחית בכ- 40%, את הסיכון להגיע לרמת EDSS השווה ל- 4 (EDSS ברמה 4 מצביע על חוסר יכולת להתנייע ללא אמצעי עזר וללא עזרה, זאת בשל סימפטום אחד חמור מאוד, כמו מערכת הראייה או התחושה, או אוסף של סימפטומים פחות חמורים). החוקרים ציינו כי במחקר הנוכחי כל תרופות האינטרפרון קודדו יחדיו ואינם יודעים איזו מן התרופות, השפעתה משעותית יותר, אם בכלל.

תגובת האגודה העולמית לטרשת נפוצה טענה, כי מחקר זה, בשל היקפו וכמות המשתתפים הגדולה, מוסיף תמיכה נוספת לכך שכדאי להתחיל בטיפול התרופתי לטרשת נפוצה מוקדם ככל האפשר, לאחר האבחנה, גם אם אינה ודאית לגמרי.

מתוך Annals of Neurology 66, 513-520

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'