(Membranous nephropathy (MN נגרמת משקיעה של נוגדנים שונים מתחת לתאים המצפים את הגלומרולים (פקעיות הכליה). שקיעת הנוגדנים מובילה לעליה משמעותית בחדירות הגלומרולים לחלבונים ואובדן חלבונים לשתן בכמויות גדולות, עם התפתחות של תסמונת נפרוטית.

למרות העובדה שמחלה זו שכיחה יחסית מבין המחלות הגלומרולריות, עדיין אין הסכמה חד משמעית לגבי הטיפול היעיל ביותר בה. בשל המהלך השפיר יחסית של המחלה והשכיחות הגבוהה של הפוגות ספונטניות, יש הנוהגים לא לתת טיפול ספציפי מדכא חיסון, אלא טיפול כללי בלבד לתסמונת הנפרוטית.

במקרים שבהם אין תגובה לטיפול התומך, או כאשר הפרשת החלבון בשתן הולכת ועולה ו/או כאשר יש החמרה בתפקוד הכלייתי, אז מנסים טיפולים ספציפיים לדיכוי מערכת החיסון.

טיפולים כלליים לתסמונת הנפרוטית

איזון אגרסיבי של לחץ הדם

יתר לחץ דם לא מאוזן מגביר את הסיכון להתקדמות המחלה פי 2-3, ולכן חשוב ביותר לאזן את לחץ הדם. ערכי המטרה של לחץ הדם הם פחות מ-125/75 מ"מ כספית. קיימת חשיבות רבה להגבלת מלח בדיאטה וטיפול בתרופות להורדת לחץ הדם. מקובל לתת בדרך כלל תרופה משתנת (פוסיד, דיזותיאזיד), במיוחד כאשר יש בצקות, וכן תרופות מקבוצת מעכבי האנזים המהפך (קפטופריל, אנלדקס, טריטייס וכדומה), שגם מורידות לחץ דם וגם מפחיתות הפרשת החלבון בשתן.

איזון רמות השומנים בדם 

רמות גבוהות של כולסטרול בדם מגבירות מאוד סיכון לתחלואה לבבית. בחולים עם תסמונת נפרוטית יש עליה ברמות השומנים בדם, ויש לאזן היטב על ידי דיאטה דלת שומנים וטיפול בתרופות המורידות השומנים.

הפחתת הפרשת החלבון בשתן

פרוטאינוריה (הפרשת חלבון בשתן) מסיבית מתמדת וממושכת תורמת להתדרדרות והתקדמות מחלת הכליה, ולכן חשוב לנסות ולהפחית הפרשת החלבון בשתן. האמצעים לכך הם דיאטה דלת חלבונים הכוללת כ-0.8 גרם לק"ג משקל גוף ליממה חלבונים, יחד עם תרופות להפחתת הפרוטאינוריה, מקבוצת מעכבי האנזים המהפך.

תרופות נוגדות קרישה

בחולים עם תסמונת נפרוטית קשה ופרוטאינוריה מסיבית, יש אובדן בשתן של חלבונים הקשורים למערכת הקרישה. אובדן חלבונים מוביל להגברת נטייה לקרישיות יתר. כאשר רמות האלבומין בדם הן פחות מ-2, מומלץ לטפל בתרופות נוגדות קרישה על מנת למנוע זאת.

טיפולים ספציפיים ל-MN

ההחלטה באילו חולים עם MN יש לטפל אגרסיבית בתרופות לדיכוי מערכת החיסון עדיין שנויה במחלוקת. מקובל לשקול זאת אחרי מספר חודשי טיפול תומך, כאשר אין תגובה, או בחולים עם הפרשת חלבון מאסיבית מעל 8-10 גרם ליממה או כאשר יש ירידה מתמדת בתפקוד הכלייתי.

הטיפול הספציפי מבוסס על שילוב של סטרואידים דרך הפה (פרדניזון) עם תרופה ציטוטוקסית נוספת. ישנם פרוטוקולים שונים של טיפול, הניתנים במרכזים השונים ובדרך כלל משלבים את הטיפול בפרדניזון יחד עם ציקלופוספמיד דרך הפה, או ציקלוספורין דרך הפה.

במהלך הטיפול יש לנטר ספירת דם מדי שבוע-שבועיים, לנטר את התפקוד הכלייתי ואת הפרשת החלבון בשתן. ממשיכים בטיפול עד להפוגת המחלה ובדרך כלל מקסימום 6 חודשים. במידה ואין תגובה לטיפול, ניתן לעבור לתרופה השנייה. במידה וגם אז אין תגובה לטיפול, ניתן לנסות תרופות שהן בגדר ניסיוניות.

תגובה לטיפול צפויה אחרי כ-3 חודשים, אולם לעתים אף יותר מכך. בחולים עם אי ספיקת כליות מתקדמת, לעיתים בטוח יותר להתחיל טיפול בדיאליזה, מאשר לחשוף לטיפול אגרסיבי מדכא חיסון. ההחלטה על התחלת טיפול ספציפי וכן סוג הטיפול והפרוטוקול הטיפולי נקבעים על ידי הנפרולוג המטפל, תוך הערכת מצב החולה והערכת הסיכון מול התועלת שבטיפול בכל מקרה לגופו.