ניוון מקולרי גילי מהווה מחלת עיניים כרונית מתקדמת שנגרמת כתוצאה מפגיעה באזור המקולה שבמרכז הרשתית, במרכז שדה הראייה – אזור שאחראי על ראייה צלולה וראייה לפרטים. המחלה מהווה כיום את הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל. ניוון מקולרי משפיע על מיליוני אנשים ברחבי העולם, ועל רקע העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, חוקרים מעריכים כי עד שנת 2040 צפויים להתמודד עם התופעה כ-288 מיליון ברחבי הגלובוס.

בשנים האחרונות מתחדדות ההשפעות הגנטיות הקשורות בהתפתחות והתקדמות של ניוון מקולרי גילי. בין השאר, לפי הערכות, ל-15% עד 20% מהאנשים עם ניוון מקולרי גילי יש לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה שמתמודד עם המחלה. עד כה זוהו במחקרים מעל ל-30 גנים אשר שינויים בהם נקשרו לעלייה בסיכון לניוון מקולרי גילי, שחלקם עשויים לעבור בתורשה גנטית וחלקם עשויים להתפתח לפתע בדור מסוים ("דה נובו"). שני השינויים הבולטים ביותר שנקשרו למחלה תועדו בגנים המסומנים באותיות CHF ו-ARMS2.

עתה מדווחים חוקרים אמריקאים כי הצליחו להדגים כיצד נזקים למטען הגנטי בתאי רשתית העין אשר מאפיינים תהליכי הזדקנות ביולוגיים – מאיצים למעשה את אובדן מרכז שדה הראייה שמאפיין את המחלה.

כלי דם פתולוגיים

הרשתית היא רקמה רגישה לאור שממוקמת בחלק האחורי של גלגל העין. הרשתית צורכת יותר חמצן מכל רקמה אחרת בגוף, ונחשבת לרגישה במיוחד לנזקים שנגרמים ממולקולות חמצן עודפות ולנזקים שמקורם בפגיעה במטען הגנטי של תאים.

צוות החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה באירווין ביקש לבחון את הקשר בין נזקי דנ"א שמקורם בהזדקנות בתאי הרשתית לבין התפתחות של ניוון מקולרי. המחקר, שבוצע בעכברי מעבדה, השווה בין עכברים צעירים ובריאים לעכברים מבוגרים שיש להם פגיעה המתבטאת בביטוי נמוך של אנזים המסומן באותיות ERCC1-XPF – אנזים שתפקידו לתקן נזקים במטען הגנטי. המחקר הדגים כי בעכברים עם מחסור באנזים זה, שהתמודדו עם נזקים במטען הגנטי בתאי הרשתית, ניוון מקולרי התפתח בממוצע תוך שלושה חודשים. הנזק התבטא גם בהתפתחות כלי דם פתולוגיים ברשתית – המעידים על שלב מתקדם של ניוון מקולרי רטוב, לצד שינויים מטבוליים בתאי הרשתית ושינויים בתאי פיגמנט הרשתית RPE.

המחקר נתמך בין השאר על ידי קרן של אוניברסיטת מינסוטה וקרן המכון הלאומי לבריאות העין בארה"ב (NEI), וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2024 של כתב העת Aging Cell,

הגנטיקה של הזדקנות העין

"ממצאי המחקר מדגישים את התפקיד הקריטי שתיקון נזקי דנ"א ממלא בשמירה על בריאות רשתית העין", הדגישה אחד החוקרות שהובילו את המחקר, פרופ' דורוטה סקוורונסקה-קרובצ'יק (Skowronska-Krawczyk) מאוניברסיטת קליפורניה באירווין בהודעה לעיתונות עם פרסום הממצאים. לדבריה, "מכיוון שגיל הוא גורם הסיכון החזק ביותר לניוון מקולרי, תובנות מעמיקות יותר לגבי הביולוגיה הבסיסית והגנטיקה של ההזדקנות העין עשויות להיות חיוניות לצורך פיתוח טיפולים חדשניים למחלה. ככל שנדע יותר כיצד נזק לדנ"א תורם למחלות עיניים כמו ניוון מקולרי, נוכל לפתח התערבויות המתייחסות לגורמים השורשיים של אובדן ראייה. אלה יכולות לכלול אסטרטגיות לנטרול לחץ חמצוני, לשפר את תיקון הדנ"א או אפילו להסיר תאים פגומים לפני שהם גורמים נזק".

ממצאי המחקר מהווים נדבך נוסף בסדרה של עבודות שמזהות השפעות של פגיעות גנטיות על התפתחות והתקדמות של תהליכים ניווניים במקולה במרכז הרשתית. מספר גילויים תועדו לאחרונה על ידי חוקרים מישראל: ביוני 2024 דיווחו חוקרים ישראלים מבית החולים הדסה בכתב העת Scientific Reports כי זיהו מספר שינויים בגנים של תאים בעיניים שמאפיינים נזקי ניוון מקולרי, ובעיקר שינויים בגן המסומן באותיות FAM189A1.

במחקר נוסף שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ופורסם בינואר 2023 בכתב העת PLOS Biology, נמצאו שני חלבונים המסומנים באותיות LHX2 ו-OTX2, אשר משפיעים על הביטוי הגנטי של תאי האפיתל הצבעני במרכז הרשתית, ויש להם השפעה גם הסיכון הגנטי לניוון מקולרי גילי.

Aging Cell, doi: 10.1111/acel.14419