הורמון גדילה עוזר לשמור על צפיפות העצם ומפחית את הסיכון לשברים בנשים לאחר גיל המעבר עם אוסטאופורוזיס. ההטבות נמשכות שנים לאחר שהופסק הטיפול. כך עולה ממחקר קליני מבוקר שפורסם בכתב העת של החברה האנדוקרינית בארה"ב Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.

אוסטיאופורוזיס - תופעה שפירושה עצם מחוררת - מתארת ירידה במסת העצם, הפיכתה דקה יותר ושברירית. שכיחות המחלה עולה עם הגיל, כאשר אחת מכל שלוש נשים ואחד מכל תריסר גברים יסבלו ממנה.

במחקר החדש חוקרים מבית החולים Södra Älvsborgs ביקשו לבחון את ההשפעה של טיפול בהורמון גדילה על העצמות, מאחר שידוע כי טיפול בהורמון גורם לעלייה במסת העצם וכניסת סידן לעצם.

המחקר כלל 80 נשים לאחר גיל המעבר (בגילי 50-70) עם אוסטאופורוזיס שחולקו באופן רנדומאלי לשלוש קבוצות: קבוצה שקיבלה הזרקות יומיות של יחידה אחת של הורמון גדילה, קבוצה שקיבלה הזרקות של 2.5 יחידות הורמון גדילה וקבוצה שקיבלה הזרקות של חומר דמה (פלצבו). לא הנשים ולא החוקרים ידעו מי קיבלה איזה טיפול. כל הנשים קיבלו במקביל גם סידן וויטמין D. לאחר 18 חודשים, הנשים שקיבלו פלצבו הפסיקו את ההזרקות. נשים שקיבלו הורמון גדילה המשיכו עם ההזרקות במשך 18 חודשים נוספים.

החוקרים המשיכו לעקוב אחר הנשים במשך 7 שנים לאחר שהופסק הטיפול בהורמון גדילה, כדי לבדוק את צפיפות העצם שלהן ושברים בעצמות. את צפיפות העצם ושיעורי השברים בקרב המשתתפות החוקרים השוו לקבוצה של 120 נשים באותם גילים שלא סבלו מאוסטאופורוזיס.

עשור לאחר שהמחקר החל, בקרב הנשים שקיבלו מינון גבוה יותר של הורמון גדילה הרמות של צפיפות המינרלים בעצם עדיין היו גבוהות יותר בהשוואה למשתתפות שקיבלו את המינון הנמוך יותר של הורמון גדילה או פלצבו. יותר ממחצית מהמשתתפות היו עם עצמות שבורות לפני שהמחקר החל. שיעור השברים בנשים שסבלו מאוסטאופורוזיס וטופלו בהורמון גדילה ירד ב-50% במהלך 10 שנות המחקר – מ-56% ל-28%. לעומת זאת, באותו זמן, שיעור השברים עלה פי ארבעה - מ-8% ל-32% - בקבוצת הביקורת, כשחלק מאותן נשים אובחנו עם אוסטאופורוזיס.

Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, First Published Online: August 27, 2015