לא קיימות כיום הנחיות או המלצות להתאמת מינון האנסולין לפני ואחרי דיאליזה. מחקר זה בוצע בכדי להעריך מהי הדרישה הבסיסית לאנסולין לשם שמירה על ערכי סוכר תקינים במהלך 24 השעות שלפני המודיאליזה, במהלך המודיאליזה ובמהלך 24 השעות שלאחר הדיאליזה.

במחקר השתתפו 10 חולי דיאליזה סכרתיים, בגיל ממוצע 55.7 שנים, עם סוכרת במשך כ-12 שנים וטיפול בהמודיאליזה כרונית במשך 2.5 שנים בממוצע. החולים צרכו כ-2200 קלוריות ליממה, בהתאם למינם ולגודל גופם.

במשך 24 השעות שלפני ההמודיאליזה, אנסולין הוזרק לתוך הוריד מדי 30 דקות במטרה לשמור על ערכי סוכר תקינים. כך נעשה גם במהלך הדיאליזה וב-24 שעות שלאחריה. החוקרים השוו את מינון האנסולין שנדרש לפני, במהלך ולאחר הדיאליזה, בכדי לשמור על ערכי סוכר תקינים.

החוקרים מצאו כי ביום שלפני דיאליזה החולים נזקקו בממוצע ל-23.6 יחידות אנסולין, וזאת לעומת 19.9 יחידות בלבד ביום שלאחר הדיאליזה, משמע ירידה של 15.3% בדרישה לאנסולין. ביום שלפני הדיאליזה החולים נזקקו ל-0.4 יחידות לשעה של אנסולין בסיסי, לעומת 0.3 יחידות לשעה של אנסולין בסיסי ביממה שלאחר הדיאליזה, משמע ירידה של 25% בכמות האנסולין הבסיסי הדרושה, ביום שלאחר הדיאליזה.

מחקר זה הראה ירידה משמעותית של 25% בדרישה לאנסולין בסיסי ביום שלאחר הדיאליזה. למחקר זה 2 מגבלות עיקריות - האחת היא גודלו, כלומר מס' משתתפים קטן מאד. מגבלתו העיקרית הנוספת היא דרך מתן האנסולין, שניתן תוך ורידי כל 30 דקות, מה שלא נעשה באופן שגרתי בעת הטיפול בחולים סכרתיים. לכן, אין להסיק ממחקר זה לגבי מינוני האנסולין הדרושים לחולים בעת טיפול שגרתי באנסולין תת עורי.

cme.medscape.com/viewarticle/718835

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה