השמנה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
הדימיון כלי חכם להשפיע על הרצון לאכול
או, למה כדאי לחשוב הרבה על אוכל
לאלה הדואגים מאכילת יתר בעונת חגים או במסיבות דווקא כדאי לחשוב הרבה על המאכלים שהם רוצים להימנע מהם.
בניגוד למה שחשבו, נמצא שזה מפחית את הרצון לאכול.
פורסם מחקר המראה כי בפועל, הדימיון יכול להפחית את המשיכה לפריט נחשק.
החוקרים מקרנגי –מלון חשבו על הקטנת התגובה במח לסיגנל שחוזר על עצמו שוב ושוב וגם על החפיפה בין תגובה מנטלית ותגובה חושית.
המחשבה על עכביש מסוכן הזוחל על הרגל יכולה לגרום להזעה מפחד בדומה לתנועה אמיתית של עכביש על הרגל.
מכאן הציעו החוקרים לבדוק האם מחשבה על האוכל תפחית את הרצון לאכול אותו בפועל.
בניסוי נבדקו 3 קבוצות מתנדבים:
הראשונה נתבקשה לדמיין הכנסת 33 מטבעות למכונת כביסה.
השניה נתבקשה לדמיין הכנסת 30 מטבעות למכונת כביסה ואכילת 3 סוכריות M&M.
השלישית נתבקשה לדמיין הכנסת 3 מטבעות למכונת כביסה ואכילת 30 סוכריות M&M.
אחרי תרגיל הדימיון הוצע למשתתפים לאכול סוכריות M&M כאוות נפשם.
משתתפי הקב' השלישית אכלו משמעותית פחות סוכריות ממשתתפי שתי הקבוצות האחרות. הדימיון אכן מספק חלק מהרצון לאכילה.
כדי שתרגיל הדימיון יפעל בהקטנת האכילה הוא חייב היה להיות דימיון של "אוכלים את הסוכריות" שוב ושוב ולא רק חושבים כללית על סוכריות.
מעניין מה יהיה ההבדל בניסוי כזה אם ישוו שמנים ללא-שמנים, הניסוי הנוכחי נעשה רק עם מתנדבים לא שמנים.
תוצאות אלה מתאימות גם להמלצה הידועה של לאכול עם תשומת לב ממוקדת באוכל ולכל נגיסה, המלצה המלווה אכילה מצומצמת יותר.
Science, 2010, 330(6010), 1530-1533
רוצים לתרגל קשב לצימוק אחד?
תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט
שבע
אנחנו יודעים על הרבה אנשים במלחה"ע ה-2, בגיטאות ובמחנות, שהשתמשו בשיטה זו כדי להקל הרעב. רובם עשו זאת מפאת הרעב הקשה. אך היו גם קבוצות יהודים שהי מתכנסים "לחלום על אוכל טעים", והיו מדמיינים בקול מתכונים שונים שעברו "שיפוצים" בידי שאר חברי הקבוצה. האנשים האלה היו מודעים לכך שהדבר משמש כ"טרפיה נגד הרעב". וזה עבד. ידוע לי של מישהי, שורדת שואה, שכתבה ספר מתכונים מ"הסדנאות" בהן השתתפה.