לאור בחינת תופעות הלוואי הפוטנציאליות כתוצאה מטיפולים המדכאים את המערכת החיסונית בטרשת נפוצה, החוקרים מתמקדים כעת בדרך בה ניתן לצמצם את תופעות הלוואי. שיתוף פעולה של נוירולוגים מגרמניה וארה"ב נוצר בכדי לשפר את התרופות באמצעות גישה פרמוגנטית (גישה הבוחנת את היחס בין הגנטיקה ליעילות ובטיחות התרופות). החוקרים הצליחו להוכיח כי קיים סמן גנטי אשר יכול לעזור לנבא את היעילות ואת חומרת תופעות הלוואי של הטיפול במיטוקסנטרון. החוקרים שואפים להגיע לרמה בה יוכלו להתאים טיפול תרופתי אישי לפי המאפיינים האינדיבידואלים של כל אחד.

בהתאם לנתונים שהתקבלו מהאגודה הגרמנית לטרשת נפוצה עולה, כי 10% מן האנשים בגרמניה עם טרשת נפוצה מטופלים ב- מיטוקסנטרון בשנים האחרונות. מחקרים רבים הראו שתרופה זו יעילה בדיכוי פעילות המחלה. התרופה ניתנת לרוב לאחר שיש החמרה בהתקדמות המחלה והתרופות האחרות לא נמצאו מספיק יעילות. היעילות הטיפולית הרבה של טיפול זה, אשר במקורו שימש לטיפול בחולים אונקולוגים (חולי סרטן), מהולה גם בסיכון גבוה. תופעות הלוואי של טיפול זה יכולות לפגוע בלב ובמח העצם. על הרופא המטפל לשקול היטב את היעילות אל מול הסיכונים. פרופ' גולד טוען, שבדיוק מסיבות אלו, אסור לעבור מינון מסויים (140 mg per m2 body surface ) של מיטוקסנטרון במהלך החיים.

החוקרים מצאו שכמות הנשאים בגוף וסוגם, אשר מתחברים אל המיטוקסנטרון ומשפיעים על יעילותו ובטיחותו בגוף, שונים מאדם לאדם. כשבחנו זאת בניסוי ברחבי אירופה הם מצאו שהסמן הגנטי, ABC-transporters (זה המשפיע על הנשאים ששיערו כי מתחברים למיטוקסנטרון בגוף), אכן קשור לתגובה הטיפולית של מיטוקסנטרון. הסיכוי שאנשים עם נטייה גנטית למעט נשאים, גבוה פי 3-5 פעמים להצלחת הטיפול במיטוקסנטרון, זאת לעומת הקבוצה עם נטייה גנטית לפעילות מוגברת של הנשאים.

החוקרים טענו כי מחקר זה מעלה תקווה ליצירת טיפול אישי במיטוקסנטרון. הטיפול ייקבע על פי המאפיינים הגנטים של המטופל ולפיו יוכל הרופא לקבוע את המינון, כמות הטיפולים ואולי אף את התדירות והצורך במעקב. החוקרים מקווים שפריצת דרך זו תוביל לאסטרטגיה בה לכל מטופל יותאם טיפול אינדיבידואלי, המתאים לצרכיו הייחודיים, בהתאם לבדיקות גנטיות שיעבור.

Brain, 2009; 132