תשלום מוסדר עפ"י חוק לתורמי כליה חיים, עשוי להפחית תחלואה ותמותה של חולים הממתינים להשתלת כליה, אולם בו בעת מעלה סוגיות אתיות שונות.

במחקר שפורסם החודש רצו לבדוק האם הסוגיות האתיות הללו הקשורות לתשלום עבור תרומת כליה, היו עולות, במידה והיו מסדירים את נושא התשלום עבור תרומת הכליה.

במחקר השתתפו 409 אנשים אקראיים, שמילאו שאלונים בעת נסיעתם בתחבורה ציבורית. בשאלון נבדקה נכונותם של המשתתפים לתרום כליה ב-12 מצבים היפותטיים שונים. 342 מהמשיבים נמצאו כמתאימים לתרום כליה מבחינה רפואית.

בשלב הבא נעשתה התערבות, בה החוקרים שינו את הסיטואציות שהוצגו למשתתפים, בין היתר הגדילו את סכום הכסף שניתן כתמורה על תרומת הכליה, שינוי והגבירו את מידת הסיכון הכרוכה בתרומת כליה, לפתח כשל כלייתי עתידי אצל התורם ושינוי את זהותו של מקבל הכליה.

החוקרים מצאו כי נכונות המשתתפים לתרום כליה עלה משמעותית ככל שהסיכון שלהם לפתח כשל כלייתי עתידי היה נמוך יותר, ככל שהוצע תשלום גבוה יותר עבור תרומת הכליה ובמידה ומקבל התרופה היה קרוב משפחה, ולא חולה אקראי מרשימת הממתינים להשתלת כליה.

כמובן שיש לזכור כי מחקר זה הינו היפותטי בלבד, ואינו משקף בהכרח את המצב במציאות.

תרגום ועריכה: ד"ר נעמי לוין-יינה

www.annals.org/content/152/6/358.abstract