בבחינת הסיבות להפרעות גדילה, מחקרים עד כה לא נתנו תשובה חד משמעית האם עודף משקל והשמנה בגיל ההתבגרות קשורים לפגיעה בצמיחה לגובה. לצד אלה, מגמה חדשה זוהתה בעבודות שונות של עלייה בגובה הממוצע בדורות הצעירים במדינות מתפתחות ומפותחות כאחד.

מחקר ישראלי מקיף שאסף נתונים לאורך חמישה עשורים זיהה עתה כי גם בארץ – עם השנים הייתה עלייה בגובה הממוצע, אם כי אצל נערים בלבד. כמו כן, המחקר מצא כי לא קיים בהכרח קשר בין השמנה לבין פגיעה בצמיחה לגובה.

עם השנים: יותר מתבגרים גבוהים

החוקרים מחיל הרפואה בצה"ל, בשיתוף חוקרים מהמרכזים הרפואיים סורוקה, שיבא, מכון גרטנר, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב והמסלול הצבאי לרפואה באוניברסיטה העברית בחנו נתונים ממדגם של 2,785,227 מועמדים לגיוס לצה"ל בגילי 18-17 בין השנים 1967 ל-2015, שנתוני המשקל והגובה שלהם מתועדים בצבא, 60% מתוכם גברים. פוטנציאל הצמיחה לגובה חושב עבור 512,976 נבדקים שהיו לגביהם נתוני גובה של הוריהם הביולוגיים.

בתחילת המחקר, בשנת 1967, הגובה הממוצע של נערים שנכללו במחקר עמד על 170.9 ס"מ ואילו של נערות על 161.6 ס"מ. לאורך חמישה עשורים, הגובה הממוצע של נערים מתבגרים שנכללו במחקר עלה ב-3.1 ס"מ – עלייה שהייתה משמעותית בעיקר ב-25 השנים הראשונות למחקר, ואילו בקרב נערות הגובה הממוצע נותר ללא שינוי. הגובה המקסימאלי הממוצע שנמדד בשנת 1995, בסוף המחקר, עמד על 174.7 ס"מ בקרב נערים ו-162.7 ס"מ בקרב נערות.

שיעור הנערים עם גובה נמוך במיוחד, ב-5% התחתונים של נתוני הגובה בעקומות הגדילה, ירד לאורך שנות המחקר כמעט בחצי מ-12.3% בשנת 1968 ל-6.1% בשנת 1997, ואילו אצל נערות נותר ללא שינוי – סביב 6%.  לעומת זאת, שיעור הגבוהים ביותר מקרב בני הנוער, ב-5% העליונים של נתוני הגובה בעקומות הגדילה – עלה בשני המינים, אצל נערים מ-2% ל-4.5% ואצל נערות מ-0.7% ל-3.4%.

בהמשך נמצא במחקר כי בקרב נערים, אלו שתועדו עם השמנה היו דווקא גבוהים יותר מאשר אלו עם משקל תקין ותת משקל. לעומת זאת, בקרב נערות, תת משקל הוביל לעלייה ממוצעת של 2 ס"מ בגובה בשני העשורים הראשונים למחקר – בהשוואה לנערות עם משקל תקין ונערות עם עודף משקל והשמנה.

ככלל, המחקר זיהה ירידה הדרגתית בהבדלים שבין הגובה שנמדד לבני הנוער לבין גובהם הצפוי – ירידה שלא היה לה קשר סטטיסטי למדד ההשמנה BMI.

קבוצה יחידה שאצלה נמצא קשר בין המשקל בגיל ההתבגרות לבין הצמיחה לגובה היו נערות עם תת משקל וללא מחלות כרוניות, שגובהן הממוצע היה גדול ב-3 ס"מ מהגובה הצפוי, שחושב כאמור לפי נתוני המידות של הוריהן.

החוקרים מסיקים כי על פי הנתונים שהצטברו לאורך חמישה עשורים, מדד BMI גבוה – שמשמעותו עודף משקל או השמנת יתר – "לא היה גורם מגביל לפוטנציאל הצמיחה של המתבגרים, בשני המינים", פרט כאמור לאותה קבוצה של נערות עם תת משקל.

במחקר השתתפו ד"ר נטע גבע, פרופ' אורית פנחס-חמיאל, פרופ' בריאן רייכמן, ד"ר אסטלה דרייזן, ד"ר אסף ויונטה, ד"ר יאיר ברק, פורפ' ארנון אפק, ד"ר אמיר תירוש וד"ר גלעד טוויג, וממצאיו פורסמו בגיליון אפריל 2019 של כתב העת International Journal of Obesity.

תזונה ומחלות ילדות

צמיחה לגובה מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים על גדילה תקינה, והיא מושפעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. בין 60% ל-80% מהשוני בגובה בין בני האדם נקבע על ידי הגנטיקה ואילו היתר מיוחס למשתנים סביבתיים, ובכללם מחלות ילדות, מעמד סוציו- אקונומי ותזונה, ואף גורמים כלכליים ואף פוליטיים.

המחקר המקיף הנוכחי מצביע על כך כי עודף משקל והשמנת יתר אינם מהווים גורם נוסף ברשימה זו. לטענת החוקרים, השמנה היא "תופעה מרובת גורמים", ואכן ייתכן כי מספר גורמים ביולוגיים שמשפיעים על השמנה עשויים להשפיע גם על צמיחה לגובה, למשל מוטציות בקולטנים מסוג 'מלנוקורטין 4' (Melanocortin 4) שנקשרו בעבודות שונות הן להשמנה והן לצמיחה לגובה – מה שעשוי להסביר את הממצא במחקר הנוכחי ולפיו זוהו בני נוער עם השמנת יתר שהיו גבוהים יותר מאשר אלו עם מדד השמנה BMI תקין. גורמים הורמונאליים שונים שמשפיעים על צמיחה לגובה ועל השמנה עשויים להשפיע בכיוונים שונים, ולטענת החוקרים, היחסים בין הורמונים אלה "עשוייים להסביר את העובדה שבאוכלוסייה שנבדקה, השמנה לא הייתה קשורה לירידה בצמיחה לגובה". הממצא משיק גם למחקרים נוספים בעולם שהעלו כי השינויים בגובה הממוצע של אוכלוסיות לאורך השנים לא היה קשור לשינויים במשקל הגוף הממוצע – ממצא שעלה ממחקרים נוספים בעיקר בקרב גברים.

החוקרים משערים כי הצמיחה לגובה שתועדה בקרב נערים לאורך תקופת המחקר עשויה לנבוע מכך שבתחילת התקופה, בשנות השישים – נערים ישראלים לא הגיעו לפוטנציאל הגובה שלהם על רקע סיבות תזונתיות, מאחר ועברו את שנות ילדותם כשהמדינה הייתה נתונה במשבר בראשית שנות קיומה והונהגה מדיניות של הגבלה ברכיבי המזון בתקופת הצנע. לטענתם, סיבה זו גם יכולה להסביר את השיעור הגבוה יותר של גברים נמוכים במיוחד בתחילת המחקר לעומת סופו.

גבוהים מהולנד, נמוכות מגואטמלה

ממצאי המחקר משיקים לעבודות נוספות שזיהו כי בעשורים האחרונים קיימת צמיחה לגובה של הדורות הצעירים מעבר לפוטנציאל הגביהה שמחושב על פי נתוני הוריהם – הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות. מחקר בנושא שניתח נתונים שנאספו ב-1,492 מחקרים שכללו מעל ל-18.6 מיליון איש מ-200 מדינות, שפורסם ביולי 2016 בכתב העת Epidemiology and global Health, העלה כי במשך מאה שנים – מ-1896 עד 1996 – נרשמה צמיחה לגובה בקרב דורות צעירים, אם כי זו הייתה שונה בהיקפה בין אזורי העולם: הגביהה המשמעותית ביותר תועדה בקרב נשים בדרום קוריאה (צמיחה ממוצעת של 20.2 ס"מ בהשוואה לדורות קודמים) ובקרב נשים מאיראן (16.5 ס"מ), ואילו הגביהה הכי פחות משמעותית תועדה במדינות אפריקה ודרום אסיה.

האנשים הגבוהים ביותר לאורך מאה שנות המחקר היו גברים מהולנד שגובהם הממוצע היה מעל 182.5 ס"מ, והנמוכים ביותר היו נשים מגואטמלה שנולדו בשנת 1896, והגיעו לגובה ממוצע של 140.3 ס"מ בלבד בגילי הבגרות. לפי עבודה נוספת, דווקא בארה"ב, שהייתה לפני מאה שנה אחת האומות עם התושבים הגבוהים ביותר – חלה ברבות השנים ירידה בגובה הממוצע.

החוקרים בעבודה הנוכחית מציינים כי "ההבדלים בגובה בין המדינות עשויים להיות תוצאה של תזונה. מחד, הצמיחה לגובה מיוחסת לשיפור בנגישות למזון ובגיוון התזונה, ומאידך אכילת יתר עשויה להוביל להתבגרות מינית מוקדמת ולפגיעה בצמיחה לגובה".

העבודה הנוכחית סותרת במסקנותיה מחקר קודם שפורסם בישראל והתבסס על נתוני צה"ל שהעלה כי השמנה פוגעת בצמיחה לגובה לפי הפוטנציאל הגנטי, אם כי המחקר הנוכחי נרחב יותר בהיקף הנתונים ששוקללו בו.

International Journal of Obesity, doi: 10.1038/s41366-019-0371-7