ידוע כי שינוי דרמטי באורח החיים המערב הקפדה על תזונה ופעילות גופנית משפר את מצבם של אנשים עם סוכרת סוג 2. מחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA ביקש לבדוק מה שיעור הסוכרתיים שזכו להפוגה חלקית או מלאה של המחלה עקב התערבות אינטנסיבית, ולכמה זמן הצליחו לשמור על התוצאות.

החוקרים מבית הספר לרפואה Wake Forest עקבו במשך ארבע שנים אחר 4,500 סוכרתיים עם עודף משקל או שמנים. המשתתפים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות – מחצית השתתפו בתוכנית אינטנסיבית לשינוי אורח החיים שכללה מפגשי ייעוץ שבועיים קבוצתיים ואישיים במשך 6 חודשים ואז מפגשים לפחות אחת לשבועיים למשך יתר תקופת המחקר. אנשים בקבוצה זו קיבלו מטרות ספציפיות להרזיה באמצעות תזונה בריאה וצמצום הקלוריות שצרכו וביצוע פעילות גופנית. יתר המשתתפים קיבלו רק 3 מפגשים על תזונה ועילות גופנית בשנה, ולא היו להם מטרות ספציפיות לעמוד בהן.

החוקרים בחנו כמה מהמשתתפים בכל קבוצה הגיעו להפוגה חלקית או מלאה של הסוכרת ללא שימוש בתרופות. הפוגה חלקית הוגדרה כמעבר מעמידה בקריטריונים האבחנתיים של סוכרת למצב של טרום סוכרת – בו רמות הסוכר בדם נמוכות יותר מההגדרה של סוכרת אך לא תקינות לחלוטין. הפוגה מלאה הוגדרה כמעבר לרמות תקינות של סוכר בדם.

לאחר שנה, המשתתפים בתוכנית ההתערבות האינטנסיבית ירדו כמעט 9% ממשקלם בממוצע, בהשוואה לירידה של פחות מ-1% בקבוצת הביקורת.

נראה כי למרות שההתערבות שיפרה את המצב בחלק מהמשתתפים, רק מעטים הצליחו לשמור על השינוי בטווח הארוך. במהלך השנה הראשונה שיעור המשתתפים שהגיעו להפוגה כלשהי - חלקית או מלאה - היה 11.5% בקבוצת בהתערבות האינטנסיבית בהשוואה ל-2% בקבוצת הביקורת. לאחר ארבע שנים שיעור המשתתפים שהגיעו להפוגה כלשהי בקבוצת ההתערבות היה רק כ-7%, בהשוואה לכ-2% בקבוצת הביקורת.

עוד עולה מהתוצאות כי הגעה להפוגה מלאה מסוכרת באמצעות פעילות גופנית ודיאטה היא נדירה ביותר. לאחר שנה רק 1.3% מהאנשים בקבוצת ההתערבות הגיעו להפוגה מלאה מהמחלה. מתוכם, מעטים הצליחו לשמור עליה.

המחקר מדגיש את החשיבות של מניעת הסוכרת מלכתחילה.

JAMA. 2012, 308(23), 2489-2496

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט