ציפורית שואלת: אני אם חד הורית לילדה בת 6 וחולה כבר 16 שנה. קשה לי ללכת, בגלל כאבים וספסטיות ברגליים. לעיתים רחוקות אני נעזרת במקל הליכה. שאלתי היא האם אני צריכה לספר לילדה שלי על המחלה? היא רואה ושומעת ממני על הקשיים בהליכה, מהניסיון שלה עם סבא וסבתא, יש מחלות שגורמות למוות ומקל הליכה מתחבר לזיקנה.

 

ערן ברקוביץ משיב: הילדה שלך כבר גדולה ואת מציינת שמבחינה בקשיים הבריאותים שלך, גם רואה וגם שומעת. סיפרת דבר נוסף חשוב מאוד, וזה קישור מניסיונה של הילדה שיכול להוביל לעיצוב תפיסת המחלה שלה, כלומר מקל הליכה יכול להוביל למוות, זוהי צורת חשיבה שמתאימה לילדים בגיל הזה וטוב שהדגשת זאת.

את כן צריכה לספר לילדה על המחלה. כדי לקבל הכוונה בנושא הייתי ממליץ לקרוא פוסט שכתבתי בנושא.

חשוב לי לציין כמה דברים בסיסיים שצריכים להנחות את ההחלטה והשיחה. ראשית ילדים שחיים בבית שמים לב לכל דבר. דברים שהבחינו בהם ואין להם הסבר למה שמתרחש, כמו "אימא הולכת עם מקל הליכה", הם ימציאו הסבר משלהם לגבי הסיבה ולגבי מה שהולך להתרחש. ה המחשבות והפחדים של הילדים יכולים להתגלות רק תוך כדי שיחה עימם ואם תהיה להם ההרגשה שניתן לשוחח על הכל. חשוב שיספרו על דברים מהם חוששים או לא מבינים, כי אז יש להורים אפשרות לתקן את המחשבות הללו.

לסיום, אני מניח שהילדה עלתה לכיתה א', אם את מרגישה נוח בכך, כדאי ליידע גם את המחנכת בדבר המחלה, כדי שתוכל להיות שותפה ותשים לב לדברים שיכולים לעלות בהקשר זה. כמו לדוגמא, ציור, שאלות, התנהגות בבית ספר ושתהיה לה כתובת נוספת לדבר עימה.
 

גם לכם יש מה להוסיף בנושא? גם אתם התלבטתם בשאלה הזו? הכנסו לדיון בפורום