בני אדם ובעלי חיים מגיבים בצורות שונות לחרדה ואירועים מסוכנים, כשברגע האמת חרדה יכולה לייצר תגובות שונות אצל פרטים שונים. אך מה קורה כאשר חווים את הסכנה בקבוצה?

במחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב, נבדקו התגובות ההתנהגותיות ורמות החרדה של בעלי חיים חברתיים בקבוצה, לאחר אירוע מסכן חיים.

המחקר שהתבצע על ידי פרופסור עילם ותלמידתו רוני יזהר, בדק את רמות החרדה בנברנים, שהם מכרסמים חברתיים, בקבוצות שמנו כל אחת כ- 10 פרטים.

הנברנים נחשפו לתנשמות, שהן הטורף הטבעי שלהם, ורמות החרדה נמדדו בכל נברן לפני ואחרי החשיפה לאיום.

להערכת החרדה נמדד משך הזמן ששהה כל נברן באזורים חשופים מול הזמן ששהה באזורים סגורים ומוגנים. מקובל להניח כי ככל שזמן השהייה באיזורים המוגנים ארוך יותר, כך רמות החרדה גבוהות יותר.

בנסיבות רגילות, טרם האיום, הנברנים שבקבוצה הציגו טווח חרדה נורמלי ורחב אך לאחר האירוע המאיים התכנסו כולם לרמת חרדה דומה והתנהגו כאילו אימצו קוד התנהגות אחיד.

לעומת הנברנים שנחשפו לתנשמות כקבוצה, התברר כי בנברנים שחוו את האיום של התנשמות כבודדים עלו רמות החרדה של כל פרט ביחס ישיר לרמות החרדה שנמדדו טרם האירוע ללא ההתקבצות לרמה אחידה.

מתוצאות אלה עולה כי רמות החרדה בבעלי חיים חברתיים מושפעות מהפרטים שסביבם ושלחרדה יש "השפעה מידבקת".

למחקר מסוג זה עשויות להיות השלכות להבנת ההתנהגות של בני אדם שנפלו קורבנות לטרור או אסונות סביבתיים. כמו למשל גילויי האחווה והפטריוטיות של תושבי ניו-יורק לאחר המתקפה על מרכז הסחר העולמי בניו יורק ב- 11 בספטמבר, או ההתנהגות בעיקבות רעידות האדמה שהתרחשו בהאיטי ובצ'ילה, כאשר בני אדם התאחדו והציגו קוד התנהגות אחיד.

ממצא מעניין נוסף מתייחס להבדלים בין קבוצות המורכבות מזכרים בלבד, נקבות בלבד וקבוצות מעורבות.

בקבוצות שהכילו רק זכרים או רק נקבות כל הפרטים חוו עליה ברמות החרדה ואימצו קוד התנהגות אחיד.

אולם, בקבוצות מעורבות הנקבות הציגו עלייה ברמות החרדה ואילו הזכרים בקבוצה נשארו יחסית "רגועים", אולי כתוצאה מתפקידם הטבעי כשומרים בקבוצה.

מכל אלה הוצע כי מערכת מחקר זו במכרסמים יכולה לשמש כמודל להערכה של התנהגות חברתית בבני אדם.

Neurosci Biobehav Rev. 2010 Aug 19. Epub ahead of print
 

Behav Brain Res. 2010, 208(1), 282-285