טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
האם לחץ עלול לגרום להתפרצות טרשת נפוצה?
חוקרים בדקו אם אירועי חיים קשים כמו גירושים ומוות של ילד או בן זוג עלולים להעלות סיכון לטרשת נפוצה
לא ברור אם לחץ פסיכולוגי קשור לסיכון מוגבר להתפתחות של טרשת נפוצה. חוקרים החליטו לבדוק את הקשר באמצעות אירועי חיים קשים ומלחיצים כמו מוות של ילד או בן זוג וגירושים כאינדיקטורים ללחץ חמור. מהממצאים שפורסמו בכתב העת Journal of Neurology Neurosurgery & Psychiatry עולה כי אירועי חיים קשים ומלחיצים לא מגבירים את הסיכון להתפרצות של המחלה.
החוקרים השתמשו במאגר רישום המידע האזרחי בדנמרק, שם יש מידע מפורט על מצבם המשפחתי ואירועי החיים המשמעותיים של כל אזרחי המדינה. החוקרים בחרו מתוך המאגר אנשים שנולדו בין השנים 1950-1992 ובדקו האם בקרב אלה שעברו אירועי חיים מעוררי דחק כמו גירושים ומוות של ילד או בן/בת זוג, יותר אנשים אובחנו במחלת הטרשת הנפוצה.
במאגר המידע נמצאו 1.8 מיליון אנשים בדנמרק להם נולדו ילדים, מתוכם 28,682 איבדו ילד. בתקופת מעקב של 16.3 שנים בממוצע, לא נמצא סיכון מוגבר לטרשת נפוצה בקרב הורים אלו בהשוואה להורים שלא איבדו ילד.
תוצאות דומות עלו כשנבחן מדגם של כל האנשים שהתחתנו בין 1968 ל-2010, מתוכם חלק התגרשו או התאלמנו. החוקרים מציינים כי בגברים שהתאלמנו מבנות זוגם כן נמצא סיכון מוגבר לפתח טרשת נפוצה - סיכון גבוה ב-80% בהשוואה לגברים נשואים שלא התאלמנו - אך נתון זה לא יצא מובהק באופן מלא בכל הניתוחים הסטטיסטיים.
על אף שמחקר זה מחזק מחקרים קודמים שמצאו כי אין קשר בין לחץ להתפרצות של טרשת נפוצה, ישנם חוקרים הטוענים כי יש לבחון את הקשר בצורה מורכבת יותר. לטענתם, למרות שמוות וגירושים הם מלחיצים, יש לבחון את הנסיבות ודרכי ההתמודדות של האנשים בכדי להעריך עד כמה אירועים אלו היו מלחיצים עבורם. לדבריהם, ייתכן שגירושים נתפסו אצל חלק מהאנשים כאירוע חיובי ולכן אוכלוסייה זו פגמה ביכולת למצוא מובהקות סטטיסטית. בנוסף, ייתכן שיש הבדל בין אנשים שחוו אבל וקיבלו תמיכה והיו להם כלים להתמודד לבין אלו שלא. נושאים אלו יצטרכו להיבחן במחקרי המשך.
נכון למידע הקיים עתה, נראה כי אירועים מלחיצים לא מגבירים את הסיכון להתפתחות של טרשת נפוצה. אך לאחר אבחון המחלה נראה כי אירועים מלחיצים וחוויות של דחק מתמשך, מגבירים את הסיכוי לפתח התקף או התדרדרות מהירה יותר של המחלה.
J Neurol Neurosurg Psychiatry. 2014 Mar 7. doi: 10.1136/jnnp-2013-307181