מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותמה משותף למיגרנות ומחלות לב?

מה משותף למיגרנות ומחלות לב?

מחקר חדש מהולנד גילה כי לחץ דם דיאסטולי גבוה הוא גורם סיכון משותף שמשפיע על קשר בין מיגרנות למחלות לב וכלי דם אצל נשים


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

בשנים האחרונות גוברת המודעות לכאבי ראש עזים מסוג מיגרנות שמהווים את כאב הראש השני בשכיחותו לאחר כאב ראש מתחי. מיגרנות מאופיינות בכאב המופיע בפעימות אינטנסיביות או תחושת פולסים באזור ממוקד בראש, ומלוות לעתים בבחילות, הקאות ורגישות קיצונית לאור ולרעש.

 

הסיבה הפיזיולוגית המדויקת להתפתחות התקפי מיגרנות אינה ידועה, אולם תיאוריה רווחת הקרויה 'התיאוריה הנוירו-וסקולרית' מעריכה כי גורמים במערכת העצבים, לרבות תהליכים דלקתיים, מובילים לשיבושים בפעילות המוחית, ואלה גורמים מצדם לשינויים בזרימה בכלי הדם במוח ומעודדים התפתחות התקפי מיגרנות. לפי הסברה השלטת, מיגרנות מתפתחות על רקע שילוב של סיבות גנטיות וסביבתיות.

 

מחקרים בעבר הדגימו קשר בין מיגרנות לבין סיכוי גבוה לפתח אירועים קרדיו-וסקולריים. כך, מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים שפורסמה במארס 2018 בכתב העת BMJ Open מצאה כי מיגרנות מלוות בעלייה של 42% בסיכון למחלות לב וכלי דם, לרבות עלייה של 41% בסיכון לשבץ מוחי ועלייה של 23% בסיכון להתקפי לב. עם זאת, הסיבה לתופעה לא הייתה ידועה לאשורה.

 

עתה מדווחים חוקרים מהולנד כי זיהו גורם סיכון משותף לשתי התופעות: עלייה בלחץ הדם הדיאסטולי.

 

חדרי הלב הרפויים

 

החוקרים מאוניברסיטת ארסמוס (Erasmus) ברוטרדם בחנו נתונים ממחקר מעקב הולנדי בשם 'מחקר רוטרדם' בהשתתפות 7,266 נבדקים מגיל 55 ומעלה, בגיל 66.6 שנים בממוצע, מרביתם (57.7%) נשים.

 

במחקר נמצא כי 14.9% התמודדו עם מיגרנות לאורך החיים. בתחילת המחקר המשתתפים עברו הערכה רפואית כללית, וענו על שאלונים שנוגעים למיגרנות שחוו בעבר, כולל אם הם אי פעם סבלו מכאב ראש עז שהשפיע על הפעילות היומיומית שלהם.

 

ניתוח סטטיסטי העלה כי לחץ דם דיאסטולי גבוה בקרב נשים, שמהוות את הרוב מקרב המתמודדים עם מיגרנות, מעלה ב-16% את הסיכון לתופעה. לחץ הדם הדיאסטולי הוא הערך הנמוך מבין שני ערכי לחץ הדם, שמבטא את הלחץ המופעל על כלי הדם כשהלב מתמלא בדם וחדרי הלב רפויים.

 

לצד זאת, גורמי סיכון אחרים למחלות לב, לרבות עישון סיגריות בהווה, רמות גבוהות של סוכר בדם וסוכרת – הפחיתו את הסיכון למיגרנות. כל זאת לאחר נטרול גורמים מתערבים אפשריים, כמו פעילות גופנית ורמת השכלה. אצל גברים לא נמצא קשר בין גורמי סיכון למחלות לב לבין הסיכון למיגרנות. לא נמצא קשר בין ערכי לחץ הדם הסיסטולי וערכי מדד ההשמנה BMI לבין הסיכון למיגרנות.

 

המחקר נתמך בין השאר על ידי קרנות של אוניברסיטת ארסמוס והמרכז הרפואי המסונף לה, מועצת המחקר ההולנדית והארגון ההולנדי למחקר ופיתוח הרפואה (ZonMw), המכון לחקר מחלות בגיל המבוגר בהולנד (RIDE), ומשרדי החינוך, התרבות והמדע והבריאות, הרווחה והספורט בהולנד, וכן עירית רוטרדם והנציבות האירופית. ממצאיו פורסמו בגיליון אוגוסט 2024 של כתב העת Neurology.

 

כלי הדם הקטנים

 

בהודעה לתקשורת עם פרסום ממצאי המחקר העריכה ראש צוות החוקרים, ד"ר אנטואנט מאסן ואן דן ברינק (MaassenVanDenBrink), כי לחץ הדם הדיאסטולי הגבוה פוגע בתפקוד התקין של כלי הדם הקטנים, וההנחה כי באופן זה הוא מעלה את הסיכון להתפתחות מיגרנה אצל נשים.

 

ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודות נוספות שמזהות השפעה משמעותית של לחץ הדם הדיאסטולי על התפתחות מיגרנות. במטה אנליזה של חוקרים אמריקאים באוניברסיטת הרווארד, שפורסמה ביולי 2020 בכתב העת Nature Communications, נמצא קשר בין עלייה בלחץ דם סיסטולי ודיאסטולי לבין התפתחות מיגרנות, וכן זוהו שינויים שעשויים להסביר את הקשר בין התופעות בחמישה גנים המסומנים באותיות ITGB5, SMG6, ADRA2B, ANKDD1B ו-KIAA0040.

 

ממצאי העבודה מתווספים למחקרים נוספים שמבקשים לזהות לאחרונה גורמי סיכון למיגרנות. באפריל 2024 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת Neurology: Clinical Practice על קשר בין צריכת תרופות פופולאריות לצרבת מקבוצת 'מעכבי משאבות פרוטונים' (PPI) לבין עלייה בסיכון למיגרנות. במארס 2024 דיווחו חוקרים מסין בכתב העת Frontiers in Neurology כי מחלת העור הדלקתית אטופיק דרמטיטיס מעלה ב-32% את הסיכון להתפתחות מיגרנות, ככל הנראה על רקע פעילות דלקתית מוגברת המשותפת לשתי ההפרעות. באוקטובר 2023 דיווחו חוקרים מסין בכתב העת European Journal of Clinical Nutrition כי שתיית קפה קבועה מפחיתה ב-48% את הסיכון למיגרנות ואף מורידה ב-63% את הסיכון למיגרנות עם אאורה.

 

Neurology, doi: 10.1212/WNL.0000000000209700