מעולם לא היו סימנים מעידים למה שעומד לקרות לי, אבל תמיד הייתה לי הרגשה שיום אחד יקרה לי משהו רע בחיים. קינן בי פחד, חשש כלשהו שאאבד מישהו קרוב או משהו קרוב. אולי הרגשתי ככה כי הייתי מספיק מפוקחת להבין שגדלתי בסביבה שהכל היה בה טוב ויפה מדי. מי בכלל העלה על דעתו שיש דבר כזה טוב ויפה מדי? אבל מה זה טוב מדי? האמת היא שמעולם לא שיתפתי בתחושה הזו שלי אף אחד, לא הסגרתי את הפחד מהאפלה שמחכה לי בפנים, בתוך הגוף או שאולי מחוץ לו.וכמו נבואה שמגשימה עצמה זימנתי את העתיד לקרות לי.. את ה 'שטוזה' של חיי חטפתי כנגד כל הסיכויים, נגד כל הגיון, הרי תמיד הקפדתי על תזונה נכונה או לפחות סבירה, תמיד הייתה לי מודעות גבוהה לנושא, אף פעם לא התגלה כולסטרול בדמי, אם היה לי אלכוהול בדם זה קרה בדרך כלל כי לגמתי איזה חצי כוסית ותו לא, לחץ הדם שלי לא היה גבוה, לא עישנתי דבר מלבד אגזוזים של אוטובוסים. עסקתי במקצוע האדריכלות כ7 שנים לפני שה'שטוזה' הגיעה לחיי ולמרות שנהנתי מהמקצוע, מהיוקרה ועצם השתייכותי לברנז'ה.. הרגשתי שאני חייה חיים של מישהו אחר,רציתי לרצות.. ולהגשים חלום להורים.למדתי אדריכלות כי אמרו שזה המקצוע הנכון בשבילי והושפעתי מסמלי הסטטוס והחומר. אז נכון, שילמתי מחיר כבד, שנה בביה"ח לוינשטיין , מתוכם 8 חודשים על כסא גלגלים, מתוכם חודש שלם מרותקת למיטה בלי יכולת לנוע.. אבל הבנתי שהחיים יקרים מפז, התגעגעתי לחופש, לעצמאות לריח הדשא והגשם, לציוץ ציפורים ולסתם קפה של בוקר... וכן היום אני יכולה לומר בראש מורם ובלי בושה, את השעורים שלי למדתי וכן, "קיבלתי מתנה" שגרמה לי להסתכל על החיים מזוית אחרת, משקפיים אחרים אם תרצו, לקבל פרופורציות ולהבין, אבל באמת להבין, מה חשוב לי בחיים... הבריאות כערך עליון. רובנו מתחזקים את גופינו בדרך זו או אחרת... אני קנאית לגופי ולמשמעת ספורט ותזונה כי אצלי זו איננה פריבילגיה, זו דרך חיים וכחלק משימור הקיים בכדי שלא תהיה ריגרסיה. עכשיו כשהחזרתי לחיי את השליטה... מה הרווחתי מכך? כשאדם נמצא בסיטואציה בה הוא סובל, לפעמים ישנו רווח משני מכך : תשומת לב ( למשל) וזה יכול להיות אי סיפוק בעבודה או רצון לחופש /חופשה , לכן הנפש מזמנת מחלה בכדי שתוכל לממש את מהוויך.- לקחת פסק זמן , להחליף מקצוע או סתם לנוח...רווח משני נוסף חוץ משינוי המקצוע הוא שילוב בין ידע רפואי ועזרה לאנשים שתמיד עניינו אותי , תוך כדי גם מימוש עצמי תוך שליחות ומציאת היעוד שזה המקום הטבעי שלי.רווח נוסף, גילוי כוחות הנפש שלי והייחודיות שלי. הסקת המסקנות היא :היה לי מה להרוויח, למרות שלא ראיתי את התחזית מראש ואת סיכויי ההחלמה,ה"אירוע" שלי , למרות שזו היתה התקופה הקשה והנוראה בחיי, היווה לי שלב חשוב בחיי ועם כל הכאב והקושי , אני רואה אותו כהזדמנות חיי.