מפרקים (ראומטולוגיה)
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
האם הקשר בין דלקות מפרקים למחלות לב גנטי?
חוקרים ישראלים זיהו שינויים גנטיים המשותפים לאנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית ולאנשים עם רמות גבוהות של שומנים בדם. האם הגנטיקה עשויה להסביר את הקשר שבין התופעות?
בשנים האחרונות זיהו מחקרים רבים כי אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מחלות לב וכלי דם, ובכלל זה התקפי לב ושבץ מוחי. לפי עבודה מקנדה שפורסמה באפריל 2021 בכתב העת Seminars in Arthritis and Rheumatism, אם בעבר דלקת מפרקים שגרונתית העלתה ב-68% את הסיכון להתקפי לב, הסיכון העודף הצטמצם על רקע הטיפולים התרופתיים החדשים לדלקות מפרקים וטיפולים שניתנים בשלבים מוקדמים יותר של המחלה – אך עדיין הסיכון להתקפי לב היה גבוה ב-21% יותר בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, בהשוואה לסיכון באוכלוסייה הכללית.
אחת ההנחות כי קיימים גורמי סיכון משותפים שמהדקים את הקשר בין התופעות, ובהם תסמינים של דיכאון, לחץ, חרדה, כעס ורמה נמוכה של תמיכה חברתית שעשויים להשפיע על הצטברות של טרשת עורקים ועל הסיכון הקרדיו וסקולארי אצל חולי מפרקים.
לצד זאת, מחקרים מזהים תמונת מצב פרדוקסלית בכל הקשור לרמות השומנים בדם אצל אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, כאשר לחולים נטייה לרמות נמוכות של 'סך כולסטרול' וכולסטרול רע LDL, ודווקא אלו קשורים לסיכון מוגבר למחלות לב, בשונה מהקשר הידוע בין שומנים בדם למחלות לב באוכלוסייה הכללית.
כעת מצאו חוקרים ישראלים גם שינויים גנטיים אופייניים שעשויים להסביר את הקשר בין דלקת מפרקים שגרונתית, מחלות קרדיו וסקולאריות והשינויים ברמות השומנים בדם שמאפיינים את המחלה.
מאפיינים גנטיים
דלקות מפרקים אוטואימוניות, כבר נקשרו בעבודות בעשורים האחרונים למספר שינויים גנטיים אופייניים, וזאת בעקבות עבודות שזיהו כי דלקות מפרקים עוברות בתורשה. בדלקת מפרקים שגרונתית, בעוד ששכיחות המחלה באוכלוסייה הכללית נאמדת בכ-1.5%, בין תאומים זהים (מונוזיגוטיים) – הסיכון של אח/אחות של חולה דלקת מפרקים שגרונתית לפתח את המחלה גדל פי 5 יותר מהסיכון באוכלוסייה הכללית, ואילו הסיכון שאח תאום של מי שפיתח את המחלה יפתח אותה גם כן כבר עומד על 15%. בספרות הרפואית מקובל להעריך כי הגנטיקה תורמת 60% לסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית, לצד תרומה של 40% המיוחסת לגורמי סיכון סביבתיים. עם זאת, יש לציין כי טרם זוהה סמן גנטי ברור שקשור לדלקת מפרקים שגרונתית, וזאת בהבדל מהסמן HLA-B27 שנקשר בבירור לדלקות מפרקים ספונדילוארתרופטיות, אשר מזוהה אצל מעל ל-90% מהמאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת ו-50% עד 60% מהמאובחנים עם דלקת מפרקים פסוריאטית.
בעבודה הנוכחית, החוקרים מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מהקינגס קולג' בלונדון ומאוניברסיטת אריאל, בחנו סריקות גנטיות נרחבות (GWAS) של מאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית, ובדקו לעומק את השינויים הגנטיים הספציפיים שמאפיינים חולים שפיתחו סיבוכים לבביים.
הניתוח התבסס על מאגר מידע שנאסף במטה אנליזה שכללה מחקרים בהשתתפות 14,361 מאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית ו-43,923 נבדקים ששימשו כקבוצת ביקורת, כולם ממוצא אירופי. במחקר נבחנו מעל ל-8 מיליון שינויים בגנום של הנבדקים.
במחקר אותרו שינויים גנטיים שקשורים הן לדלקת המפרקים והן לשינויים האופייניים ברמות השומנים בדם אצל המאובחנים במחלה. הימצאות השינויים הגנטיים שתועדו מלווה גם ברמות גבוהות של החלבון CRP בדם, שמעידות על פעילות דלקתית מוגברת בגוף, וכן מלווה בסיכון גבוה לתחלואה קרדיו וסקולארית. השינויים זוהו בגנים המסומנים באותיות NATS2/ PSD3, FADS2/ FADS1, SH2B3 ו-YDJC.
במחקר השתתפו מלודי כשר, ד"ר סטייסי שון צ'רני ופרופ' גרגורי ליפשיץ, והוא בוצע בשיתוף עם צוות חוקרים בינלאומי שבוחן קשרים בין גנים לדלקתיות בשם CHARGE, שנתוניו שימשו את החוקרים לצורך הניתוח. המחקר מומן על ידי הקרן הישראלית למדע, אוניברסיטת אריאל ומשרד העלייה והקליטה, וממצאיו מדווחים בגיליון דצמבר 2022 של כתב העת Atherosclerosis.
פרדוקס השומנים
החוקרים מציינים כי השינויים הגנטיים שזוהו עשויים לשמש לפיתוח בדיקות דם גנטיות שיוכלו להוות סמנים לסיכון מוגבר לתחלואה לבבית אצל אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, וזאת במצב הנוכחי וכאשר רמות גבוהות של שומנים בדם אינן מזהות בהכרח חולים בסיכון, שכן מרבית החולים מציגים שומני דם ברמות נמוכות מהאוכלוסייה – תופעה שמכונה ברפואה 'פרדוקס השומנים', בדומה ל'פרדוקס ההשמנה' שמתעד חולים במחלות מסוימות שמוגנים יותר מסיבוכים במידה והם נמצאים בעודף משקל. מחקר אמריקאי נרחב שפורסם במאי 2015 בכתב העת Arthritis & Rheumatology מצא כי לאנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית רמות נמוכות יותר של טריגליצרידים בדם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (196.3 לעומת 200.1 מ"ג/ד"צ), רמות נמוכות של כולסטרול רע (113.7 לעומת 117.7 מ"ג/ד"צ) , לצד רמות גבוהות של טריגליצרידים (126.1 לעומת 120.9 מ"ג/ד"צ) ורמות דומות של כולסטרול טוב (57.4 לעומת 58.6 מ"ג.ד"צ), כאשר יש מחקרים אחרים שמצביעים על רמות נמוכות יותר של כולסטרול טוב אצל אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית. בנוסף, לפי עבודות, הסיכון להתפתחות מחלות לב גבוה יותר בעיקר בקרב נבדקים עם רמות נמוכות של סך כולסטרול ושל כולסטרול טוב. יתכן כי רמות טריליצרידים גבוהות הן שתורמות לסיכון המוגבר לתחלואה קרדיו וסקולארית.
המחקר הנוכחי מחדד את הקשר החזק שבין דלקות מפרקים למחלות לב. ההנחה בעבודות כי הפעילות הדלקתית המוגברת במפרקים עשויה להיות מלווה גם בדלקתיות מוגברת בלב ובכך לפגוע בפעילותו, וכן מעודדת התפתחות רובד טרשתי בכלי הדם וטרשת עורקים. עבודות זיהו חלבונים-ציטוקינים בדם שמשפיעים גם על דלקתיות במפרקים וגם על פעילות דלקתית בכלי דם. בנוסף, ישנם גורמי סיכון משותפים לדלקת מפרקים שגרונתית ולמחלות לב, לרבות יתר לחץ דם – שמתפתח אצל חולי מפרקים על רקע העדר פעילות גופנית סדירה, טיפול בסטרואידים וירידה בגמישות העורקים; עודף משקל והשמנה; ועישון סיגריות. עתה נמצא גם בסיס גנטי שעשוי להשפיע על הקשר.
בין הראיות לקשר זה מחקר משבדיה שפורסם בחורף 2010 מצא כי כבר כעבור שנה אחת מהאבחנה בדלקת מפרקים שגרונית, לחולים סיכון גבוה ב-60% להתקף לב וב- 50% למחלת לב איסכמית כלשהי, בהשוואה לבריאים. באביב 2015 דיווחו חוקרים ממקסיקו כי מצאו שאנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית נמצאים בסיכון לפתח התקף לב מפתיע גם ללא תסמינים מוקדמים. ובסמוך, ממצאים ממחקר המעקב האמריקאי הנרחב "מחקר האחיות" מצאו כי לנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית סיכון גבוה ב-46% לפתח מחלת לב כלילית ואף סיכון גבוה פי 2.55 למות מאירוע לב, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. בשנת 2016, מחקר ישראלי שהתבסס על נתוני החולים בדלקת מפרקים שגרונתית שמבוטחים בקופת חולים כללית מצא עלייה של 34% בסיכון להפחתת אספקת הדם ללב.
בהמלצות הליגה האירופית נגד דלקות מפרקים (EULAR), שגרסתם העדכנית פורסמה בפברואר 2022 בכתב העת Annals of Rheumatic Diseases, נקבע כי יש לבצע ניטור לתחלואה לבבית בקרב אנשים עם דלקות מפרקים, לרבות בדיקות קבועות לאיתור מוקדם של טרשת עורקים ומחלת לב איסכמית.