אין כלל קבוע בו חייבים לעמוד. ישנם אנשים שרוצים לספר לכולם, בעיקר אם הם היו במצב בריאותי לא טוב במשך תקופה ממושכת ללא סיבה הנראית לעין. אחרים מעדיפים לשמור זאת בסוד, ומספרים רק לאלו שחייבים לדעת. שיחה משותפת עם מישהו בו אתה בוטח עלהאבחנה של טרשת נפוצה יכולה להפחית את תחושת הבדידות וההרגשה ש"אני לבד עם הטרשת", באמצעות כך להרוויח תמיכה נוספת שבמצבים כאלו היא חשובה עד מאוד.
דרך אחת שיכולה לעזור לך להחליט למי לספר, היא לצייר מעגל קטן במרכזו של הנייר - המעגל הזה הוא אתה. כעת צייר מעגל נוסף המקיף אותו וכתוב את שמם של אלו הקרובים אלייך ביותר - המשפחה/ חברים קרובים וכן הלאה. נקרא למעגל זה, המעגל הקרוב. כעת צייר מעגל נוסף וכתוב את שמותיהם של האנשים הקרובים אליך אבל אינם קרובים כמו ה"מעגל הקרוב" - משפחה מורחבת ועמיתים לעבודה. אתה יכול להמשיך ולצייר כמה מעגלים על-פי הצורך, עד שתגיע למעגל של אנשים עמם אתה נפגש רק לעיתים רחוקות ואינם קרובים אלייך.
מרבית האנשים מוצאים עצמם שמחים לספר לאנשים במעגל הקרוב ולעיתים גם לזה שאחריו, אבל מחליטים שאלו במעגלים הרחוקים יותר יקבלו מידע רק אם יעלה הצורך שבו יצטרכו לדעת. אתה יכול להשתמש בתרגיל זה בזמנים שונים בכדי להחליט את מי לעדכן, כי תפקידם של אנשים בחיינו הוא דינמי ומשתנה, כפי שאנו משתנים.
אם ישנם התלבטויות או פחדים סביב האבחנה, המחלה ותגובות הסביבה אליהן, ניתן לפנות לייעוץ פסיכולוגי במרכז בו אתה מטופל.