בכנס השנתי של אגודת ה- SSIB המתמקדת באספקטים השונים של התנהגויות אכילה ושתיה, הראו חוקרים מאוניברסיטת ייל שהרעב משפיע פחות על איזורי המח (טעם וריח) אצל השמנים בהשוואה לבעלי המשקל הרגיל.

החוקרים סרקו את המח של משתתפים בריאים ומצאו שאצל בעלי המשקל העודף יש יותר פעילות בהרבה איזורי מח המגיבים לטעם או לריח של מזון.

המימצא המעניין שנראה הוא שאצל בעלי המשקל הרגיל, היתה תגובת המח קשורה עם הרעב שלהם בעוד שאצל השמנים תגובת המח היתה תלויה הרבה פחות ברעב או בשובע.

כשבא לנו לקחת בוטנים אפשר לראות פעילות באיזור האמיגדלה במח. אצל הלא-שמנים היתה תגובת האמיגדלה פחותה כשהם היו שבעים אך לא כך אצל השמנים שאצלם פעילות האמיגדלה לא ירדה גם כשהיו שבעים.
החוקרים גם יכלו לנבא שמי שאצלו פעילות האמיגדלה לא פחתה עם השובע, ישמין אחרי שנה.

18th Annual Meeting of the Society for the Study of Ingestive Behavior, July 13-17,

2010, Pittsburgh, Pennsylvania
 

מימצאים אלה מתאימים להנחה שיש שתי סיבות לאכילה -

- צרכי האנרגיה השוטפים

- איחסון לימים אחרים.

בעוד שאת הצרכים שוטפים אפשר למלא והם מלווים בתחושת שובע, פעולת האיחסון (השמנה) אינה תלויה בשובע שכן תמיד אפשר/רצוי לאחסן עוד.

במחקר אחר שהוצג בכנס הראו חוקרים מאוסטרליה שהשמנה קשורה גם עם רגישות נמוכה יותר לשומן. בעלי משקל עודף מזהים פחות מבעלי משקל רגיל, נוכחות של שומן במשקאות שניתנו להם.

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט