אוקי אז הבנתי שכאן בחיים נלחמים.וזה קשה.וזה מאבק יום יומי.אבל הכי כואב זה הריק הזה.לנצח את עצמי,לא לשרוט, לא לפגוע, לא להרוס,לשמור על עצמי. לפחות על הגוף. ולהחזיק את הגביע-ולבד.לעודד את עצמי.לבד.להנות מהניצחוןלבד.בשביל מה??ליפוללבדלקום- לבד...

הודעה דחופה וחשובה מאד! אז בגלל שמה שמשותף לכל באי האתר זה הבדידות, אנחנו נהנים להכיר, לשוחח, ללמד ולהנות מהאחר. ולכן האתר הזה מדהים, מכיל, ונדיר...! אבל גם אני נהניתי מהענין ואחד מחברי הקבוצה החל להתכתב איתי. בהתחלה היה נראה תמים, אבל הוא היה ...

עבד הייתי, ועדיין. לא לפרעה לעצמי. כבולה לגוף, לנפש, רוצה למות. חיה בסרט. בשריטה. אוכלת- מקיאה. רוקדת-ואז מיטה. מיתה. בוהה. כותבת. מילים בלי משמעות, שולחת בפזיזות

מלא שריטות בידיים, ברגליים, בגוף. ובלב. הכאב הזה שמרגיע, שמנחם. הטירוף הזה ששולט. שבועט, ושורט. ואי אפשר לנשום, ולא נותר שפיות. וגם הגוף כבר לגמרי מרוט---