דלקת ריאות (Pneumonia) היא דלקת ממקור זיהומי שמתפתחת בריאה אחת או בשתי הריאות. התהליך הדלקתי בריאות גורם לתסמינים אופייניים: קשיי נשימה, שיעול מתמיד - לרוב עם כיח, חום גבוה, צמרמורת וכאבים בחזה.

לדברי פרופ' אבישי אליס, מנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית ויו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, "דלקת ריאות עשויה להיגרם ממחוללי זיהום רבים, בעיקר וירוסים, חיידקים, ובמקרים מיוחדים פטריות ומחוללים אחרים. דלקת ריאות עשויה להיות קלה, אך לעתים היא חמורה מאוד ועלולה להוביל לסיבוכים, לרבות התפשטות הזיהום לדם ולאיברי גוף נוספים". דלקת ריאות אף עלולה לסכן חיים, ונכללת בין עשרת גורמי התמותה המובילים בישראל.

בסיכון גבוה לסיבוכים של דלקת ריאות נכללים תינוקות וילדים קטנים, מבוגרים מעל גיל 65, חולים כרוניים ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת.

בישראל ניתנים מספר חיסונים לדלקת ריאות. נכון לשנת 2023, החיסון 'פרבנר 20' המיוצר בשיטה חדשה ומכסה 20 זנים של חיידק הפנוימוקוק מחולל המחלה ניתן במנה אחת למבוגרים מגיל 65 ומעלה או לבוגרים בגילי 18 עד 65 שמוגדרים בקבוצת סיכון גבוהה להידבקות בפנוימוקוק; והחיסון 'פרבנר 13' המיוצר בשיטה חדשה ומכסה 13 זנים של החיידק המוצע במנה אחת בשילוב עם חיסון המיוצר בשיטה מיושנת יותר המכסה 23 זנים של חיידק הפנוימוקוק בשתי מנות לבוגרים חולים כרוניים בגילי 18 עד 65 שאינם מוגדרים "בסיכון גבוה" להידבקות בפנוימוקוק. החיסון 'פרבנר 13' ניתן גם בשלוש מנות לתינוקות במסגרת תוכנית החיסונים הלאומית לפעוטות.

על מבנה הריאות ודלקת ריאות

לאדם בריא שתי ריאות: ריאה ימנית המורכבת משלוש אונות, וריאה שמאלית המורכבת משתי אונות. בכל אונה מספר אוניות, להן אספקת דם עצמאית, מה שמאפשר במחלות מסוימות לכרות אונה או אונית ריאה באופן שלא פוגע בתפקוד האחרות.

מקנה הנשימה יוצאים שני צינורות (סמפונות) שמחדירים אוויר לשתי הריאות, ואלו מסתעפים בהמשך לצינוריות סמפונות קטנות יותר. בקצה הסמפונות הסופי מצוי סמפון נושם בעל דפנות דקות במיוחד אליו מחוברים שקיקים – נאדיות הריאה, שלפוחיות המוקפות בנימי דם.

(איור: shutterstock)

דפנותיהן הדקות של הנאדיות מאפשרות חילוף של גזים – חמצן שחודר עם האוויר בפעולת שאיפה נקלט בהן, וחודר דרך הנימים למחזור הדם, ומוזרם דרך הלב לאיברי הגוף השונים. בו בזמן, פחמן דו חמצני נפלט מנימי הדם דרך הנאדיות החוצה מהגוף, באמצעות פעולת נשיפה.

ברוב המקרים של דלקת ריאות, בעקבות חדירת זיהום מתפתח תהליך דלקתי בנאדיות הריאה, והן מתמלאות בנוזלים ומוגלה שמקשה על חילוף הגזים חמצן ופחמן דו חמצני החיוניים לתפקוד איברי הגוף.

במקרים מסוימים דלקת ריאות נגרמת עקב תהליך דלקתי המתחיל בסמפונות, ואז היא מכונה 'דלקת ריאות ברונכיאלית' או 'ברונכופנמאומוניה' (Bronchopneumonia). דלקת ריאות שתוקפת אונת ריאה אחת מכונה 'דלקת ריאות לוברית' (Lobar pneumonia).

תסמינים של דלקת ריאות

התסמינים של דלקת ריאות עשויים להיות קלים עד חמורים, בהתאם לגורם מחולל הזיהום, הגיל ומצב הבריאות הכללי של המטופל.

התסמינים הקלים של דלקת ריאות דמויי מחלות חורף כמו שפעת, אם כי נוטים להימשך זמן ארוך יותר.

בין התסמינים של דלקת ריאות נמנים:

·      כאבים ולחצים בחזה בעת נשימה ו/או שיעול.

·      שיעול שעשוי להיות מלווה בכיח.

·      עייפות וחוסר אנרגיה.

·      טמפרטורת גוף גבוהה (חום) או חום נמוך – בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 65 ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת.

·      הזעת יתר וצמרמורת.

·      צפצופים בנשימה וקוצר נשימה.

·      כאבי ראש.

·      כאבי שרירים.

·      כאבי בטן.

·      בחילות, הקאות ותסמינים במערכת העיכול, לרבות שלשולים. אצל תינוקות וילדים קטנים דלקת ריאות עשויה להתבטא בהקאות מרובות.

·      פריחה עורית.

·      אצל תינוקות ופעוטות – קשיי אכילה.

·      בלבול ושינויים במצב המנטאלי, בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 65.

שילוב של קשיי נשימה, כאבים בחזה וחום מתמשך בגובה 39 מעלות ומעלה או שיעול מתמשך, בעיקר עם כיח – מחשידים לדלקת ריאות, ודורשים פנייה לבירור אצל הרופא.

פנייה מהירה לבירור רפואי בעקבות תסמינים שמעוררים חשד לדלקת ריאות חשובה בעיקר לאנשים בקבוצות סיכון, לרבות מבוגרים מעל גיל 65, תינוקות ופעוטות עד גיל שנתיים, חולים כרוניים ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת, ובעיקר חולים עם מחלות דרכי נשימה כרוניות, אי ספיקת לב, סוכרת ואי ספיקת כליות, וכן אנשים המטופלים בתרופות שמדכאות את המערכת החיסונית, לרבות חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה ומושתלי איברים.

לעיתים, לדלקת הריאות מאפיינים שונים מעט מדלקת ריאות הקלאסית, פחות תסמינים נשימתיים ויותר תסמינים חוץ ריאתיים, כגון כאבי שרירים ובטן, פריחה ובלבול וירידה בהכרה, במקרה זה מכנים אותה 'דלקת ריאות א-טיפית' 

הגורמים לדלקת ריאות

מזהמים רבים עשויים לגרום לדלקת ריאות, והשכיחים ביותר הם אלה המצויים באוויר שאנו שואפים. ניתן גם להידבק במגע עם אנשים נשאי המזהמים או עם חפצים נגועים.

גוף האדם לרוב תוקף מזהמים שחודרים לדרכי הנשימה ומאיימים לגרום לדלקת ריאות באמצעות המערכת החיסונית, אולם לעתים המזהמים "גוברים" על המערכת החיסונית, אפילו כשמצב הבריאות הכללית טוב.

חלק מהמזהמים אף מכילים חומרים ביולוגיים שמסייעים להם בהגנה מפני מערכת החיסון האנושית – למשל קופסית רב סוכרית של חיידקי הפנוימוקוק – שמהווה יעד בחיסונים לדלקת ריאות.

בין המזהמים המרכזיים שעלולים לגרום לדלקת ריאות נמנים:

נגיפים

נגיפים (וירוסים) הם המחוללים המרכזיים לדלקת ריאות, ובהם שכיחים במיוחד נגיף השפעת ונגיף RSV. גם הנגיף  SARS-CoV-2מחולל מגפת הקורונה העולמית עלול כאמור להוביל להתפתחות דלקת ריאות.

חיידקים

אחד החיידק השכיח כגורם לדלקת ריאות בקהילה הוא חיידק הפנוימוקוק/ פנאומוקוק, ששמו המלא "סטרפטוקוקוס פנאומוניה" (Streptococcal Pneumonia). לחיידק זה מוכרים מעל ל-90 זנים, בהם עשרות זנים שעלולים לגרום למחלה הן בזיהום ישיר והן בזיהום משני לאחר הידבקות במחלת חורף כמו שפעת.

חיידקים רבים נוספים עלולים לגרום לדלקת ריאות, ובהם חיידקי מורקסילה, ליגיונלה, קלבסיאלה ו'פסאודומנס אארוגינוזה'. חיידקי ליגיונלה שמופצים בין השאר במערכות מים ומיזוג אוויר גורמים לרוב לדלקת ריאות קשה המכונה 'מחלת הליגיונרים'.

דמויי חיידקים

אורגניזמים דמויי חיידקים עשויים אף הם לחולל דלקת ריאות, ובעיקר המחולל 'מיקרופלסמה' (Mycoplasma pneumoniae) אשר גורם לרוב לדלקת ריאות קלה יחסית, שמכונה לעתים גם 'דלקת ריאות מהלכת' (Walking pneumonia).

פטריות

פטריות עלולות לגרום לדלקת ריאה, בעיקר אצל חולים כרוניים ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת וכן אנשים ששואפים כמות גבוהה של פטריות מזהמות מהאוויר בנסיבות שונות. אחד המזהמים הפטרייתיים השכיחים  הוא הפטרייה 'פנימוציסטיס קריניי' (Pneumocistis Carinii). הפטריות מחוללות דלקת ריאה לרוב מצויות בקרקע או בלשלשת ציפורים, ומשתנות ברמתן בהתאם לאזורים גאוגרפיים שונים.

חומרים כימיים

דלקת ריאות כימית (Chemical pneumonia) היא דלקת ריאות שנגרמת על רקע חשיפה לחומרים כימיים שונים – אבק, אדים, נוזלים, גזים וחלקיקים מזהמי אוויר שונים שחודרים את דרכי הנשימה.

דלקת ריאות תשניקית/ שאיפתית

דלקת ריאות תשניקית/ שאיפתית (Aspiration pneumonia) הוא תיאור למצב התפתחות דלקת ריאות על רקע שאיפת מזון, נוזלים, קיא או רוק דרך קנה הנשימה לריאות, במקום לוושט. מצב זה שכיח בעיקר במקרים שבהם חלה הפרעה מסיבה כלשהי ברפלקס התקין של ויסות בין קנה הנשימה לוושט, למשל על רקע פגיעה מוחית או הפרעות בליעה או שימוש מתמשך בסמים ואלכוהול. כשהגורם לדלקת ריאה תשניקית הוא חומצות קיבה – עלולה להתפתח דלקת ריאות כימית.

דלקות ריאה חוזרות

דלקות ריאה חוזרות מוגדרות כיותר משני אירועים של דלקת ריאות בשנה, והן יכולות להתפתח על רקע הפרעה אנטומית, כגון שאיפת גוף זר או מום מולד בהתפתחות הריאות, הפרעה במערכת החיסון, מחלת ריאות כרונית כמו אסתמה, סיסטיק פיברוזיס או גידול סרטני. מקרים אלה מצריכים בירור רפואי. יחד עם זאת יש להדגיש שדלקת ריאות כשלעצמה היא גורם סיכון לדלקת ריאות חוזרת.

שכיחות של דלקת ריאות

בישראל דלקת ריאות היא מחלה רווחת. במרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות מתבצע ניטור קליני של דלקת ריאות לפי נתונים שנאספים ממרפאות בקהילה של קופות החולים הגדולות כללית ומכבי שירותי בריאות. לפי הנתונים העדכניים לאוקטובר 2023, דלקת ריאות שכיחה בישראל בעיקר בחודשי החורף, בין החודשים דצמבר למארס. לפי ממוצע מקרים בשנים 2022-2010, דלקת ריאות מגיעה בשיאה סביב החודשים דצמבר-ינואר לשיעור של מעל ל-10 מקרים לכל מאה אלף תושבים.

מחקר ישראלי שפורסם במאי 2022 בכתב העת Clinical Infectious Diseases הצביע על ירידה משמעותית בתחלואה בדלקת ריאות על רקע הידבקות בחיידק הפנוימוקוק מאז שנת 2009 שבו נכנס חיסון הפרבנר שניתן כנגד זני החיידק לתוכנית החיסונים הלאומית בילדות, תחילה כנגד 7 זנים ומשנת 2010 כנגד 13 זנים. לפי המחקר, שיעורי התחלואה בדלקת ריאות פנוימוקוקלית ירדו בעקבות החיסון עד שנת 2019 ב-57% בקרב ילדים ומתבגרים, וכן ירדו ב-53% בקרב בוגרים בגילי 44-18. בניתוח לפי זני החיידק שנכללים בחיסון פרבנר, שיעורי התחלואה בדלקת ריאות מזנים אלה ירדו בכל קבוצות הגיל, ב-94% בקרב ילדים עד גיל 5 עד לירידה של 60% בקרב מבוגרים מגיל 85 ומעלה. לצד זאת תועדה עלייה בשיעורי ההידבקות בזני החיידק שאינם כלולים בחיסון.

דלקת ריאות היא אחת מסיבות המוות המובילות בישראל. לפי דו"ח משרד הבריאות לסיבות המוות המובילות בישראל לשנים 2020-2000 שהופץ במאי 2023, בפירוט סיבות המוות המתוקננות לגיל, שפעת לצד דלקת ריאות היא גורם התמותה השמיני בשכיחותו במדינה, ובשנת 2020 שתי המחלות הובילו יחד למותם של 1,485 ישראלים כסיבה יחידה – שיעור של 14.6 מתים לכל מאה אלף תושבים, אשר גבוה במיוחד בקרב מבוגרים מגיל 75 ומעלה.

לפי נתוני האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות, בשנת 2022 מתו בישראל 335 איש מדלקת ריאות כסיבה יחידה, ירידה בהשוואה ל-512 מתים בשנת 2021, וכן 5,402 מתו מדלקת ריאות בשילוב מחלות נוספות. 

קבוצות סיכון להתפתחות דלקת ריאות

דלקת ריאות עלולה להתפתח אצל כל אדם, אך קבוצות סיכון להתפתחותה כוללות:

תינוקות ופעוטות: תינוקות ופעוטות עד גיל שנתיים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח דלקת ריאות.

מבוגרים: במבוגרים הסיכון לפתח דלקת ריאות עולה עם הגיל, ובמיוחד מעל גיל 65, וכך גם הסיכון לפתח סיבוכים. לפי מחשבוני סיכון לתחלואה בדלקת ריאות פנוימוקוקלית, הסיכון לאשפוז עולה עם הגיל, וביחס לסיכון בקרב בוגרים בגילי 49-18, לבוגרים בגילי 64-50 סיכון גבוה פי 6 ובגילי 65 ומעלה סיכון גבוה פי 10 לאשפוזים. 

מאושפזים בבתי החולים: מאושפזים בבתי חולים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח דלקת ריאות, ובמיוחד כזו העמידה לאנטיביוטיקה.

מעשני סיגריות: מחקרים מצאו כי עישון סיגריות מזיק למערכת ההגנה הטבעית של הגוף כנגד מחוללי דלקת ריאה, לרבות חיידקים ונגיפים. מטה אנליזה שפורסמה ביולי 2019 בכתב העת PLOS ONE מצביעה על כך שמעשנים בהווה נמצאים בסיכון גבוה עד פי 2.17 לפתח דלקת ריאות נרכשת בקהילה, ומעשנים בעבר בסיכון גבוה עד 49% יותר למחלה, בהשוואה ללא מעשנים. ככלל, עישון פסיבי בעבודה זו לא נמצא כגורם סיכון מובהק לדלקת ריאות, אולם בקרב מבוגרים בגיל 65 ומעלה העלה ב-64% את הסיכון לפתח דלקת ריאות. בנוסף, מחקר בריטי שפורסם ביוני 2021 בכתב העת Thorax מצא כי בהשוואה ללא מעשנים, למעשנים בהווה סיכון גבוה ב-42% לפתח דלקת ריאה חוזרת ולמעשנים בעבר סיכון גבוה ב-24% לדלקת ריאה חוזרת לאחר הידבקות בדלקת ריאה שהובילה לאשפוז, במעקב של שנה.

סיבוכים של דלקת ריאות

דלקת ריאות עלולה להוביל לסיבוכים שונים, בעיקר בקרב אנשים בקבוצות סיכון וכשהיא אינה מטופלת באופן מיטבי, אך סיבוכים עלולים להתפתח גם תחת טיפול רפואי.

דלקות ריאה במוסדות רפואיים נוטות להיות חמורות יותר, מאחר וחיידקים שנוטים להוביל להתפתחותן לרוב פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות שכיחות, וכן בגלל שהן מדבקות אנשים שמראש כבר חולים מעצם שהייתם במוסד רפואי. מאושפזים בסיכון גבוה במיוחד לפתח דלקות ריאה מסוג זה הם המאושפזים המחוברים למכשירי נשימה, לרבות ביחידות לטיפול נמרץ ובמחלקות פנימיות.

הסיבוכים העיקריים של דלקת ריאות כוללים:

נוכחות של חיידקים בדם והתפשטות הזיהום לאיברים אחרים

נוכחות של חיידקים בדם – המכונה 'בקטרמיה' (Bacteremia), זה מצב בו החיידקים חודרים דרך הריאות למחזור הדם, ועלולים לגרום להתפשטות הזיהום מהריאות לאיברי גוף אחרים, ולעתים אף לגרום לכשל רב מערכתי.

מחקר מספרד שפורסם באוגוסט 2009 בכתב העת Clinical Infectious Diseases מצביע על סיכון של 12% עד 16% לחדירת מזהם מחולל דלקת ריאות לדם בקרב אנשים עם דלקת ריאות נרכשת בקהילה.

מצוקה נשימתית

קוצר נשימה קשה עלול להתפתח בדלקת ריאה חמורה ובקרב חולים עם מחלות ריאה כרוניות שמפתחים דלקת ריאות. במקרים מסוימים נדרש שימוש במחולל חמצן ולעתים למכשיר הנשמה עד להחלמה של הריאה הדלקתית. סיבוך של 'תסמונת מצוקה נשימתית חריפה' קרוי בראשי התיבות ARDS (קיצור של Acute Respiratory Distress Syndrome) ומהווה סיבוך שכיח של דלקת ריאות קשה.

תפליט פלאורלי

'תפליט פלאורלי' (Pleural effusion) הוא מצב בו יש הצטברות נוזלים סביב הריאות בחלל הצדר (אדר) שעוטף את הריאות (פלאורה). אם הנוזל אף הוא מזדהם – מצב המכונה 'אמפימה' (Empyema), יש צורך לנקז אותו דרך צינורית המוחדרת לחזה או בניתוח.

מורסה ריאתית

מורסה ריאתית (אבצס) מבטאת נמק של רקמת הריאה כתוצאה מזיהום, אשר יוצרת חלל מוגלתי. המורסה לרוב מטופלת בתרופות אנטיביוטיות. דלקת ריאות נמקית (Necrotizing Pneumonia) היא סיבוך של דלקת ריאות לוברית או ברונכיאלית, המאופיין על ידי היפרדות המורסות והיווצרות שכבה נמקית ברקמת הריאה. במקרים אלה, לעתים יש צורך לנקז את המוגלה באמצעות קטטר מיוחד או בניתוח.

קרישי דם

קרישתיות יתר עלולה להתפתח בעיקר בקרב מבוגרים ואנשים שנוטים להיות מוגבלים בהליכתם במהלך המחלה עקב בעיות בריאותיות, לרבות פקקת ורידים עמוקים ברגליים ואף תסחיף ריאתי של קריש דם. חולים עם סיכון מוגבר לקרישי דם מטופלים בנוסף לאנטיביוטיקה גם במדללי דם.

דלקת ריאות חוזרת

למי שחלה בדלקת ריאות סיכון מוגבר לחלות בה בהמשך. מחקר מקנדה שפורסם ביולי 2014 בכתב העת Clinical Infectious Diseases אומד את הסיכון לדלקות ריאות חוזרות בקרב 9% מכלל האנשים שמתפתחים דלקת ריאות נרכשת בקהילה, במעקב שנמשך חמש שנים.

החמרת המחלה בחולים כרוניים

דלקת ריאות אצל חולים כרוניים עלולה להחמיר את המחלה הראשונית, למשל סוכרת, מחלות ריאה, מחלות לב, כליה וכבד זאת עקב ההליך הזיהומי בכללותו, ירידה אפשרית בלחץ הדם ובאספקת החמצן לאיברים השונים.

חיסונים לדלקת ריאות

אחת הבשורות הטובות בשנים האחרונות בכל הקשור בדלקת ריאה היא באפשרות למנוע את מרבית המקרים המובילים לסיבוכים באמצעות חיסונים הניתנים כנגד דלקת ריאות פנוימוקוקלית.

החיסונים מכוונים למעשה כנגד החיידק 'סטרפטוקוקוס פנאומוניה' (Streptococcus pneumoniae) המוכר בעיקר כחיידק ה'פנוימוקוק'/ 'פנאומוקוק', שהוא אחד מהגורמים הנפוצים להתפתחות דלקת ריאות המלווה בסיבוכים, לרבות אשפוזים ותמותה.

נכון לשנת 2023, בישראל קיימים חיסונים שונים כנגד זני חיידק הפנוימוקוק. למבוגרים מגיל 65 ומעלה ולבוגרים בגילי 18 עד 65 המוגדרים בקבוצת סיכון גבוהה להידבקות בפנוימוקוק ניתן במסגרת סל הבריאות הממלכתי החיסון 'פרבנר 20' (Prevnar 20) המיוצר בשיטה חדשה ומכסה 20 זנים של החיידק – במנה אחת.

לחולים כרוניים נוספים מוצע שילוב של החיסון 'פרבנר 13' (Prevnar 13) המכסה 13 זנים של חיידק הפוימוקוק במנה אחת, ובהמשך חיסון ישן יותר המכסה 23 זנים של חיידק הפנומוקוק ומשווק בשמות 'פנוימוווקס 23' (Pneumovax 23) או 'פנוימו 23' (Pneumo 23) – בשתי מנות. ההמלצה היא לקבל את שני החיסונים, כאשר חיסון אחד אינו מחליף את השני, והם מספקים יחד הגנה משלימה כנגד זני חיידק הפנוימוקוק.

כמו כן, לתינוקות ניתן 'פרבנר 13' במסגרת תוכנית החיסונים הלאומית בשלוש מנות בגילי חודשיים, ארבעה חודשים ושנה.

מתי ואיך מומלץ להתחסן נגד דלקת ריאות?

החיסונים לדלקת ריאות ניתנים לאורך כל השנה, וניתן לקבלם גם בשילוב עם החיסון העונתי לשפעת לקראת החורף, שבו המחלה נפוצה יותר, וכן במקביל לחיסונים לקורונה, ובכל מועד אחר. במקרים אלה חשוב לתת כל אחד מהתרכיבים באתרי הזרקה שונים בגוף (בזרוע ו/או בירך). ניתן לחסן גם מטופלים עם מחלות חורף קלות וללא חום. במקרה של חום בגובה 38 מעלות ומעלה – יש לדחות את קבלת החיסון עד להחלמה.

בעקבות מתן החיסונים, מערכת החיסון מתחילה לייצר נוגדנים נגד רכיבים מסוימים של החיידק. בדרך זו נמנעת התפתחות זיהומים קשים דוגמת דלקת ריאות אך גם דלקת קרום המוח, שעלולים להסתיים בנכות או במוות.

לפי תדריך החיסונים של משרד הבריאות, החיסון 'פרבנר 20' מומלץ וכלול בסל הבריאות הממלכתי לכלל המבוגרים מגיל 65 ומעלה, וכן לבוגרים בגילי 18 עד 64 המוגדרים בסיכון גבוה במיוחד להידבקות בדלקת ריאות על רקע אי ספיקת כליות כרונית; תסמונת נפרוטית; מטופלי דיאליזה; דליפת נוזל חוט שדרה וסיכון לדלקת עוצבה חוזרת; מושתלי שתל שבלולי; הפרעות בפעילות הטחול והעדר טחול (גם על רקע טיפולים למיאלומה נפוצה) – להם מומלץ לקבל את החיסון לפחות שבועיים לפני כריתת הטחול; השתלות איברים; השתלות מח עצם; סרטן המטולוגי – לוקמיה, לימפומה, מיאלומה נפוצה וכל תהליך ממאיר במח העצם או במערכת הלימפטית; חולי סרטן וחולים נוספים הנדרשים לעבור טיפולים לדיכוי המערכת החיסונית, לרבות טיפולי הקרנות וכימותרפיה וטיפול בסטרואידים במינון גבוה (20 מ"ג ליום ומעלה) – להם מומלץ החיסון לפחות שבועיים לפני תחילת הטיפול; ונשאי HIV.

החיסון מומלץ במנה אחת, וגם למטופלים שקיבלו בעבר חיסון אחר כלשהו לדלקת ריאות, ללא קשר לסוג החיסון ולמספר מנות החיסון שקיבלו בעבר. למושתלי מח עצם בלבד מומלץ על ארבע מנות של החיסון 'פרבנר 20': המנה הראשונה לפחות שלושה חודשים לאחר השתלת מח העצם; המנה השנייה לפחות חודש לאחר הראשונה; המנה השלישית לפחות חודש אחרי השנייה; והמנה הרביעית – שישה חודשים לאחר המנה השלישית או שנה לאחר השתלת מח עצם – המועד המאוחר מביניהם.

במקרים של קבלת חיסון קודם לדלקת ריאות יש להמתין שנה לפחות בין קבלת החיסון הקודם לבין קבלת החיסון 'פרבנר 20'. החיסון ניתן בסל הבריאות למי שחוסנו בעבר לדלקת ריאות לפי ההמלצות המפורטות:

• למי שכלל לא חוסנו בעבר בחיסון לדלקת ריאות – מומלצת מנה אחת של 'פרבנר 20'.

• למי שחוסנו בעבר בחיסון קודם לדלקת ריאות המכסה 23 זנים – מומלצת מנה אחת של 'פרבנר 20' לפחות שנה לאחר קבלת החיסון PPV-23, ללא קשר לגיל המטופלים.

• למי שחוסנו בעבר בחיסון 'פרבנר 7' ו/או 'פרבנר 13' בלבד (חיסונים בשיטה חדשה שמיועדים כנגד 7 או 13 זנים של חיידק הפנוימוקוק) – מומלצת מגיל 65 ומעלה מנה אחת של החיסון 'פרבנר 20', ובלבד שחלפה לפחות שנה מקבלת החיסון האחרון של פרבנר'.

• למי שחוסנו גם בחיסון המכסה 23 זנים וגם בחיסון הפרבנר 7 ו/או פרבנר 13 בעבר – מומלצת מגיל 65 ומעלה מנה אחת של החיסון 'פרבנר 20', ובלבד שחלפה לפחות שנה מקבלת החיסון האחרון לדלקת ריאות מכל סוג שהוא.

לבוגרים בגילי 18 עד 65 עם מחלות כרוניות מומלץ נכון לנובמבר 2023 שילוב של שני חיסונים קיימים המיוצרים בשיטות שונות ומספקים יחד הגנה כוללת כנגד חיידק הפנוימוקוק: תחילה מנה אחת של החיסון 'פרבנר 13' המכסה 13 זנים של חיידק הפנוימוקוק, ובהמשך שתי מנות של החיסון לדלקת ריאות המכסה 23 זנים של החיידק, המיוצר בשיטה מיושנת יותר ומשווק בשמות 'פנוימווקס 23' או 'פנוימו 23': מנה אחת שמונה שבועות לפחות לאחר קבלת 'פרבנר 13' ומנה שנייה חמש שנים לפחות לאחר המנה הראשונה. שילוב זה מוצע לחולים כרוניים עם מחלות ממושכות, בהם המאובחנים עם מחלות לב וכלי דם, סוכרת ומחלות מטבוליות נוספות ומחלות כבד (שחמת ואלכוהוליזם).

במקרים של קבלת חיסונים קודמים – יש להמתין לפחות שמונה שבועות בין קבלת חיסון המכסה 23 זנים לבין החיסון 'פרבנר 13', ויש להמתין לפחות חמש שנים בין קבלת מנה ראשונה של החיסון המכסה 23 זנים – לבין המנה השנייה של חיסון זה.

עוד על החיסונים לדלקת ריאות 

לצד החיסונים, מקובלות המלצות מניעתיות נוספות כנגד דלקת ריאות:

·      שמירה על היגיינה ושטיפת ידיים תכופה בסבון ובמים/ אלכוג'ל.

·      הימנעות מעישון וגמילה מעישון.

·      חיזוק המערכת החיסונית על ידי שמירה על אורח חיים בריא ופעיל, הכולל תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה.

·      לאנשים עם הפרעות בליעה – לאכול כמויות מזון קטנות יותר ולישון עם ראש מורם מקו המיטה.

·      להקפיד על צום ממזון לפני ניתוחים מתוכננים לפי ההמלצות כדי למנוע סיבוכים נשימתיים במהלך הניתוח שעלולים לגרום לדלקת ריאות.

·      לאנשים עם מערכת חיסונית פגועה/ מוחלשת – ליטול תרופות אנטיביוטיקה כטיפול מניעתי בהתאם להמלצות רפואיות פרטניות.

אבחון של דלקת ריאות

לאחר פניה לרופא עם סימנים המחשידים לדלקת ריאות, אבחון המחלה מבוסס לרוב על סקירה של ההיסטוריה הרפואית ובדיקה קלינית אשר כוללת האזנה לריאות באמצעות סטטוסקופ.

בבדיקה הקלינית יש לברר האם המטופל בסיכון להידבקות בדלקת ריאה: האם נחשף לאנשים חולים בבית, בעבודה, בבית הספר או במוסד רפואי; האם נסע לאחרונה לחו"ל למדינה שבה דלקת ריאות נפוצה יחסית או שיש סיכון מוגבר להידבקות בזיהומים מחוללי המחלה; האם נחשף לחיות או ללשלשת ציפורים; והאם הוא סובל ממחלות רקע כרוניות או מדיכוי של המערכת החיסונית, וכן האם הוא מעשן.

במקרים של חשד לדלקת ריאות מטופלים רבים יופנו לבדיקות אבחנתיות משלימות שונות ובכללן:

בדיקות דם: בדיקות דם עשויות לאשר קיומו של זיהום ואף להצביע על מחולל הזיהום, אך לעתים אינן מספקות תשובה בנושא.

רנטגן בית החזה: צילום רנטגן חזה מסייע לאבחון דלקת ריאה ולאמוד את היקף ומיקום הזיהום בתוך הריאות. עם זאת, צילום הדמיה אינו מאפשר להצביע על מחולל המחלה.

בדיקת כיח: דגימה של כיח נאספת במעבדה לאחר שיעול עמוק בניסיון לאתר את מחולל המחלה.

במקרים של חשד לדלקת ריאה בקרב אנשים בקבוצות סיכון, לעתים יבוצעו בדיקות אבחנתיות נוספות:

סי.טי: בדיקת הדמיה מסוג סי.טי חזה נדרשת במצבים שבהם בדיקת רנטגן חזה אינה מצביעה על תמונה ברורה של דלקת ריאות, כדי לקבל מידע נוסף על מבנה הריאות.

בדיקת נוזל פלאורלי: בבדיקה זו נלקחת דגימה מהנוזל בחלל הצדר (אדר) שמקיף את הריאות באמצעות קטטר המוחדר בין הצלעות לאזור הפלאורה. בדיקה זו עשויה לסייע בזיהוי המזהם מחולל המחלה.

הטיפולים בדלקת ריאות

הטיפולים בדלקת ריאות נועדו להוביל לריפוי מהזיהום ולמנוע סיבוכים. ברוב המקרים, דלקת ריאות נרכשת בקהילה מטופלת בבית, ותסמיניה מוקלים בחלוף ימים עד שבועות, אם כי תחושת עייפות עשויה להתמשך לחודש ויותר.

האפשרויות הטיפוליות בדלקת ריאה כוללות:

אנטיביוטיקה: גילוי האנטיביוטיקה הראשונה – הפניצילין – בשנת 1928 על ידי אלכסנדר פלמינג, זוכה פרס נובל לרפואה, מהווה את אחת מפריצות הדרך הרפואיות הגדולות בכל הזמנים. תרופות אנטיביוטיות מסייעות להילחם בחיידקים מחוללי זיהומים, לרבות דלקות ריאה. עם זאת, ברבות השנים הטיפול הנרחב באנטיביוטיקה בקהילה ובעיקר במוסדות רפואיים הוביל להתפתחות זני חיידקים קשים יותר שעמידים לרוב התרופות האנטיביוטיות ומציבים אתגר טיפולי. ישנן סוגים רבים של אנטיביוטיקה ותהליך איתור הסוג הספציפי שמועיל למחולל הספציפי של דלקת הריאות עשוי לארוך זמן.

תרופות נגד נגיפים או פטריות: תרופות נגד נגיפים נרשמות לעתים במצבים שבהם אובחנה דלקת ריאות נגיפית ותרופות לפטריות – במקרים שאובחנו כדלקת ריאות פטרייתית.

תרופות לשיעול: תרופות שמסייעות לטיפול בשיעול עיקש ומתמשך, ובהן התרופות שמכילות את החומר הפעיל 'קודאין', עשויות להקל על אנשים עם דלקת ריאה ולאפשר מנוחה. עם זאת, מאחר ושיעול מאפשר שחרור והוצאת נוזלים מהריאות, חשוב להקפיד שלא לבטל לחלוטין את השיעול ולהותיר אותו במידה מסוימת ולהשתמש במינון הנמוך ביותר המסייע להקלה. חשוב לדעת כי מחקרים מועטים ביותר הוכיחו יעילות מסוימת לתרופות לשיעול בהקלה על שיעול שנגרם על רקע דלקת ריאות.

משככי כאבים ומורידי חום: תרופות לשיכוך כאבים והורדת חום הנמכרות בחלקן ללא מרשם רופא, עשויות להקל על חום גבוה וחוסר הנוחות המלווים דלקת ריאה, לרבות משככי כאבים המכילים את החומרים הפעילים פרצטמול, איבופרופן מקבוצת NSAIDs ואופטלגין.

מדללי דם: חולים מבוגרים ואנשים שאינם מתניידים בחופשיות אשר מפתחים דלקת ריאות מקבלים לעיתים גם טיפול במדללי דם (נוגדי קרישה) בכדי למנוע היווצרות קרישי דם שעלולים להוביל לפקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי.

טיפול בחמצן: בחלק מהמקרים שבהם מתפתח קוצר נשימה קשה על רקע דלקת ריאות נדרש טיפול בחמצן.

אשפוז בעקבות דלקת ריאות

אשפוז בעקבות דלקת ריאות נדרש בעיקר בקרב מטופלים בקבוצות סיכון, לרבות תינוקות עד גיל חודשיים ומבוגרים מעל גיל 65, ובייחוד במצבים הבאים:

·      במקרים של בלבול, ירידה בהכרה וחוסר התמצאות בסביבה.

·      פגיעה בתפקודי הכליות.

·      ירידה בלחץ הדם הסיסטולי מתחת ל-90 מ"מ כספית ובלחץ הדם הדיאסטולי מתחת ל-60 מ"מ כספית.

·      קוצר נשימה חמור שמתבטא ב-30 נשימות או יותר בדקה.

·      צורך בתמיכה נשימתית.

·      ירידה בטמפרטורת הגוף מתחת לנורמה.

·      שינויים קיצוניים בקצב הלב – מתחת ל-50 או מעל ל-100 פעימות בדקה.

·      אצל תינוקות במקרים של עייפות מוגברת או ירידה בהכרה, קשיי נשימה חמורים, ירידה ברמות החמצן בדם והתייבשות.

במקרים של דלקת ריאות חמורה במיוחד המצריכה אשפוז, מומלץ לאחר שחרור מבית החולים לפנות תוכנית לשיקום פיזיותרפי נשימתי שכלול בסל הבריאות הממלכתי, וכולל הערכה של מערכת הנשימה ובדיקה לתפקוד שרירי הנשימה, בדיקה לתנועתיות בית החזה והערכה תפקודית; התאמת תוכנית טיפול אישית הכוללת תרגילי נשימה לרבות תרגול והדרכה לתרגול עצמי; ותוכנית שיקום נשימה בהתאמה אישית הכוללת פיזיותרפיה נשימתית, פעילות גופנית, הערכה וטיפול תזונתי, ריפוי בעיסוק, תמיכה נפשית ופעילות אינטראקטיבית בשיתוף המטופל ומשפחתו/ המטפלים הישירים, לפי הצורך.

ההתמודדות עם דלקת ריאות

במהלך דלקת ריאות חשוב להקפיד על מספר המלצות שמסייעות בהתמודדות עם המחלה.

ראשית, מומלץ להגן על הסובבים מפני הידבקות במזהם מחולל המחלה, בין השאר באמצעים הבאים:

·      לשמור מרחק מאחרים, לרבות קרובי משפחה וחברים.

·      במקרה של שימוש בממחטות ונייר טואלט לקנח את האף – להשליכן לפח מיד לאחר השימוש.

·      להקפיד לכסות את הפה והאף בעת שיעול/ עיטוש.

·      להקפיד על היגיינה ולרחוץ ידיים במים וסבון או אלכוג'ל בתכיפות ובעיקר לאחר שיעול/ עיטוש.

מספר המלצות מסייעות להקל בתהליך ההחלמה מדלקת ריאות:

·      להקפיד על אורח חיים בריא, לרבות תזונה בריאה שינה איכותית.

·      לשתות בעיקר מים ולמנוע התייבשות.

·      להימנע משתיית אלכוהול ושימוש בסמים מסוכנים שמחלישים את המערכת החיסונית

·      להימנע מעישון ועישון פסיבי.

·      להקפיד על ועל שעות שינה מספקות בלילה כדי לשפר את תפקוד המערכת החיסונית במלחמתה בזיהום.

·      להקפיד על פעילות גופנית קלה גם בשלבי הריפוי מדלקת ריאות. להקפיד על נשימות עמוקות מספר פעמים ביום.

·      למאובחנים עם דלקת ריאות מומלץ במהלך ההחלמה להיות ערים לסיכון המוגבר להתפתחות מצוקה נפשית והחמרה של מצבים כרוניים כמו מחלות לב, ולפנות לטיפול רפואי/ מקצועי על פי הצורך.

פרופ' אבישי אליס הוא מנהל מחלקה פנימית ג' בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית ויו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית

עדכון אחרון: נובמבר 2023