דלקת מפרקים שגרונתית היא מחלה כרונית אוטואימונית שפוגעת בתפקוד המפרקים בגוף, ופורצת מסיבות שעדיין אינן ידועות לאשורן. ברבות השנים דווחו מספר גורמי סיכון לדלקת מפרקים שגרונתית, לרבות נטייה גנטית וגורמים סביבתיים כמו עישון וחשיפה למזהמים באוויר.

כמו כל המחלות האוטואימוניות, מחקרים זיהו לאורך השנים גם בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית נטייה למצוקות נפשיות, ובייחוד דיכאון וחרדה, אם כי לא ברור לחוקרים עדיין האם תסמיני דלקות המפרקים הם הגורם המעורר דיכאון וחרדה, או שאלה נלווים לתהליכים הביולוגיים הדלקתיים המאפיינים את דלקת המפרקים.

לחץ נפשי תועד בעבודות שונות כגורם העלול לעורר החמרה או התלקחויות בקרב מטופלים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות שונות. כך, למשל, לפי מחקר מאיטליה שפורסם ביוני 1999, בקרב 60% מהמאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית זוהה קשר בין לחץ לבין עיתוי ההחמרה הנצפית במחלה.

עתה מדווחים חוקרים ישראלים על קשר חזק בין דלקות מפרקים אוטואימוניות לבין חרדות. צוות שכלל חוקרים מהמרכז הרפואי שיבא, בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת גנואה שבאיטליה, הפקולטה לרפואה בגליל של אוניברסיטת בר אילן ובתי החולים פוריה וזיו, אוניברסיטאות בן גוריון ותל אביב ובית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב, בחן את השכיחות של הפרעת חרדה בקרב מדגם של 11,782 מבוטחי קופת חולים כללית שהיו מאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית נכון לשנת 2013, וכן 57,973 נבדקים תואמים במין וגיל ששימשו כקבוצת ביקורת.

שיעור המטופלים שאובחנו עם הפרעת חרדה בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית עמד על 7.1% והיה גבוה מהשיעור בקבוצת הביקורת (6.3%). ניתוח סטטיסטי העלה כי דלקת המפרקים כשלעצמה היוותה גורם סיכון עצמאי שהעלה ב-11% את הסיכון להפרעת חרדה.

סיכון גובר אצל נשים צעירות ומעשנים 

בניתוח פרטני התברר כי כל עלייה בגיל בקרב נבדקים עם דלקת מפרקים שגרונתית העלתה ב-4% את הסיכון לפתח הפרעת חרדה, ובהשוואה לאנשים במעמד סוציו אקונומי גבוה, חולים במעמד סוציו אקונומי נמוך היו בסיכון גבוה ב-11% לפתח חרדות. הנטייה לפתח חרדות בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית גבוהה בעיקר בקרב נשים צעירות שנמצאות במעמד סוציו אקונומי נמוך.

מעבר לכך, עישון סיגריות אשר ברוב המקרים מתורץ על ידי מעשנים כאמצעי להקלה במצוקה נפשית – נמצא גם כן כגורם סיכון לחרדות, ומקרב האנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, מעשנים היו בסיכון גבוה ב-53% לסבול במקביל מחרדה.

לאור הממצאים, החוקרים קוראים לרופאים להגביר את המודעות לתסמינים של מצוקה נפשית בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, כדי לאתר מצוקות נפשיות ביעילות רבה יותר ולהציע עבורן מענה הולם בתרופות או טיפולים נוספים כגון פסיכותרפיה.

במחקר השתתפו ד"ר עבדאללה ותד, ניקולא ברגזי, ד"ר מוחמד עדוי, גלי אלחדף, פרופ' האוורד עמיטל, ד"ר דורון קומנשטר, פרופ' ארנון כהן וד"ר דניאלה עמיטל, וממצאיו מדווחים בגיליון אפריל 2017 של כתב העת Journal of Affective Disorders.

פגיעה בהיענות לטיפולים

הקשר בין מצוקה נפשית לדלקות מפרקים אוטואימוניות מוסיף להתברר בשנים האחרונות, ובין השאר מדווח במחקרים שונים כי קשר זה משמעותי, מאחר והוא עלול להוביל להיענות נמוכה יותר לטיפול התרופתי ולתגובה מופחתת של המטופל לתרופות שהוא נוטל. מחקרים העלו כי במדינות המערב, 10% מהאנשים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות נוטלים תרופות נגד דיכאון וחרדה.

קשר מתועד בעבודות רבות גם בין מחלות אוטואימוניות נוספות וחרדות, לרבות סיכויים גבוהים לחרדה בקרב חולים בטרשת נפוצה ומצוקה נפשית המלווה חולי פסוריאזיס. כמו כן, בעיות נפשיות עלולות לפגוע בתפקוד היומיומי של חולים כרוניים כדוגמת חולי דלקת מפרקים שגרונתית שגם כך נדרשים להתמודדות מורכבת בחייהם עם תסמיני המחלה.

בקיץ 2015 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קולומביה כי מצב נפשי מעורער בקרב אנשים עם דלקות מפרקים - לרבות על רקע דיכאון וחרדה ומצוקות נפשיות נוספות - הוא גם זה החושף את החולים לסיכון מוגבר לפתח מחלות לב. במחקרים אחרים נמצא כי הנטייה לחרדה גוברת בקרב מטופלים עם דלקות מפרקים המטופלים בתרופות מקבוצת DMARDs, וכן כי תרופות מקבוצת 'חוסמי 'TNF אלפא' מקלות על תסמיני חרדה בקרב החולים.

המנגנון הביולוגי שקושר בין דלקות מפרקים לחרדה עדיין אינו מובן לאשורו, ולהערכת החוקרים מדובר ברכיבים שריכוזם עולה בגופם של אנשים עם דלקות מפרקים על רקע הפעילות הדלקתית, לרבות ציטוקינים מסוגים שונים – כאשר אלה מצדם מגבירים את התסמינים של מצוקות נפשיות וכאבים. בין השאר זוהו בעבודות רכיבים מסוג 'TNF אלפא', וחלבונים מסוג אינטרלוקינים 6, 12, 17 ו-18.

Journal of Affective Disprders, doi: 10.1016/j.jad.2017.02.007