באנשים שמנים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית, ירידה משמעותית במשקל עשויה להוביל לשיפור ניכר בפעילות המחלה, בצורך בטיפול תרופתי ובדלקתיות. כך עולה ממחקר קטן שממצאיו הוצגו לאחרונה בכנס השנתי של הקולג' האמריקני לראומטולוגיה (ACR).

דלקת מפרקים שגרונית הינה מחלה כרונית אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות, וגורמת לדלקת כרונית המאופיינת ברגישות, נפיחות, כאבים ונוקשות במפרקים הנגועים. בנוסף לתסמינים המערבים את המפרקים, ישנם תסמינים מפושטים המערבים מערכות נוספות בגוף ומתווכים על-ידי התהליך הדלקתי.

ידוע כי השמנה גורמת לדלקתיות כרונית ומחקרים הראו ש-BMI גבוה קשור לסיכון מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית. לאחר שנתקלו בשני מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית שזכו להפוגה במחלה ולא נזקקו יותר לתרופות אחרי שעברו ניתוח בריאטרי, חוקרים מבית החולים Brigham and Women's Hospital בבוסטון ביקשו לבחון אם ירידה משמעותית במשקל עשויה להשפיע על פעילות המחלה הדלקתית.

לשם כך הם עקבו אחר 53 מבוגרים שמנים (במשקל ממוצע של 128 ק"ג) שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית ועברו ניתוח בריאטרי לטיפול בהשמנה. 

החוקרים מצאו כי שנה לאחר הניתוח, הירידה הממוצעת במשקל הגוף עמדה על 41 קילוגרמים, וזו הייתה מלווה בירידה משמעותית בסמני דלקת. לפני הניתוח ממוצע ה-BMI של המשתתפים עמד על 47.8 ושנה לאחר הניתוח הוא עמד על 32.6. רמות הדלקת שנבחנו באמצעות חלבון CRP המהווה סמן לדלקתיות ירדו מ-26 מ"ג/ליטר לפני הניתוח ל-5.9 מ"ג/ליטר שנה אחרי הניתוח. גם קצב שקיעת הדם המהווה מדד לדלקת ירד באופן משמעותי. בנקודת המעקב האחרונה ביותר, כחמש וחצי שנים לאחר הניתוח, מדדי דלקת – גם שקיעת הדם וגם רמות ה-CRP – ירדו אף יותר.

בכל נקודות הזמן לאחר הניתוח פעילות המחלה ירדה. פעילות מחלה בינונית או גבוהה הייתה הרבה פחות שכיחה לאחר הניתוח - 6% שנה לאחר הניתוח לעומת 57% לפניו. שיעור החולים שנזקקו לטיפול תרופתי לדלקת מפרקים שגרונית שנה לאחר הניתוח היה נמוך יותר בהשוואה לתקופה שלפני הניתוח - 66% לעומת 98%. כחמש וחצי שנים לאחר הניתוח 74% מהנבדקים היו בהפוגה, שיעור גבוה יותר משמעותית בהשוואה ל-26% שהיו בהפוגה לפני הניתוח.

American College of Rheumatology (ACR) 2014 Annual Meeting. Abstract L17