מפרקים (ראומטולוגיה)
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
דלקת חוליות מקשחת: כשליש אינם מתמידים בטיפול הביולוגי
חוקרים ישראלים מצאו כי מעל לשליש מהמאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת שהותאם להם טיפול ביולוגי הפסיקו אותו מסיבה כלשהי. מה הסיכונים?
דלקת חוליות מקשחת היא מחלת מפרקים דלקתית כרונית שמתפתחת על רקע אוטואימוני עם מעורבות מערכת השלד הצירית הכוללת את עמוד השדרה ומפרקי הכסל עצה. המחלה עלולה לגרום עם הזמן לאיחוי של חוליות עמוד השדרה, ירידה בגמישות ופגיעה ביציבות.
הטיפול התרופתי בדלקת חוליות מקשחת מבוסס תחילה על משככי כאבים מקבוצת NSAIDs, וברוב המקרים כשהתגובה לטיםול אינה מספקת – נדרשת התאמת תרופות ביולוגיות. הטיפול ניתן תחילה בתרופות המעכבות את החלבון-ציטוקין הדלקתי 'TNF אלפא', כאשר בקבוצה זו יש כיום תרופות זולות במנגנון ביוסימילר, ובמקרים שאינם מגיבים לתרופות אלה – נבחנת התאמת טיפול בתרופות שמעכבות את הציטוקין הדלקתי 'אינטרלוקין 17'. תרופות נוספות פועלות במנגנון של 'טיפול מולקולרי קטן' לחסימת פעילותם של אנזימים מקבוצת JAK המעודדים פעילות דלקתית מוגברת.
הטיפול הביולוגי מסייע לשיכוך הפעילות הדלקתית והפחתת תדירות התלקחויות המחלה. עתה מצאו חוקרים ישראלים כי מטופלים רבים אינם מתמידים בטיפול הביולוגי לדלקת חוליות מקשחת.
מחליפים או מפסיקים טיפולים
החוקרים מקופת חולים מכבי, אוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי שיבא, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת לידס בבריטניה, ביקשו לבחון את ההיענות לטיפולים התרופתיים הביולוגיים המותאמים למאובחנים בדלקת חוליות מקשחת.
המחקר הקיף את כלל הטיפולים הביולוגיים שניתנו למאובחנים בדלקת חוליות מקשחת בקופת חולים מכבי במשך השנים 2017-2015 בהתאם לתנאי סל הבריאות הממלכתי, ובכלל זה טיפולים בתרופות מקבוצת 'מעכבי TNF אלפא' ו'מעכבי אינטרלוקין 17'.
המחקר זיהה 343 מאובחנים בדלקת חולית מקשחת שטופלו בתרופות ביולוגיות בגיל 44.6 שנים בממוצע, מרביתם (57.7%) גברים.
במפתיע, התברר כי מעל לשליש מהמטופלים בכל אחת מהתרופות הביולוגיות הציגו חוסר היענות מלאה לטיפול, כלומר שדילגו על טיפולים או שהפסיקו אותם לפרקים מסיבה כלשהי. במשך שלוש שנות מחקר, היענות מלאה לטיפול התרופתי עמדה במחקר על 63.5% בלבד לטיפול בתרופה 'גולימומאב' (סימפוני), 69.2% לטיפול בתרופה 'אטנרספט' (אנברל), 71.6% לטיפול בתרופה 'אדלימומאב' (יומירה) ו-75.7% לטיפול בתרופה 'סקוקימומאב' (קוסנטיקס) שההיענות שתועדה לה הייתה הגבוהה ביותר מבין כלל התרופות הביולוגיות למחלה שנבדקו בעבודה. יתר המטופלים הפסיקו להשתמש בטיפולים או שהחליפו אותם – ככל הנראה גם על רקע התפתחות תופעות לוואי וסיבוכים. כחמישית מהמטופלים בתרופה 'גולימומאב' הפסיקו את השימוש בה (19.2%), וכך גם כעשירית מהמטופלים בתרופות 'אטנרספט' (11.5%) ו'אדלימומאב' (9.8%).
במחקר נמצא כי לנשים סיכון גבוה פי 2.03 להפסקת הטיפול התרופתי הביולוגי לדלקת חוליות מקשחת. החוקרים לא מצאו הבדלים מובהקים בין התרופות הביולוגיות ביחס להיקף הנבדקים שהפסיקו להשתמש בהן.
המחקר נתמך על ידי חברת התרופות Abbvie ובהשתתפות החוקרים הישראלים ורד רוזנברג, פרופ' הווארד עמיטל, פרופ' גבריאל חודיק, פרופ' ותד עבדאללה וד"ר עומר גנדלמן, וממצאיו פורסמו בגיליון יולי 2024 של כתב העת Journal of Clinical Medicine.
התערבויות יזומות
החוקרים מציינים כי מאחר והפסקת טיפולים והיענות לטיפול הינם מדדים עקיפים לבחינת ההצלחה של טיפול תרופתי, חשוב למטפלים בחולים להיות מודעים לדפוסי נטילת התרופות שלהם, ולבצע התערבויות יזומות לפי הצורך כדי לעודד את המטופלים להתמיד בטיפול התרופתי ולהימנע מהחמרה במצבם הרפואי.
ממצאי המחקר מחדדים את חשיבות ההיענות לטיפול תרופתי אצל המתמודדים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות. במחקר אמריקאי שבדק את ההיענות לקווי טיפול מתקדמים בקרב 772 מאובחנים על דלקת מפרקים שגרונתית, שממצאיו פורסמו ביולי 2021 בכתב העת Journal of Managed Care & Specialty Pharmacy תועד לאורך שנה שיעור היענות גבוה יותר של 84% היענות לטיפולים בתרופות מקבוצת DMARDs הפועלות במנגנון של דיכוי המערכת החיסונית ובתרופות ביולוגיות.
בישראל, מחקר מקופת חולים מכבי שבחן את ההיענות לטיפולים הביולוגיים בדלקת מפרקים שגרונתית, שבוצע בשיטה דומה למחקר הנוכחי וממצאיו פורסמו באוקטובר 2023 בכתב העת Advances in Therapy, מצא שיעור היענות לטיפולים שנע בין 63.9% ל-67.4%, כאשר כשליש מהמטופלים תועדו עם היענות נמוכה, בדומה לממצאי העבודה הנוכחית המתייחסת למאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת. בעבודה על דלקת מפרקים שגרונתית, גיל מבוגר הפחית את הסיכון להיענות נמוכה והפסקת הטיפולים, ואילו מחלות נלוות רבות יותר העלו את הסיכון לתופעה.
היענות נמוכה לטיפול תרופתי במחלות כרוניות נקשרה בעבודות שונות להתקדמות המחלות והתלקחויות, החמרת התסמינים, ירידה תפקודית, סיכון גבוה יותר לסיבוכים ותחלואה נלווית ופגיעה באיכות החיים הכוללת. חוקרים מהולנד דיווחו בפברואר 2017 בכתב העת PLOS ONE על קשר בין היענות נמוכה לטיפולים בדלקות מפרקים לבין עלייה בהוצאות הרפואיות, שמעידה על סיבוכים רבים יותר, לצד עלייה בעוצמות החרדות של המטופלים. בינואר 2022 דיווחו חוקרים מתורכיה ובריטניה בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases על קשר בין העדר אמונה על נחיצותם של טיפולים ביולוגיים לדלקת חוליות מקשחת לבין ירידה בהיענות לתרופות.