מרבית האנשים הסובלים ממחלות כרוניות נאלצים להתמודד עם אתגרים חדשים בחייהם. מחלה כרונית מעמידה קשיים רבים בפני החולה ומשפחתו, בהם התמודדות עם תסמיני המחלה, נכות, משטרי תרופות קפדניים והסתגלות לסגנון חיים שונה.

מלבד הסבל הנגזר מהמחלה, כשליש מהסובלים ממחלות כרוניות חווים גם קשיים רגשיים-פסיכולוגיים, אשר לעיתים לא מקבלים את תשומת הלב הנדרשת מהממסד הרפואי. הקשיים הפסיכולוגיים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

 
תגובות רגשיות למצב הגופני – בשלב זה החולה עובר משלב ההלם הראשוני והכחשת המחלה להטמעה הדרגתית של המידע שקיבל ומתחיל להתמודד עם מצב החדש. תגובות רגשיות שעשויות להופיע אצל חולים הן הפרעות חרדה, הפרעות הסתגלות ומצבים דיכאוניים.

 
הופעה של תסמינים גופניים כביטוי של מצוקה רגשית – לעתים קרובות המצוקה הרגשית תבוא לידי ביטוי בתחושות גופניות. הסובלים ממחלות כרוניות צריכים לעתים קרובות להתאים את סגנון חייהם, את תעסוקתם ואת ציפיותיהם למצבם החדש. רבים מתאבלים על אובדן איכות החיים, על אובדן העצמאות ועל יכולותיהם שנפגמו וחוששים מהצפוי להם בעתיד. אחרים עשויים לפתח הפרעות רגשיות חמורות יותר, בעיקר דיכאון וחרדה.

כ-13% מהגברים ו-17% מהנשים הסובלים ממחלות כרוניות עתידים לפתח דיכאון ו/או חרדה. תסמינים כגון הפרעות שינה, תיאבון פגום, עייפות והיעדר אנרגיה עשויים להצביע על דיכאון, אך עשויים להיות גם סממניה של המחלה הכרונית, לכן עלול להיווצר קושי באבחון מצבים אלו.

לעיתים קרובות, האבחנה עשויה להיות דקה ביותר בין הפרעה דיכאונית לבין תגובה גופנית כחלק מההסתגלות למחלה. יחד עם זאת, חשוב מאוד לאבחן דיכאון אצל הסובלים ממחלות כרוניות, שכן אפילו דיכאון קל עשוי להפחית את המוטיבציה של האדם לטפל בעצמו כראוי.

תסמינים גופניים חדשים אצל מטופל שמצבו היה יציב עד כה עשויים לרמוז על הפרעה נפשית כלשהי, ובאותו אופן גם החמרת מצב גופני קיים, עשויה לרמוז על קשיי הסתגלות. ההחמרה במצב החולה בדרך כלל תבוא לידי ביטוי בעיקר בתלונות על מיחושים גופניות, פחד מוגבר מהמחלה ולעתים בחיפוש בלתי נלאה וחסר פשרות אחר טיפולים רפואיים חדישים.