גיל הנעורים מתאפיין בקפיצות התפתחותיות עם שינויים ניכרים בגוף, בתפקודי מוח שונים, בתפישת העצמי, ברמות העצמאות, בתפקידים החברתיים ובמקום המוקדש למשפחה ולחברה. גיל ההתבגרות מהווה גם תקופה מרובת סיכונים למצבי משבר נפשיים, לרבות דיכאון.

מהו דיכאון? 

דיכאון קליני/מז'ורי הוא הפרעה פסיכיאטרית מורכבת שמתבטאת בהעדר שמחת החיים והיכולת ליהנות, ומתלווים אליה שינויים בתפישת העצמי, בתפקוד היומיומי, ופגיעה משמעותית באיכות החיים של המתבגרים ושל סביבתם. דיכאון קליני נבדל ממשברים הסתגלותיים, בכך שהקשיים שבהם הוא מתבטא חורגים מהתגובה וההסתגלות לשינוי חיים, והמהלך הופך חמור יותר.

דיכאון שאינו מטופל עלול להוביל לשורה ארוכה של בעיות רפואיות, התנהגותיות ורגשיות שעלולות להשפיע על חיי הנער/ה ובמצבים מסוימים אף להשפיע באופן ממושך לחיים הבוגרים. בין הסיבוכים האפשריים של דיכאון בגילי הנעורים נמנים צריכה והתמכרות לאלכוהול וסמים; בעיות בלמידה בבית הספר והישגים נמוכים; קשיים במערכות יחסים וריבים במשפחה; מעורבות בפשיעת נוער וניסיונות אובדניים.

קיימות רמות חומרה שונות של דיכאון וגם מהלכים שונים לדיכאון, ויש חשיבות רבה לזיהוי וטיפול נכון ומוקדם בהפרעה זו. לאור הסיכונים הן בהווה והן בעתיד, ישנה חשיבות רבה להתערבות מתאימה במקרים של דיכאון בגיל ההתבגרות. ההתערבות תחל במתן יעוץ והסבר למתבגרים ולמשפחתם, לעיתים בהתבסס על טיפול נפשי מתאים ומכוון, ולפעמים יהיה צורך בשילוב של טיפול תרופתי. עם זאת, חיוני שההתערבות תתבסס תמיד על הסתכלות על המתבגרים עצמם, על הקשיים עמם הם מתמודדים, ולצד זאת על יכולותיהם והפוטנציאל שלהם.

רבים מבני הנוער מתמודדים עם מצבים דיכאוניים. לפי מחקרים, במדינות המערב נוטים 4% עד 8% מהנוער לפתח דיכאון קליני בגילי ההתבגרות. במחקר בינלאומי שבוצע ב-11 מדינות ובכללן ישראל, וממצאיו פורסמו ביוני 2012 בכתב העת European Psychiatry, היה שיעור הדיכאון בקרב מתבגרים בישראל הגבוה ביותר – 19.4% אובחנו עם דיכאון על פי שאלון אבחנתי, בהשוואה ל-15.4% בצרפת, 12.9% בגרמניה, 7.6% באוסטריה ו-7.1% בהונגריה.

מה התסמינים של דיכאון במתבגרים?

בהבדל מעצבות שהיא תחושה נורמאלית שכל בני האדם חווים בתגובה לעיכוב בתכניות, פרידה או אובדן של אדם קרוב, תחושה אשר נוטה לחלוף תוך זמן קצר, הרי שדיכאון בהגדרתו מהווה תופעה כרונית מתמשכת. אין הכוונה לכך שהמדוכא/ת סובל ממצב רוח דכאוני בכל רגע ורגע, אך השינוי ממצב הרוח הרגיל והמוכר נמשך על פני תקופה של לפחות שבוע.

תסמיני דיכאון שונים בין גילי ההתבגרות לגילי הבגרות. בגילי הנעורים, דיכאון מתבטא בעיקר בשינוי בהתנהגות והיחס הרגילים של המתבגר/ת, אלו עוד מחמירים את המצוקה הנפשית, וכוללים בעיות בבית הספר ובבית, בפעילות החברתית ובתחומי חיים נוספים. תסמיני דיכאון עשויים להשתנות בחומרתם, ובגיל ההתבגרות עשויים לכלול:

שינויים רגשיים

יש לשים לב לשינויים שמתאפיינים בתחושת עצבות הכוללת בכי ללא סיבה נראית לעין; התפרצויות תסכול וכעס גם על עניינים פעוטים; תחושת חוסר אונים וריקנות; מצב רוח חסר מנוח; חוסר עניין והנאה בפעולות יומיומיות; חוסר עניין וקונפליקטים עם משפחה וחברים; הערכה עצמית נמוכה; תחושת חוסר ערך או אשמה; קיבעון על כישלונות בעבר או דפוס חריף של ביקורת עצמית והאשמה עצמית; רגישות יתר לדחייה או כישלון וצורך בעידוד יתר על המידה; קשיי חשיבה וריכוז וקשיים בזיכרון וביכולת קבלת החלטות; תחושה מתמשכת שהחיים והעתיד עגמומיים וקודרים; ומחשבות חוזרות על מוות ואובדנות.

שינויים התנהגותיים

יש לשים לב לשינויים שמתאפיינים בעייפות ותחושת אובדן אנרגיה; נדודי שינה או שינה לפרקי זמן ממושכים; שינויים בתיאבון – אובדן תיאבון וירידה במשקל או אכילת יתר בדפוס של 'זלילה' ועלייה במשקל; שימוש בסמים ואלכוהול; סערות נפש וחוסר מנוח – למשל חוסר יכולת לשבת בשקט והליכה עצבנית; האטה במחשבות, דיבור ותנועות גוף; תלונות רבות על כאבי ראש וגוף שעשויים גם להתבטא בביקורים רבים אצל רופא; בידוד חברתי; חוסר הצלחה בבית הספר או היעדרויות רבות מבית ספר; חוסר תשומת לב להיגיינה או להופעה; התפרצויות זעם והתנהגויות עם סיכון יתר; פגיעה עצמית – למשל חיתוך, שריפה או ריבוי פירסינג וקעקועים בגוף; הכנת תוכנית אובדנית.

לעתים קשה להבחין בין מאפיינים נורמאליים שהם חלק מהעליות והמורדות בחייו של מתבגר לבין מצב מצוקה, ויש לפנות למתבגר/ת ולשוחח איתו על החשש מדיכאון ועל היכולת לפנות לעזרה.

מה לעשות אם חשים בדיכאון?

כדאי להכיר בכך שדיכאון בגיל הנעורים הוא תופעה רווחת באוכלוסייה, ולמתבגר/ת שחשים בדיכאון אין צורך להרגיש בודדים. כמו כן, חשוב להכיר בכך שניתן בעזרה מקצועית להתמודד עם דיכאון ולטפל בו.

בפנייה לעזרה מומלץ בשלב הראשון לנסות לשוחח עם מבוגר שסומכים עליו (הורה, אפוטרופוס, מורה או יועץ בבית הספר). בהמשך יש לבקש מההורה/האפוטרופוס לקבוע פגישה עם רופא לצורך הערכה. הרופא יבצע בדיקות כדי לבחון האם ישנה מחלה גופנית כלשהי שמשפיעה על המצב הנפשי של המתבגר/ת, וכן יפנה אותו/ה לאיש מקצוע – לרוב רופא מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר – לצורך הערכה נפשית מעמיקה והתאמת טיפול תרופתי ונפשי. טיפול נפשי בשיחות ניתן על ידי פסיכולוג עובד סוציאלי קליני פסיכיאטר או פסיכותרפיסט.

בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש, כיום ניתנים שירותי בריאות הנפש בישראל במסגרת קופת חולים, בהפניה של רופא משפחה או רופא ילדים המטפל במתבגר/ת או בהפניית מבוגר מעורב – לעתים יועצת בית הספר, מחנכת או מדריך בתנועת הנוער.

אמנם רופא משפחה מוסמך בישראל לרשום תרופות פסיכיאטריות למטופלים, אך במקרים של מתבגרים הסובלים ממצוקה נפשית – לרוב נהוג להפנות מטופלים בגילי הנעורים בשלב הראשון לפסיכיאטר מומחה לצורך התאמת הטיפול התרופתי לשיפור המצב הנפשי, ובהמשך פעמים רבות יתנהל המעקב אחר הטיפול אצל רופא הילדים/המשפחה.

לדברי פרופ' יובל בלוך, מנהל מרפאת ילדים ונוער ויחידת המחקר במרכז לבריאות הנפש שלוותה מקבוצת הכללית, פרופ' חבר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ת"א ויו"ר האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, "חשוב להגיע לרופא מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ולא לפסיכיאטר של המבוגר, כי מדובר בהתמחות נפרדת, ומומחה זה הינו בעל הכישורים הטובים ביותר להתמודד עם תופעות נפשיות ומאפייניהן הספציפיים בגיל ההתבגרות. זה כמו שעדיף לטפל במחלות עור של ילד אצל רופא עור המומחה לטיפול בילדים. בהבדל מפסיכיאטר כללי, לפסיכיאטר של ילדים ונוער תהיה נטייה לפעול בשיתוף עם המבנה המשפחתי של המתבגר, בתיאום עם ההורים ומיתוך ידע והבנה של מאפיני הגיל".

לאור האפשרויות המשמעותיות לעזרה, והחשיבות של עזרה מוקדמת, מול הסיכונים של מצבים לא מטופלים, יש בכל העולם ניסיון להעלות את המודעות לקיום התופעה ולעודד מתבגרים להיות מודעים למצוקה של חבריהם וחברותיהם ולהוות שומרי סף וגורמי תמיכה משמעותיים. למתבגרים שמעריכים שחבר קרוב להם סובל מדיכאון – חשוב לכוונם לשוחח עם מבוגר שניתן לסמוך עליו כדי שיסייע בהכוונה לעזרה מקצועית. בנוסף, חשוב להיות תומך, סובלני ומעודד כלפי חבר פגוע נפשית, להזמינו לפעילויות חברתיות ובילויים משותפים ולהזכיר לו כי עזרה מקצועית תוביל לשיפור במצב. במידה ומתבגר קיבל מסר מחבר קרוב בעל נטייה אובדנית – חשוב שלא להתעלם מכך ולא לחשוב שמדובר בבדיחה או ב'דיבור דרמטי' ולהפנות את תשומת ליבו של מבוגר אחראי בדחיפות המרבית כדי שיוכלו לפנות לגורם מקצועי שיסייע במתן עזרה נפשית מיידית. במידת הצורך יש לפנות למשטרה במוקד החירום בטלפון 100.

לאחרונה מפעילה משטרת ישראל קו חירום בטלפון 105 לדיווח והגנה על קטינים ברשת, לסיוע דחוף במצבים של אלימות ופשיעה נגד ילדים ובני נוער ברשת, שעשויים להוביל גם לדיכאון ולנטיות אובדניות.

איך מאבחנים דיכאון בגילי הנעורים? 

במסגרת אבחון דיכאון מבוצעת סדרת בדיקות: הערכה קלינית, בדיקה גופנית ובדיקות דם כלליות ולעיתים גם בדיקות הורמונאליות, כדי לברר האם יש מחלות או מצבים רפואיים שעשויים להסביר את התסמינים או להיות קשורים לדיכאון.

במסגרת אבחון דיכאון בגילי הנעורים תבוצע לרוב הערכה פסיכולוגית על ידי רופא פסיכיאטר ילד ונוער או פסיכולוג שמנוסה בעבודה עם קבוצת גיל זו, הכוללת זיהוי דפוסי חשיבה, רגשות והתנהגות, לעתים תוך שימוש בשאלונים, כדי לבצע הערכה למאפייני הדיכאון ממנו סובל המתבגר, במטרה לזהות את סוג הדיכאון הספציפי ולהתאים עבורו טיפול מיטבי.

בין המאפיינים של דיכאון בגילי הנעורים ניתן למנות: מאפייני מצוקה ודאגה (דיכאון המאופיין בחוסר מנוח ודאגה בלתי פוסקת מאירועים מסוימים או מאובדן שליטה), מאפיינים מלנכוליים (חוסר תגובה לדברים שהסבו בעבר הנאה, החמרה במצב הרוח בבוקר, שינויים התיאבון ותחושות אשמה, סערת נפש ורפיון) מאפיינים לא טיפוסיים (דיכאון שמאופיין ביכולת להיות מעודד באופן זמני מאירועים שמחים, עלייה בתיאבון, צורך עז לישון, רגישות לדחייה ותחושת כבדות בידיים וברגליים).

ישנן הפרעות פסיכיאטריות שעלולות להופיע בגילי הנעורים ודיכאון הוא תסמין שלהן, וגם אלו נבדקות בתהליך האבחון של דיכאון, לרבות:

הפרעה ביפולארית (דו קוטבית) שמתבטאת בשינויים קיצוניים במצב הרוח מתחושת אופוריה לתחושת דכדוך עמוקה. כשהיא מלווה בדיכאון, ההפרעה מכונה 'הפרעה ביפולארית מסוג 2'.

הפרעת שיבוש בוויסות מצב הרוח שמתאפיינת בחוסר מנוח וכעס והתפרצויות זעם ומתפתחת בהדרגה לדיכאון/חרדה בגילי ההתבגרות והבגרות.

דיסתמיה או הפרעה דיכאונית עיקשת - שהיא למעשה הפרעת דיכאון פחות חמורה בתסמיניה אולם מתמשכת-כרונית, כך שלעיתים השפעתה על איכות החיים והמהלך הכללי הינה הרסנית, והזיהוי שלה לעיתים פחות ברור לסביבה. כך, למשל, לעיתים דווקא בן משפחה שנסע לתקופה ארוכה וחוזר מצליח לזהות שינוי במתבגר עם דיסתמיה: "הוא היה כזה ילד שמח... ועכשיו הוא נראה כל הזמן מיוסר".

הפרעה דיספורית קדם ויסתית שמתבטאת בתסמיני דיכאון ונגרמת משינויים הורמונאליים שמתחילים כשבוע לפני הווסת ומסתיימים מספר ימים אחריה. לאחר תקופה זו התסמינים מינימאליים או נעלמים לחלוטין, אולם מופיעים שוב לקראת הווסת בחודש הבא.

קיימים מצבים נוספים שעשויים להתבטא בתסמינים של דיכאון בגילי הנעורים, לרבות צריכת סמים, נטילת תרופות שמלווה בתופעת לוואי של תסמיני דיכאון וכן מצבים רפואיים נלווים.

מהן הסיבות לדיכאון בבני נוער? 

לא ידוע מהם הגורמים המדויקים שמובילים לדיכאון, אך ההנחה כי מדובר בשילוב של מספר גורמים:

פעילות מוחית: כשהמוליכים העצביים שבמוח פועלים בצורה חריגה או משובשת, הדבר משפיע על תפקוד מערכת העצבים המרכזית באופן שעשוי להוביל לדיכאון. לפי מחקרים, גם דלקתיות מוחית עלולה להוביל לדיכאון.

הורמונים: שינוי במאזן ההורמונאלי בגוף עשוי להוות גורם להתפרצות דיכאון או אפיזודה דיכאונית.

גנטיקה: מחקרים העלו כי דיכאון שכיח יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה, לרבות הורים/ סבים שסבלו מדיכאון. סקירת מחקרים בנושא שפורסמה בדצמבר 2015 בכתב העת Frontiers in Behavioral Neuroscience זיהתה 47 עבודות ובהן עדויות לשינויים גנטיים שמעלים את הסיכון להתפתחות דיכאון בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים, לרבות גנים שקשורים לפעילות המוליכים העצביים סרוטונין ודופמין.

טראומת ילדות: אירועים טראומטיים בילדות, כגון חשיפה לאלימות גופנית או נפשית או אובדן הורה – עשויים להשפיע על שינויים במוח שהופכים את הילד למועד יותר לפתח דיכאון בגילי ההתבגרות והבגרות.

דפוס נרכש של חשיבה שלילית: דיכאון בגילי הנעורים עשוי להיות קשור לאימוץ דפוסי למידה בילדות של 'חוסר אונים' בהבדל מחיזוק דפוסי למידה שמעצימים את יכולתו של האדם למצוא פתרונות לאתגרי החיים.

גורמי סיכון רבים הוכחו במחקרים ככאלו שמגדילים את הסיכון לפתח דיכאון בגיל הנעורים או להוביל להתפרצות אפיזודות דיכאוניות אצל מתבגרים ובכללם: מצבים שמשפיעים על הערכה עצמית כגון השמנה, בעיות בלימודים או ביריונות; מתבגרים שהם קורבנות או עדים לאלימות; תחלואה בהפרעות פסיכיאטריות נוספות כגון הפרעה ביפולארית, הפרעות חרדה, הפרעת אישיות או הפרעת אכילה – כגון אנורקסיה או בולמיה; הפרעת למידה או הפרעת קשב וריכוז; התמודדות עם כאב כרוני או עם כאבים הקשורים למחלות כגון סרטן, סוכרת ואסתמה; תכונות אישיות מסוימות כגון הערכה עצמית נמוכה, תלות מוגברת בזולת, ביקורת עצמית או פסימיות מוגברת; שימוש יתר באלכוהול, צריכה גבוהה של ניקוטין וסמים וגם התמודדות מאתגרת עם נושאים של זהות כולל הגירה ושינויי מקום ותרבות, התפתחות עם זהות מינית או מגדרית בסביבה שאיננה תומכת.

יש גם גורמי סיכון במשפחה שעשויים להעלות את הסיכון להתפתחות דיכאון אצל מתבגרים: הורה/ סב/ קרוב משפחה בקרבת דם שסבל מדיכאון, הפרעה ביפולארית או התמכרות לאלכוהול; קרוב משפחה בקרבת דם שהתאבד; חיים במשפחה שאיננה מתפקדת או שיש בה ריבים רבים וכן חוויית חיים מלחיצה במשפחה לאחרונה, לרבות גירושי הורים או אובדן של אדם קרוב.

מחקרים שונים קושרים בין נסיבות סביבתיות נוספות לבין הסיכון להתפתחות דיכאון. בהקשר זה, בשנים האחרונות מתרבות העדויות כי חשיפה מוגברת לאמצעי תקשורת דיגיטלית בימינו, לרבות ברשתות החברתיות – עשויה להוות אף היא גורם שעלול בנסיבות מסוימות להוביל להתפתחות דיכאון. בשנת 2011 אף הגדירה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים תופעה חדשה – 'דיכאון פייסבוק', כשנמצא כי הרשת החברתית עלולה לגרום לדיכאון ולהקצין חרדות חברתיות.

בניסיון למנוע דיכאון במתבגרים חשוב להעצים את ההערכה העצמית של המתבגר ואת יכולת ההתמודדות שלו עם מצבים מתפתחים בחיים, ולתת לו כלים להתנהלות נכונה במצבי לחץ וכן לדאוג לסביבה חברתית תומכת למתבגר, בעיקר בעיתות מצוקה.

כיצד מטפלים בדיכאון במתבגרים? 

הטיפול בדיכאון בגילי הנעורים מערב לרוב טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, פסיכותרפיה או שילוב של השניים. לדברי פרופ' בלוך, "חשוב לזכור לגבי כל מטופל עם דיכאון, ובבני נוער בפרט, שהטיפול התרופתי הוא חשוב ומשמעותי אך אינו הכלי הטיפולי הבלעדי, וקיימות התערבויות רבות לא תרופתיות שלעיתים הינן מספקות בדיכאון שאינו חמור, וגם כאשר משתמשים בטיפול תרופתי, השילוב עם טיפול פסיכולוגי מתאים משפר את סכויי ההצלחה".

טיפול תרופתי 

הטיפול התרופתי בדיכאון ניתן בתרופה אחת או שילוב של מספר תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון, תרופות הנמצאות בשימוש נרחב ביותר באוכלוסייה. הטיפול התרופתי בדיכאון בגילי הנעורים יותאם לרוב על ידי פסיכיאטר מומחה לילד ולמתבגר, בהפניה דרך רופא משפחה או רופא ילדים.

קיימים נוגדי דיכאון רבים, והתאמת התרופה למטופל/ת נעשית בהתחשב בנתונים כגון גיל, יכולת להתמודד עם תופעות לוואי וזמן תגובה ממושך לתרופות ומחלות נוספות – למשל קיומה של הפרעה ביפולארית.

אצל מתבגרים, לרוב הטיפול בתרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון הטריציקליים אינו יעיל, וההמלצה בדיכאון שאינו חלק ממחלה ביפולרית להתאים טיפולים בתרופות החדשות מקבוצת מעכבי הספיגה מחדש של סרוטונין.

יש לזכור כי רוב התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון מתחילות להשפיע רק בחלוף שישה שבועות מתחילת נטילתן, ולמרות המצב הנפשי הקשה ששורה על המטופל, חשוב להקפיד ליטול אותן בקביעות מדי יום כדי שיועילו ויתרמו לשיפור במצב הנפשי. לצורך תגובה מיטבית לתרופות חשוב גם להימנע משימוש באלכוהול וסמים. 

הטיפול התרופתי בדיכאון בגילי הנעורים אינו מותאם בהכרח לכל החיים, ובשלב מסוים כשחל שיפור במצב הנפשי של המתבגר/ת – ניתן בעצה עם הרופא המטפל להפסיקו, אולם יש לבצע זאת תוך מעקב רפואי והורדה הדרגתית של מינון התרופה, כדי לאפשר לגוף להסתגל לכך. הפסקה חדה של נטילת תרופות לדיכאון או העלאה או הורדה של המינון ללא ליווי מקצועי עלולים להוביל להתפרצות מחודשת של מצב נפשי מעורער שעלול להתבטא באופנים שונים, ואף בהפרעות פסיכיאטריות חמורות יותר מדיכאון כגון התקפים מאניים.

חשוב להכיר בכך שלנוגדי הדיכאון יש תופעות לוואי שהן לרוב מתונות, לרבות כאבי ראש, כאבי בטן וסיבוכים בדרכי העיכול, ואלו עשויות לחלוף מעצמן. כמו כן, בשנים האחרונות מתריעים ארגוני בריאות בדבר קשר שמקורו לא ברור בין נטילת חלק מהתרופות לבין התפרצות התקפי חרדה ונטיות אובדניות, אם כי יתכן והקשר קיים מלכתחילה בין הסובלים מדיכאון לבין נטייה זו. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) הורה בשנים האחרונות על הוספת אזהרות על חלק מנוגדי הדיכאון מפני נטיות/התנהגויות אובדניות למטופלים מתבגרים ובוגרים עד גיל 25. לכן, בעת הטיפול התרופתי בדיכאון חשוב שהמתבגר/ת יקפידו על מעקב רפואי מסודר אחר תופעות הלוואי, המבוצע לרוב בביקורים קבועים אצל הרופא המטפל – ההמלצה היא על מעקב שבועי בחודש הראשון, ודו שבועי בחודש השני לטיפול. אבל פעמים רבות, כדי לא להעמיס ניתן לשלב את המעקבים עם המרכיב של טיפול פסיכו-תרפויטי, תוך שיתוף פעולה בין פסיכיאטר הילדים והפסיכותרפיסט. בכל מקרה, חשוב להזכיר כי עבור רוב המתבגרים בדיכאון – הסיכון במצב נפשי מעורער שאינו מטופל גבוה בהרבה מתופעות הלוואי של התרופות נוגדות הדיכאון, כשאלה ניתנות תחת בקרה רפואית.

פסיכותרפיה

הטיפול הפסיכותרפי הוא טיפול בשיחות, שמסייע למתמודד/ת לנהל את הרגשות, המחשבות וההתנהגות, בגישות שונות, כדי לסייע בפתרון המצוקה נפשית.

בישראל ניתנים כיום טיפולים פסיכותרפיים בסל הבריאות הממלכתי דרך קופות החולים בפנייה ישירה או בהפניית רופא ראשוני, כשהטיפול ניתן לרוב על ידי פסיכולוגים ולעתים על ידי פסיכותרפיסטים שעברו הכשרה, לרבות בוגרי תואר שני בעבודה סוציאלית המוכשרים לפסיכותרפיה.

הטיפול הפסיכותרפי יכול להינתן בשיחות אחד-על –אחד או במפגשים קבוצתיים, ולעתים במפגשים משפחתיים. הטיפול מוצע בגישות שונות. מכסת הטיפולים הסופית כיום אינה מוגבלת, וגם אם אושרה למטופל מכסת טיפולים מסוימת, הוא רשאי להגיש בקשה באמצעות הרופא המטפל להגדלת המכסה בתום טיפולים אלה.

כיום העדויות החזקות ביותר מורות על תועלת לטיפולים לדיכאון בגילי ההתבגרות באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT, קיצור של Cognitive Behavioral Therapy), ופסיכותרפיה בין-אישית (IPT, קיצור של Interpersonal PsychoTherapy). לעיתים טיפולים שמבוססים על התאוריה הפסיכואנליטית, כמו טיפול קצר בפסיכואנליזה (STPP, קיצור של Short-Term Psychoanalytic Psychotherapy) והתערבות פסיכולוגית קצרת טווח (Brief Psychological Intervention) שאין להן אותה רמה של עדויות מחקריות – עשויות לסייע.

ככלל, הטיפול התרופתי לדיכאון בגיל ההתבגרות נמצא בעבודות יעיל יותר כשהוא משולב בטיפולי פסיכותרפיה, וטיפול זה אף הוכח כמגן מפני תופעות הלוואי שעשויות לאפיין את נוגדי הדיכאון בגיל ההתבגרות, לרבות נטייה אובדנית.

טיפולים נוספים

בשנים האחרונות מפותחים טיפולים נוספים למצבים של דיכאון העמיד לטיפול בתרופות ופסיכותרפיה. במרכז לבריאות הנפש שלוותה של הכללית נערך בימים אלה מחקר על בני נוער עם דיכאון עמיד שבוחן את יעילותו של הטיפול בשדות מגנטיים באמצעות 'גירוי מגנטי מוחי' – טיפול שהוכח כבר כיעיל לדיכאון עמיד במבוגרים, ואף קיבל למבוגרים את אישור מינהל התרופות האמריקאי (ה-FDA). טיפול זה מבוצע באמצעות העברת אותות מגנטיים באופן לא פולשני דרך קסדה שמותאמת על ראשו של המטופל, באופן שגורם לשינויים חשמליים המעוררים את תאי העצב במוח.

בנוסף נעשים בעולם מחקרים לבחינת טיפולים נוספים לדיכאון עמיד, לרבות באמצעות החדרת קוצב מוחי לגירוי אזורים במוח.

אשפוז פסיכיאטרי

אצל מתבגרים מסוימים הדיכאון עלול להיות חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז פסיכיאטרי, במסגרת פתוחה או במחלקה סגורה, כשקיים חשש שהמתבגר עלול להזיק לעצמו או לאחר. אשפוז פסיכיאטרי נועד להקל על המתבגר ולהרגיעו עד שיוכל לשוב ולשלוט במחשבות ובהתנהגות ויצא ממצב סוער.

*פרופ' יובל בלוך הוא מנהל מרפאת ילדים ונוער ויחידת המחקר במרכז לבריאות הנפש שלוותה מקבוצת הכללית, פרופ' חבר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ת"א ויו"ר האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר

עדכון אחרון: יוני 2019