דום נשימה חסימתי בשינה עלול להחמיר את מצבם של חולי סוכרת סוג 2 עקב הפרעה לשלב השינה העמוקה ביותר - שנת REM (תנועות עיניים מהירות), המוכרת גם כשנת חלום. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care.

ידוע כי דום נשימה בשינה, תסמונת בה נגרמות הפסקות קצרות של נשימה וירידות מסוכנות של חמצן במהלך השינה, מעלה באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות של סוכרת מסוג 2. באופן כללי נמצא כי מקרים חמורים יותר של דום נשימה בשינה קשורים לשליטה גרועה יותר ברמות הסוכר בדם בחולי סוכרת.

חוקרים מאוניברסיטת שיקגו ביקשו לבחון את ההבדל בהשפעה של אירועי דום נשימה חסימתי המתרחשים בשנת REM ואלה המתרחשים בשלבי שינה שאינם REM על ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) - מדד המעיד על ממוצע רמות הסוכר ב-3 חודשים האחרונים ולכן מהווה מדד טוב לשליטה בסוכרת. 

המחקר כלל 115 אנשים עם סוכרת מסוג 2 שעברו בדיקות שינה ובדיקות המוגלובין מסוכרר. לאחר שלקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות, החוקרים מצאו כי אפיזודות של דום נשימה שהתרחשו במהלך שנת REM היו בעלות השפעה עצמאית על השליטה ברמות הסוכר בדם בטווח הארוך, בעוד שדום נשימה בשלבים שאינם REM לא השפיע באופן משמעותי על השליטה ברמות הסוכר בדם.

ההמוגלובין המסוכרר החציוני עמד על 6.3% בנבדקים ברבעון הנמוך ביותר של אירועי דום נשימה בשינה בשלב ה-REM, לעומת 7.3% בנבדקים שהיו ברבעון הגבוה ביותר של אירועי דום נשימה במהלך שנת REM.

הממצאים מספקים לאנשים עם דום נשימה בשינה סיבה טובה נוספת להשתמש במסכת CPAP המסייעת לוודא שלא יהיו הפרעות בנשימה – הטיפול הסטנדרטי לתסמונת.

החוקרים אומרים כי רוב שנת ה-REM מתרחשת בסוף הלילה, בשעות לפני שמתעוררים, אך מחקרים הראו כי מטופלים רבים מסירים את המסכות באמצע הלילה כי לא נוח להם. כתוצאה, דום הנשימה לא מטופל במהלך שנת ה-REM – זמן העשוי להיות חשוב במיוחד לאנשים עם סוכרת.

בהתאם לתוצאות המחקר, החוקרים מחשבים כי 4 שעות של שימוש מתמשך במכשיר CPAP יותירו 60% משנת ה-REM לא מטופלת – מה שיהיה קשור לירידה של כ-0.25% בהמוגלובין המסוכרר בלבד, בעוד ששימוש במכשיר במשך 7 שעות יכסה יותר מ-85% משנת ה-REM – מה שיהיה קשור לירידה שיכולה להגיע ל-1% בהמוגלובין המסוכרר – ירידה משמעותית ביותר.

Diabetes Care February 2014vol. 37 no. 2 355-363