מחקר חדש מצא כי בעוד שאדם ממוצע שדובר שפה אחת עלול לסבול מהסימנים המוקדמים של איבוד זיכרון ובלבלול באמצע שנות ה- 70 לחייו, התסמינים לאלצהיימר לא מופיעים בקרב אלה שמדברים שתי שפות, עד שנות ה- 80 המוקדמות בממוצע. על-פי החוקרים דו לשוניות מפעילה את המוח ומביאה להיווצרות "רזרבות" של כוח מוחי, שיכולות לסייע לו להמשיך לתפקד למרות שמחלת האלצהיימר מופיעה.

החוקרים מאוניברסיטת יורק בטורונטו בחנו את התיקים הרפואיים של 450 מטופלים שאובחנו עם אלצהיימר והיו באותו מצב מבחינת התקדמות המחלה. מחציתם היו דו-לשוניים- אנשים שדיברו בשתי שפות באופן יומיומי במהלך רוב חייהם, והיתר דיברו שפה אחת.

הנתונים חשפו כי בממוצע, אנשים שידעו שפה אחת אובחנו כחולי אלצהיימר וסבלו תסמיני אלצהיימר 4-5 שנים מוקדם יותר, בהשוואה לדו-לשוניים.

לדברי החוקרים שהציגו את ממצאיהם בכנס השנתי של האיגוד האמריקאי לקידום המדע, דו-לשוניות ממריצה אזור במוח שנמצא באונה הקדמית, השולט על הזיכרון, הלמידה, השפה וההיגיון. למידת שפה, במיוחד כילד, הופכת את האזור לגמיש וחזק יותר, ולכן עמיד יותר מפני נזקים.

יחד עם זאת, ידיעה של שפה שנייה לא עוצרת את מחלת האלצהיימר, אלא רק מעכבת את השפעת המחלה על האדם. החלפה בין שפות היא פעילות מעוררת- כמו ביצוע התעמלות למוח שבונה רמות גבוהות יותר של "רזרבות מוח" או "רזרבות קוגניטיביות". החוקרים משווים את זה למכל דלק רזרבי במכונית. כאשר נגמר הדלק, אפשר להמשיך לנסוע עוד, בגלל שיש עוד מעט דלק במכל רזרבי.

החוקרים הסבירו כי ההשפעה בולטת במיוחד בקרב אנשים שמשתמשים בשתי השפות באופן יומיומי, אבל העובדה שהשפה השנייה נלמדה, גם אם אינה בשימוש קבוע, יכולה לעזור לדחות את מחלת האלצהיימר.

למידת שפות היא גרסא חזקה יותר של פתירת סודוקו או תשבצי מילים על מנת להשאיר את המוח פעיל. לכן, החוקרים מאמינים כי למידת שפה נוספת, אפילו בגיל העמידה, עוזרת במידה מסוימת לאתגר את המוח ולאגור "רזרבות" כנגד איבוד זיכרון.

American Association for the Advancement of Science annual meeting in Washington, D.C

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה