כשחושבים על אנורקסיה ועל ההשלכות הקשות של ההפרעה, הדבר הראשון שעולה בראש הוא רזון קיצוני. אבל מתברר שהתנהגויות אכילה מסכנות חיים המאפיינות אנורקסיה נפוצות כיום גם בקרב מתבגרים שאינם רזים במיוחד. מחקר אוסטרלי חדש מצא כי בשנים האחרונות קיימת עליה משמעותית בשיעור בני הנוער שמתאשפזים עם סיבוכים רפואיים עקב התנהגויות אלה, למרות שמשקלם תקין.

אנורקסיה מוגדרת כחיפוש מתמיד אחר הרזון. המאפיין העיקרי של אנורקסיה הוא הרעבה עצמית וולונטרית, לעתים עד למצב של תת תזונה חמור. אנשים אשר סובלים מאנורקסיה חווים פחד וחרדה מפני השמנה.

ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני המעודכן (DSM 5) מספק קריטריונים ברורים לאבחון אנורקסיה: צמצום בצריכת המזון ביחס לנדרש אשר גורם לתת משקל משמעותי, פחד אינטנסיבי מעלייה במשקל או מלהיות שמן, הפרעה באופן בו האדם חווה את משקלו ואת מראה גופו והשפעה מופרזת של משקל הגוף או המראה על ההערכה העצמית.

אלה שיש להם תסמינים המאפיינים אנורקסיה אך אינם בתת משקל ברמה העומדת בהגדרה של אנורקסיה נופלים תחת אבחנה אחרת – הפרעת אכילה שאינה ספציפית.

כעת חוקרים אוסטרלים מבית החולים לילדים The Royal Children's Hospital מדווחים שהם רואים יותר ויותר מתבגרים עם הפרעת האכילה הלא-ספציפית בה קיימים כל הקריטריונים לאנורקסיה, אך למרות אובדן המשקל הדרסטי המשקל עדיין נמצא בטווח התקין. 

במחקר, שממצאיו פורסמו בגיליון האחרון של כתב העת Pediatrics, הם בחנו את כל האשפוזים של מתבגרים בבית החולים שלהם עקב ירידה דרסטית במשקל שנבעה מאנורקסיה או הפרעת אכילה לא ספציפית בה קיימים כל הקריטריונים לאנורקסיה פרט לתת משקל, בין השנים 2005 ל-2010.

סך הכל אושפזו בשנים אלה 99 מתבגרים (הרוב בנות) בגילאי 12 עד 19. 73 מתוכם אובחנו עם אנורקסיה ו-26 אובחנו עם הפרעת אכילה שאינה ספציפית ללא תת משקל. המתבגרים הללו נזקקו לאשפוז עקב סיבוכים רפואיים חמורים של ירידה במשקל. 

הפרעת אכילה שאינה ספציפית ייצגה 8% מהאשפוזים הללו בשנת 2005 וייצגה כבר כמעט מחצית (47%) מהאשפוזים ב-2009. החוקרים מניחים כי העלייה בהפרעת אכילה לא ספציפית ביחס לאנורקסיה המאופיינת בתת משקל, נובעת מהעלייה בשיעורי ההשמנה. 

הסימן לצרות – ירידה משמעותית במשקל

ממצא חשוב נוסף עלה מהמחקר - נראה שהסימן האמיתי לצרות הוא לאו דווקא רזון קיצוני, אלא הרזיה דרמטית. בעוד שהמתבגרים עם הפרעת האכילה שאינה ספציפית לא היו בתת משקל, הם סבלו מאותם סיבוכים מסכני חיים שנצפו בחולי האנורקסיה. 

החוקרים מצאו כי במאושפזים עם אנורקסיה ומאושפזים עם הפרעת האכילה הלא ספציפית הייתה אותה ירידה ממוצעת במשקל והיא התרחשה במשך אותו זמן. עוד נמצא כי סוג הסיבוכים הרפואיים של הירידה במשקל היו דומים בשתי הקבוצות. גם החומרה של הסיבוכים הייתה דומה.

מצב מסוכן של תת זרחן בדם (היפופוספטמיה) התרחש ב-41% מאלה שסבלו מתת משקל ו-39% מאלה שלא היו בתת משקל. קצב הלב הנמוך ביותר במנוחה במתבגרים עם תת משקל היה 45 פעימות לדקה בהשוואה ל-47 פעימות לדקה במתבגרים ללא תת משקל. 38% מאלה שלא היו בתת משקל נזקקו להזנה באמצעות צינוריות בהשוואה ל-30% מאלה עם תת משקל. גם הפרופיל הפסיכולוגי היה דומה בשתי הקבוצות. ההבדל היחיד בין הקבוצות בעצם היה המשקל.

מאחר והמשותף בין שתי הקבוצות הוא ירידה קיצונית במשקל בתקופת זמן קצרה, כנראה שהסיבוכים שנצפו בקרב המתבגרים קשורים להרזיה הדרמטית ולא לרזון. אבל בעוד שרזון קיצוני קל לזהות, ירידה דרמטית במשקל פעמים רבות עוברת מתחת לרדאר של בני משפחה ורופאים, בעיקר בגלל שלרוב היא נתפסת כדבר חיובי.

החוקרים מבהירים כי הסיבוכים של תת תזונה עלולים להתרחש בכל משקל. הם קוראים לרופאים להעריך את הבריאות של מתבגרים שחוו ירידה משמעותית במשקל, גם אם משקלם תקין. עוד הם ממליצים להחליף את המסר של הרזיה במסר של אכילה בריאה.

Pediatrics. Published online August 25, 2014