אסטרטגיה חדשה לטיפול בפגיעות חוט שדרה הניבה תוצאות מדהימות. במסגרת מחקר חדש שמומן על ידי המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב, חמישה גברים עם שיתוק מוטורי שלם הצליחו לעשות תנועות של צעדים ברגליהם באופן רצוני, בזכות גירוי חשמלי של חוט השדרה שהועבר על גבי העור, באופן לא פולשני וללא כאבים.

בשנה שעברה דווח על ארבעה מטופלים אחרים עם פגיעה שלמה כרונית בחוט השדרה שלא היו מסוגלים להזיז את הגפיים התחתונות שלהם במשך שנתיים לפחות, והצליחו להזיז את רגליהם באופן רצוני באמצעות גירוי חשמלי דומה. באותם גברים הושתל בניתוח סטימולטור אפידורלי, השולח זרם חשמלי מתמשך לחלק התחתון של חוט השדרה, באופן שמחקה את האותות הרגילים שהמוח מעביר כדי להפעיל תנועה. אבל בחמשת המטופלים החדשים, הטיפול בוצע לראשונה באופן לא פולשני – האלקטרודות לא הושתלו במטופלים בניתוח והושארו בגופם, אלא הונחו על עורם בגב התחתון באופן זמני.

המחקר החדש נערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי בראשותם של חוקרים מאוניברסיטת UCLA, אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו ומכון פבלוב לפיזיולוגיה ברוסיה. תוצאותיו דווחו בכתב העת המדעי Neurotrauma.

במסגרת המחקר, חמישה גברים – כל אחד מהם היה משותק במשך יותר משנתיים – עברו סדרה של טיפולים באורך 45 דקות פעם בשבוע, במשך כ-18 שבועות, כדי לבחון את ההשפעה של גירוי חשמלי לא פולשני על היכולת שלהם להזיז את רגליהם. בעודם מקבלים את גירוי, הגברים קיבלו הוראות בנקודות שונות לנסות להזיז את רגליהם או להישאר פסיביים. הרגליים של המטופלים הוחזקו בתומכנים שנתלו מהתקרה, שאפשרו להן לנוע בחופשיות ללא התנגדות של כוח הכבידה.

בנוסף לגירוי החשמלי, הגברים עברו בכל מפגש טיפולי מספר דקות של התניה, במסגרתן רגליהם הוזזו באופן ידני בדפוס דומה להליכה.

במשך ארבעת השבועות האחרונים של המחקר הגברים קיבלו את התרופה בוספירון שמחקה את הפעולה של המוליך העצבי סרוטונין. התרופה, שכיום משמשת לטיפול בהפרעות חרדה, הצליחה במחקרים לעודד תנועה בעכברים עם פגיעות בחוט השדרה.

בתחילת המחקר הרגליים של המטופלים זזו רק כאשר הגירוי החשמלי היה חזק מספיק כדי ליצור תנועה לא רצונית. עם זאת, כאשר המטופלים ניסוי להזיז את רגליהם רחוק יותר בעודם מקבלים גירוי חשמלי, טווח התנועה שלהם עלה באופן משמעותי. לאחר ארבעה שבועות של טיפולי גירוי חשמלי ואימון גופני, הגברים הצליחו להכפיל את טווח התנועה שלהם כאשר הם הזיזו באופן רצוני את רגליהם בעודם מקבלים את הגירוי החשמלי.

החוקרים מאמינים כי השינוי הזה נבע מהיכולת של הגירוי החשמלי לעורר מחדש קשרים דומיננטיים שהיו קיימים בין המוח וחוט השדרה של המטופלים לפני הפגיעה בחוט השדרה.

באופן מפתיע, בסוף המחקר, לאחר הוספת התרופה בוספירון, הגברים הצליחו להזיז את רגליהם ללא גירוי חשמלי בכלל, כאשר טווח התנועה שלהם היה בממוצע אותו טווח תנועה שהיה להם כאשר הם זזו באופן רצוני בזמן שקיבלו גירוי חשמלי.

החוקרים אומרים כי זה נראה כאילו הם הצליחו להעיר רשתות עצביות מסוימות באופן כזה שברגע שהאדם למד איך להשתמש באותן רשתות, הוא כבר לא היה תלוי בגירוי החשמלי.

ממצא נוסף שתומך בהיפותזה של החוקרים לפיה הם הצליחו לעורר מחדש תקשורת בין המוח לחוט השדרה, התקבל מתיעוד של האותות החשמליים שנוצרו בשריר השוק ובשריר שמתחתיו בזמן שהגברים ניסו לכופף את רגליהם במהלך הגירוי החשמלי. במשך הזמן האותות הללו גברו עם אותה רמה של גירוי חשמלי.

כמובן שתנועות רגליים בתנאים שכאלה אינן ברות השוואה להליכה, אך התוצאות מצביעות על התקדמות משמעותית לקראת פיתוח טיפולים חדשים לאנשים עם פגיעות בחוט השדרה ומספקות תקווה חדשה.

החוקרים כבר התחילו מחקר חדש שבוחן אם ניתן לאמן את אותם גברים לשאת את משקלם בזכות טיפול גירוי חשמלי לא פולשני של חוט השדרה, כפי שהצליחו לעשות ארבעת הגברים בהם הושתלו אלקטרודות לגירוי אפידורלי בשנה שעברה. בנוסף, המחקר החדש יבדוק אם גירוי חשמלי לא פולשני יכול לעזור לאנשים לזכות בחזרה בכמה תפקודים אוטונומיים שאבדו בעקבות הפגיעה, כמו היכולת להזיע, לווסת לחץ דם ולשלוט על שלפוחית השתן, המעי והתפקוד המיני.

בנוסף, החוקרים מבקשים לבחון את הטיפול הלא-פולשני החדש באנשים עם שיתוק חלקי. הם מסבירים כי הם התמקדו עד כה באנשים עם שיתוק מלא מכיוון שזו אוכלוסיית המטופלים בה הכי קשה להוביל לשינויים. הם מאמינים כי באלו עם פגיעות לא שלמות יהיה אפילו מקום נרחב יותר לשיפור.

מקור: הודעה לעיתונות המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב