שלום עירית:

ברוכה הבאה לקהילת בני משפחה מטפלים.

האוכלוסיה בד"כ מחלוקת לצעירים (גברים עד גיל 67) ולמבוגרים (גברים מעל גיל 67).

בד"כ כשאדם צעיר מתמודד עם מחלת נפש ויש פגיעה בתפקודו יתאימו לו מסגרות לבריאות הנפש כמובן ע"פ תפקודו הפשי והפיסי, ישנם הוסטלים המיועדים לאנשים עצמאיים יותר בתפקוד, ישנם הוסטלים שבהם ניתנת גם תמיכה סיעודית.

לגבי אנשים מעל גיל 67, כמדומני המסגרות הן תחת קטגוריה אחרת ולא תחת בריאות הנפש.

בכל אופן, זהו הסבר כללי מידי וצריך לראות באופן יותר ספיציפי לגבי בעלך, בן כמה הוא וכמה זמן מתמודד עם סכיזופרניה? האם מוכר למערכת ברעאות הנפש ולביטוח לאומי, האם מקבל קיצבת נכות/זיקנה. בכל גיל הפתרון הוא לאו דווקא מסגרת חוץ ביתית, לעיתים ניתן להתאים לאדם גם מסגרות אמבולטוריות או מסגרות של אשפוז יום/ מרכז יום ולראות האם יכול להישאר במסגרת הבית.

אפשר להתייעץ עם עו"ס במרפאה שהוא מטופל בה (קופ"ח או מרפאה לבריאות הנפש).

אם תירצי, אשמח שתשתפי בפרטים נוספים לגביו ונוכל להפנות אותך בהתאם.

ההרכה,

ורד

שלום זקי וברוך הבא לקהילת בני משפחה.

ספר עוד קצת על בנך. הרצף האוטיסטי הוא רחב ולא ברור מה מצבו התפקודי של בנך. למה אתה מטפל בו "במקום עובד זר" , האם מצבו סיעודי ומצריך טיפול צמוד?

במידה והוא מוכר בביטוח לאומי , אולי הוא זכאי לשירותי שיקום כלשהם, בד"כ לאנשים עם הפרעות תקשורת יש סל שירותים חוץ מהקצבה, צריך לברר מה לגבי מבוגרים- שיקום, מסגרות של לימוד או עבודה וכד'.

שלום רעות:

כמה כואב על אחותך, עלייך, על כל המשפחה.

מאוד קשה עד כדי בלתי אפשרי להגיש עזרה למי שמסרב לקבל אותה.

הדבר גם מעוגן חוקית- ניתן לכוף ע אדם הר כגיגית לקבל סיוע נפשי רק אם הוא מסכן את עצמו או את הסביבה ברמה המיידית בשילוב עם שיפוט/בוחן מציאות לקויים. 

לגבי אחותך, נשמע מאוד מורכב ומסובך, אבל גם חסרים פרטים, בת כמה היא, עם מי היא מתגוררת, כיצד זה התחיל, סביב איזושהי טראומה וכו'.

האם יש אדם שאחותך יותר מחשיבה או יכולה לקבל את דעתו שיכול לשכנע אותה, לשקף לה את המצוקה שלה ומה היא מפסידה ולתוך לה בצורה חיובית את אניש המקצוע? לדבר אתה על הרווחים שיכולים לצמוח לה מתוך פנייה לעזרה- תמיכה לאורך זמן, הקלה בסבל, אולי קיצבה שזכאית אליה.

הייתי מציעה לכם כמשפחה להיעזר בשירותים שנותנים למשפחות ואז אפשר לשתף בבעיה ולקבל יותר ייעוץ שותף כיצד להתמודד עם המצב ומה לעשות, גם לשמוע מאנשים שמתמודדים עם מצוקות דומות כבני משפחה של מתמודדים עם בעיות נפשיות. יש בעמותת אנוש את מרכז מילם שנותן מענה למשפחות- ניתן לפנות אליהם.

במהלך הליווי שגם הורייך יקבלו הם יוכלו להבין יותר באיזו גישה יותר לנקוט- יותר סמכותית מול ההתנהלות שלה שמאלצת אותה לעושת משהו כל עוד היא בביתם, להיעזר במישהו חיצוני וכו'.

ליבי אתכם ואשמח לחשוב על עוד אפשרויות...

שלום בת אוהבת:

כולנו מדחיקים במידה מסויימת את סופיות החיים ובפרט של הורינו- כביכול מהלך טבעי בעולם, אולם קשה וכואב לאין שיעור. מקווה שבתוך הרגעים הקשים את מוצאת גם רגעים של שמחה וסיפוק. אם תרצי לשתף יותר . אשמח.