תרופות מסוג ביספוספונטים נמצאות בשימוש תדיר, בעיקר על-ידי נשים ובעיקר לטיפול באוסטיאופורוזיס. בשנים האחרונות החלו להצטבר עדויות לכך שהתרופות מועילות לא רק לבריאות העצם, אלא גם במניעת סרטן מסוגים שונים.

מספר מחקרים תצפיתיים, בהם מחקר ישראלי שפורסם בשנת 2011 בכתב העת Journal of Clinical Oncology, מצאו כי שימוש בביספוספונטים פשוטים לטיפול באוסטיאופורוזיס קשור לירידה משמעותית בסיכון לסרטן השד. קשר דומה נמצא עם סרטן המעי הגס וגידולים גינקולוגיים כמו סרטן השחלה והרחם.

אבל כעת מתפרסם בכתב העת JAMA Internal Medicine ניתוח נתונים ממחקרים קליניים מבוקרים, שלא מצא השפעה נוגדת סרטן לתרופות עצמן. החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה מצאו כי לנשים לאחר גיל המעבר שנטלו ביספוספונטים במשך 3 או 4 שנים לא היה סיכון מופחת לפתח סרטן השד.

מה באמת מפחית את הסיכון לסרטן השד?

כשמחקרים קודמים מצאו קשר בין שימוש בביספוספונטים לסיכון מופחת לסרטן השד, המומחים הניחו כי הקרדיט מגיע לתרופות. אך בהתבסס על הממצאים החדשים, החוקרים חושדים שמה שהפחית את הסיכון לסרטן זה רמות אסטרוגן נמוכות.

הם מסבירים כי נשים שנוטלות ביספוספונטים עושות זאת מכיוון שיש להן צפיפות עצם נמוכה. אם יש צפיפות עצם נמוכה, כנראה שיש גם רמות נמוכות של אסטרוגן, מאחר וההורמון, שמופרש פחות לאחר גיל המעבר, מסייע לווסת את מסת וחוזק העצם. סוגים רבים של סרטן השד זקוקים לאסטרוגן בשביל לגדול. לכן, המחקרים הקודמים כנראה שיקפו את העובדה שלמשתמשות בביספוספונטים עשוי להיות סיכון מופחת לפתח סרטן השד מלכתחילה, בלי קשר לתרופות עצמן.

רבים מהמחקרים הקודמים שהצביעו על ההשפעה המיטיבה של ביספוספונטים על הסיכון לסרטן היו מחקרים תצפיתיים ומחקרים כאלה לא יכולים להוכיח קשר של סיבה-תוצאה. רבים מהמחקרים גם נערכו בנשים שכבר היה להן סרטן שד וכבר השתמשו בביספוספונטים כדי להגן על העצמות שלהן בעודן הן מקבלות טיפולים שמטרתם למנוע את חזרת הסרטן על ידי דיכוי ייצור האסטרוגנים.

לעומת זאת, הממצאים החדשים שהראו כי התרופות לא מפחיתות את הסיכון לסרטן השד, מבוססים על ניתוח תוצאות מחקרים מהסוג הנחשב לאמין ביותר – מחקרים קליניים מבוקרים.

החוקרים ניתחו שני מחקרים כאלה, שבחנו שתי תרופות פופולאריות ממשפחת הביספוספונטים. במחקרים הנשים – כולן לאחר גיל המעבר עם אוסטאופורוזיס וללא רקע של סרטן השד – חולקו לקבוצה שקיבלה ביספוספונטים וקבוצה שקיבלה פלצבו (תרופת דמה), כדי לבחון את יעילות התרופות. בבדיקה הנוכחית החוקרים בחנו מי מהנשים שהשתתפו במחקרים פיתחה סרטן השד, כדי לראות אם לנשים שהשתמשו בביספוספונטים הייתה סבירות נמוכה יותר לפתח סרטן בהשוואה לנשים עם מאפיינים דומים שקיבלו את תרופות הדמה.

במחקרים המבוקרים נשים עם אוסטאופורוזיס ללא סרטן קיבלו ביספוספונטים או פלצבו. מספר דומה של נשים פיתחו סרטן שד (צילום: Shutterstock)

במחקר הראשון כמעט 6,500 נשים בגילאי 55 עד 81 חולקו לקבוצה שקיבלה אלנדרונט וקבוצה שקיבלה תרופת דמה. לאחר כארבע שנים מספר דומה של נשים פיתחו סרטן השד – 1.8% מאלה שקיבלו את התרופה בהשוואה ל-1.5% מאלה שקיבלו פלצבו.

המחקר השני השווה יותר מ-7,700 נשים בגילאי 65-89 שקיבלו חומצה זולנדרונית בעירוי או פלצבו בעירוי פעם בשנה. לאחר כמעט 3 שנות מעקב, פחות מ-1% מהנשים בכל קבוצה פיתחו סרטן השד.

גם למחקר החדש מספר מגבלות, המחקרים עליו הוא מבוסס לא תוכננו כדי לבחון את הסיכון לסרטן השד ולכן לא בוצעו הערכות מקיפות של הסיכון לסרטן השד בנשים ולא בוצעו ממוגרפיות. בנוסף, המחקר עקב אחר הנשים רק 3-4 שנים לאחר התחלת הטיפול, ולסרטן השד לוקח זמן להתפתח.

כעת נדרשים מחקרים נוספים עם תקופת מעקב ארוכה יותר. כמו כן, נדרשים מחקרים מבוקרים שיבחנו אם נטילת ביספוספונטים משפיעה על הישרדות או הישנות של המחלה בנשים עם רקע של סרטן השד. גם בנושא זה התקבלו ממצאים מעורבים בעבר.

JAMA Inter Med. Published online August 11, 2014