ביופסית כליה נעשית לעתים לצורך קבלת אבחנה פתולוגית מדויקת וספציפית של מחלת הכליה. הביופסיה נותנת מידע לגבי מידת פעילות המחלה ועוזרת בקבלת החלטות טיפוליות.

מהי ביופסית כליה? 

בביופסיה דוקרים את אחת הכליות ונוטלים דגימה של רקמת הכליה לצורך הסתכלות פתולוגיות. הביופסיה מבוצעת על ידי נפרולוג (במקומות מסוימים על ידי רדיולוג) תחת הדמיה של אולטרא-סאונד או של CT. 

דגימת רקמת הכליה נבדקת על ידי הפתולוגים, שמסתכלים על חתכים של רקמת הכליה במיקרוסקופים מיוחדים ולאחר צביעות שונות. שילוב הממצאים הפתולוגיים של מיקרוסקופ האור, בדיקת אימונופלורסנציה ומיקרוסקופ אלקטרוני, נותן במרבית המקרים אבחנה די ודאית של המחלה הכלייתית.

למי מבצעים ביופסית כליה?

ביופסית כליה נעשית לאבחון מדויק של מחלות כליה שונות, במיוחד כאשר לתוצאותיה השלכות טיפוליות. ביופסית כליה נעשית במגוון הפרעות, כגון:

• התפתחות של תסמונת נפרוטית חדשה, המתבטאת בהפרשה מוגברת של חלבון בשתן (מעל 3.5 גרם ליממה) והפרעות נוספות בבדיקות המעבדה. 

• אי ספיקת כליות חדשה שסיבתה אינה ברורה, לאחר בירור מעבדתי והדמייתי.

• מעורבות כלייתית במחלה סיסטמית, כמו לופוס (זאבת), וסקוליטיס ועוד.

• מחלת כליה משפחתית – מספיק לבצע ביופסית כליה לבן משפחה חולה אחד בלבד.

• החמרה בתפקוד של כליה מושתלת – לאבחון של דחיה חריפה, דחיה כרונית, רעילות תרופות, זיהום וכדומה.

למי אסור לבצע ביופסית כליה?

• אנשים עם ציסטות מרובות בכליות. 

• אנשים עם כליה בודדת. 

• אנשים זיהום חריף בכליה או בדרכי השתן. 

• אנשים עם גידול בכליה. 

• אנשים עם נטיה לדמם או טיפול בנוגדי קרישה (קומדין, קלקסן) או אספירין/פלביקס. 

• אנשים עם יתר לחץ דם בלתי נשלט. 

• אנשים עם עודף משקל ניכר (קיים קושי טכני לבצע ביופסיה). 

• חולה שאינו משתף פעולה. 

כיצד מבצעים את הביופסיה?

בשלב ראשון נעשית הדמיה של הכליה באולטרסאונד או CT (לפי המקובל בכל בית חולים) ומחליטים מאיזו כליה לדגום.

הביופסיה נעשית כאשר הנבדק שוכב על בטנו. הבדיקה נעשית באופן סטרילי, ומבוצעת לאחר הרדמה מקומית. בעת ההרדמה המקומית ניתן להרגיש את דקירת המחט וצריבה/שריפה בעת הזרקת חומר ההרדמה (כמו אצל רופא השיניים).

לאחר ההרדמה המקומית, הבדיקה אינה כרוכה כמעט בכאבים. מחדירים מחט לתוך הכליה ובאמצעות מכשיר מיוחד מוצאים גליל של רקמת כליה. בדרך כלל נוטלים כ-2-3 גלילים כאלו, על מנת לאפשר את כל הבדיקות הפתולוגיות הדרושות.

מה עושים לאחר הביופסיה?

לאחר הבדיקה נשארים באשפוז בבית החולים עד למחרת בבוקר, במידה ואין סיבוכים. בגמר הבדיקה יש לשכב על הגב כ-4-6 שעות, מבלי לקום או להסתובב במיטה. במחלקה בודקים לחץ דם ודופק לעיתים תכופות, לפי הנחיות הנפרולוג. כעבור 4-6 שעות מותר להסתובב ולהתיישב במיטה, אולם מומלץ לא לקום עד למחרת בבוקר.

לאחר הביופסיה יש להקפיד על שתיה מרובה ולעיתים מקבלים גם עירוי של נוזלים דרך הווריד. יש לעקוב אחר מתן השתן ולוודא שהוא מספיק. לעיתים ישנם כאבים קלים באזור הדקירה, המגיבים טוב למשככי כאבים, כמו אקמול או אופטלגין.

בבוקר למחרת הביופסיה ניתן לקום מהמיטה. חוזרים על ספירת הדם לוודא שאין דימום וניתן להשתחרר מבית החולים ולהמתין לקבלת תשובת הביופסיה.

ישנם מרכזים בעולם בהם משחררים לאחר ביופסיה כבר לאחר 8-10 שעות של השגחה, במיוחד לאחר ביופסיה של כליה מושתלת.

יש להמנע במשך כ-3 שבועות מביצוע של מאמצים גופניים ומהרמת משאות כבדים.

אילו סיבוכים יתכנו לאחר ביופסית כליה?

כמו בכל בדיקה פולשנית, ביופסית כליה עלולה להיות כרוכה גם בסיבוכים, אולם אלו נדירים. במקרים רבים יתכן שתן דמי בשעות הראשונות לאחר הביופסיה, כתוצאה מדימום קל מאזור דקירת הכליה. זהו דבר שכיח ולא מסוכן, כל עוד הדימום קל, לחץ הדם יציב ואין ירידה משמעותית של ההמוגלובין. הדימום פוסק לרוב תוך מספר שעות של מנוחה, ופרט לשתיה מרובה, אינו מצריך טיפול.

לעיתים רחוקות קיים דימום מסיבי יותר מן הכליה, שיכול להתבטא בשתן דמי, או שיכול להוביל להתפתחות של המטומה (שטף דם) סביב הכליה שגורם גם לכאבים עזים. במקרים אלו יש גם ירידה בהמוגלובין. לעיתים יש אפילו צורך במתן של מנות דם על מנת לתקן את ההמוגלובין. כמו כן, דרושה מנוחה מוחלטת במיטה ושתיה מרובה. לעיתים נדירות יש צורך בהתערבות כירורגית.

קיימים בספרות מקרים שבהם היה צורך לבצע כריתה דחופה של הכליה בשל דימום מסיבי לאחר ביופסיה שלא נשלט על ידי טיפול שמרני.