מחקר שנערך בגרמניה בשנים 2008 – 2009 ע"י קבוצה של  פסיכיאטרים ופסיכולוגים מובילים בראשותו של Prof. Dr. med. Almut Zeeck נעשה באוניברסיטת פרייבורג.

מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההבדלים בתוצאות בין אשפוז מטופלים לבין טיפולי-יום במרפאות הפרעות אכילה.

החוקרים, שבעה מומחים בתחום הרלוונטי, הגיעו לתוצאות שהצביעו על עדיפות בעלת משמעות סטטיסטית לטיפול-יום. בנוסף הראה המחקר שאם, במקרה של טיפולי-יום, ממשיכים בטיפול לאחר הטיפול הממוקד אפשר להגיע לתוצאה גבוהה של התייצבות.

התוצאות של המחקר הראו ששליש מהמאושפזים (5 מתוך 15) התדרדרו בסוף המחקר למצב גרוע משהיו בתחילתו, כאשר רק אחד מתוך 21 מטופלי היום סיים במצב גרוע משהתחיל.

החוקרים מצאו שקיימים יחסי גומלין משמעותיים (מהבחינה הסטטיסטית) בין סוג הטיפול (הכוונה לסביבת הטיפול, מרפאת-יום מול אשפוז) לתדירות של הופעת בולמוסי הזלילה (Binge) של המטופל, וזה נכון גם לתקופת ההחלמה שלאחר הטיפול. כלומר מטופלי הטיפול המרפאתי הראו ירידה משמעותית במספר הבולמוסים.

לעומת זאת, מבחינת ההקאות לא נמצאו הבדלים בכלל. כלומר, חולה אשר סובל מבולמיה, לאחר שנה של טיפול במרפאת-יום הראה, בהשוואה לחולה שאושפז, ירידה משמעותית בתדירות התקפות הזלילה שהוא עובר אבל לא בתדירות ההקאות. 

במחקר נבדקו 43 חולים עם אבחנה של בולימיה נרבוזה חמורה. הם שוייכו באופן רנדומלי לאחת משתי קבוצות טיפול: 21 אושפזו ו – 22 טופלו במרפאות-יום למשך אותו פרק זמן של כ-12 שבועות. סימפטומים ופתולוגיות אחרות נמדדו ונבדקו לפני הטיפול, לאחר סיום הטיפול וגם שלושה ו-12 חודשים לאחר מכן. במשך 12 שבועות ראשונים המאושפזים היו באשפוז והמטופלי-יום היו בטיפול צמוד. המחקר המשיך עוד שנה לאחר מכן כי החוקרים רצו לראות גם מה שקורה לאחר  סיום הטיפול הנקודתי, כלומר מה קורה לאחר תקופת האשפוז ומה קורה לאחר שהמטופל סיים את הטיפולים היומיים במרפאה? 6 מתוך 21 המטופלים באשפוז עזבו במהלך הטיפול, לא נשארו לסוף המחקר, כך שההשוואה למעשה הייתה בין 15 מטופלים באשפוז לבין 21 מטופלי יום.

הממצאים הם:
שנה לאחר תחילת המחקר  9 מתוך 15 המטופלים באשפוז נשארו עם סימפטומים בולמים, 5 מתוכם כאמור במצב קשה יותר מאשר היו בתחילת המחקר.  3 היו ברימיסיה חלקית ו – 3 יצאו ללא סימפטומים לחלוטין.
אצל מטופלי היום, לאחר שנה, 10 מתוך 22 עדיין הראו סימפטומים של בולימיה אבל רק אחד מהם היה במצב גרוע מכפי שהתחיל. 6 היו ברימיסיה חלקית ו – 6 הבריאו לחלוטין.

אצל שתי הקבוצות לא התפתחו שום הפרעות נפשיות נוספות ולא נמצאו שום הבדלים פסיכולוגיים לאחר הטיפול.

תוצאות המחקר מצביעות במפורש על היתרון של טיפולי-יום לעומת אשפוז. זו אגב הפעם הראשונה שניתנת הוכחה למה שמטפלים רבים האמינו ממזמן: שעדיף, במקרים של מטופלי בולימיה, טיפול היום. אבל יחד עם זאת  אין בתוצאות המחקר הוכחות שקיימים הבדלים בהשפעה על ההפרעה הנפשית או קצב ההקאות של החולים.

 מקור:

Almut Zeeck (2009), Inpatient versus Day Treatment for Bulimia Nervosa: Results of a One-Year Follow -Up, Psychotherapy and Psychosomatics, 78, 317-319