בולימיה היא הפרעת אכילה חמורה המאופיינת באפיזודות קבועות של התקפי זלילה (אפיזודת זלילה בולמית ממוצעת נעה בין 2,000 ל-2,500 קלוריות), במהלכן קיימת תחושה של חוסר שליטה על האכילה, ואחריהן טקס היטהרות באמצעות שיטות שונות.

בולימיה נפוצה הרבה יותר בקרב נשים, כאשר רק כ-20%-10% מהאנשים אשר סובלים מבולימיה הם גברים. אנשים בכל הגילים עלולים לסבול מבולימיה, אך הפרעת האכילה נפוצה יותר בקרב מתבגרות ונשים צעירות.

הגורמים לבולימיה 

הסיבות להתפתחות הפרעה מסוג בולימיה מגוונות ולעתים מכילות גורמים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים גם יחד. בין היתר, אנשים אשר סובלים מבולימיה בדרך כלל אוכלים בצורה כפייתית כבריחה מרגשות ובעיות כואבות בחיים. לאחר האכילה, בגלל פחד מעלייה במשקל ותחושת אשם על התנהגות בלתי נשלטת, הם מנסים להפטר מן האוכל לפני שהוא נספג בגוף. אחרי שהם נפטרים מהאוכל הם מרגישים לכאורה יותר רגועים, נקיים ושלווים, אבל בנוסף לכך הם מרגישים חלשים, רועדים ומובסים פיזית ונפשית.

לעיתים קרובות טרם התפתחה בולימיה היתה תקופה של אנורקסיה. כך שגורם נוסף לזלילות הן דיאטות ממושכות והרעבה. הגוף הרעב מתאווה לתזונה, ואם האדם הזולל בתגובה לתחושת הרעב פוחד מעלייה במשקל, הוא ימצא דרך להתנקות כדי להפטר מהקלוריות המאיימות.

הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה

הפסיכולוגיה שמאחורי אנורקסיה ובולימיה

הקריטריונים לאבחנה של בולימיה

לפי ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני המעודכן לשנת 2013 (DSM 5), על מנת לקבל אבחנה של בולימיה נרבוזה נדרשים הקריטריונים הבאים:

א. אפיזודות חוזרות של התקפי אכילה (בולמוסים). בולמוס אכילה מאופיין על-ידי אכילה בפרק זמן מובחן (בתוך עד כשעתיים) כמות של מזון שהיא לכל הדעות גדולה יותר בהשוואה למה שיאכלו רוב האנשים בפרק זמן דומה ובנסיבות דומות, יחד עם תחושה של אובדן שליטה על האכילה במהלך האפיזודה (תחושה שהאדם לא יכול להפסיק את האכילה או לשלוט במה ובאיך שהוא אוכל).

ב. חזרה על התנהגויות מטהרות/מפצות בלתי הולמות אשר נועדו למנוע עלייה במשקל, כגון: הקאות יזומות, שימוש לרעה במשלשלים, במשתנים, בחוקנים ובתרופות אחרות, צום או פעילות גופנית מוגזמת.

ג. בולמוסי האכילה וההתנהגות המפצה מתרחשים בממוצע לפחות פעם בשבוע בשלושת החודשים האחרונים.

ד. ההערכה העצמית מושפעת באופן מופרז ממראה ומשקל הגוף.

ה. ההפרעה לא מתרחשת כחלק מאפיזודה של אנורקסיה נרבוזה.

סימני אזהרה לבולימיה

אצל הסובלת מבולימיה הירידה במשקל בדרך כלל אינה חדה כל-כך (ולכן קשה יותר לאבחן את ההפרעה), אך יש מספר התנהגויות וסממנים גופניים העשויים להעלות חשד לבולימיה.

• עדויות לאכילה בולומוסית, לרבות העלמות כמויות גדולות של אוכל בזמן קצר או מציאת אריזות ועטיפות של מזון המצביעות על צריכת כמויות גדולות של מזון.

• עדויות להקאות. הסובלת מבולימיה תשתמש לעיתים תכופות בשירותים לאחר הארוחה, כאשר היא יוזמת הקאות בעקבות התקף זלילה לשם "היטהרות".

• עדויות לאריזות של משלשלים ו/או משתנים.

• משטר פעילות גופנית נוקשה ומוגזם – למרות מזג האוויר, עייפות, מחלה או פציעה קיים צורך קומפולסיבי לשרוף קלוריות שנצרכו.

• נפיחות בלתי רגילה של אזור הלחיים או הלסת.

• יבלות/חתכים על גב כף היד ופרקי האצבעות כתוצאה מגרימת הקאות באמצעות החדרת היד לפה.

• שינויים בצבע או כתמים בשיניים. בשלב מתקדם יותר ניתן לראות גם שיניים מתפוררות.

• יצירת טקסים ולוחות זמנים באופן שיפנה זמן לאפיזודות של זלילה והקאה.

• באופן כללי, התנהגויות וגישה המצביעות על כך שירידה במשקל, דיאטה ושליטה באוכל הופכות להיות דאגות מרכזיות.

הנזקים שבולימיה גורמת לגוף

בולימיה עלולה לגרום נזקים חמורים לגוף, אפילו אצל מטופלים עם משקל גוף תקין. האפיזודות של זלילות והקאות עלולות לפגוע במערכת העיכול על כל חלקיה, לגרום לכאבי גרון, דלקות בסינוסים, הפרעה באיזון החומציות, כאבי בטן ואולקוס, בקע סרעפתי או בקעים אחרים, פריצה של קיבה או ושט, דימום, דלקת קרום חלל הבטן ומוות.

נזקים נוספים הם התייבשות העלולה לפגוע באיברים בגוף - לרבות בכליות, התעלפויות, התכווצות שרירים או התקפים אפילפטיים, דלקות בדרכי השתן, היווצרות שקיות מתחת לעיניים והתפוצצות כלי דם קטנים בפנים, נפיחות של הבלוטות מתחת ללסת, איבוד ציפוי האמייל של השיניים, הרס החניכיים, שטפי דם וצלקות על האצבעות.

חוסר איזון של אלקטרוליטים, במיוחד איבוד אשלגן, יכול לגרום לקצב לב לא סדיר והתקף לב ומוות. תנודות ברמת הסוכר בדם יכולות לגרום הזעה בידיים, רעד עדין, ראייה מטושטשת, חרדה ודפיקות לב מואצות. עלולות להיגרם גם הפרעות הורמונאליות ואי סדירות או העדר וסת עד למצב של עקרות.

נוסף על כך, עלולים להיווצר נזקים חמורים הקשורים לשימוש במשלשלים ובחוקן – מרעד ועד גידולים שפירים או ממאירים במעיים, וכאלה הקשורים לשימוש במשתנים – מיובש בפה וסדקים בשפתיים ועד נזק בלתי הפיך בכליות.

הטיפול בבולימיה

מכיוון שהפרעות אכילה הן מורכבות, טיפולים יעילים צריכים להיות כוללניים ומגוונים. בהתחשב בנסיבות האינדיבידואליות של כל מטופל, מספר אפשרויות טיפול יכולות להתאים: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, פסיכותרפיה, טיפול קבוצתי, טיפול משפחתי, טיפול באומנות ו/או תנועה, יעוץ דיאטני, תרופות לטיפול בדיכאון ועוד. במקרים מסוימים נדרש אשפוז - כדי לתקן הפרעות אלקטרוליטיות והתייבשויות שעלולות להסתיים במוות. הסביבה האשפוזית יכולה לתת לסובלים מבולימיה הזדמנות להתייצב, לקחת פסק זמן מ'מעגל הרשע' של הבולמוסים וההקאות וללמוד הרגלי אכילה חדשים, הרחק מהלחצים שבדרך כלל משפיעים על התנהגויות האכילה שלהם. עבור הסובלים מבולמיה אשר נמצאים במשקל גוף תקין ואינם בסכנה גופנית, עדיף בדרך כלל לבחור בטיפול מרפאתי-אמבולטורי (אשפוז יום).

עדכון אחרון: ספטמבר 2016

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל בבית החולים שיבא