יכולת הניבוי של קצב התקדמות מחלת הטרשת הנפוצה מאוד מוגבלת. חוקרים מנסים בעזרת כלים סטטיסטיים מתקדמים לנסות ולזהות סימנים מוקדמים לסוג מהלך המחלה וקצב ההתקדמות שלה. בין המחקרים כאלה הבודקים יכולות ניבוי של תמונת ה-MRI, של התפקוד הקוגניטיבי ועוד. במחקר חדש חוקרים איטלקים ביקשו לבחון את יכולת הניבוי של בדיקת הפוטנציאלים המעוררים.

הפוטנציאלים המעוררים (EP) משמשים ככלי עזר לאבחון מחלת הטרשת הנפוצה ופגיעות נוירולוגיות נוספות. בבדיקה נעזרים במכשור מיוחד באמצעותו מודדים את הזמן בין הופעת גירוי - חזותי, שמיעתי או תחושתי - לבין התגובה אליו במוח.

ההנחה היא שבמחלת טרשת נפוצה, במידה ויש פגיעה במיאלין - השכבה המבודדת ומגנה על תאי העצב - המסר אל המוח יגיע במהירות איטית מהממוצע באוכלוסייה, או שיאובחנו הפרעות אחרות בהגעת המסר החשמלי.

המחקר שפורסם בכתב העת BMC Neurology נערך בקרב אנשים בשלבים מוקדמים של מחלת טרשת נפוצה התקפית הפוגתית.

המחקר הראה כי לבדה, בתחילת המחלה, המידע שמספקת בדיקת הפוטנציאלים המעוררים לא תורם ליכולת הניבוי של מהלך המחלה. יתרה מכך, אף לא נמצא קשר בין תוצאות הפוטנציאלים המעוררים בתחילת המחלה לבין רמת הפגיעה הנוירולוגית שנמדדה. עם זאת, יש לציין כי כשעולות שנות המחלה, כן קיים קשר - וככל שיש החמרה בפגיעה הנוירולוגית, כך יש פגיעה חמורה יותר בהולכה העצבית, כפי שנראית בבדיקת הפוטנציאלים המעוררים.

מה שכן תרם ליכולת הניבוי בתחילת המחלה, הוא האינטראקציה בין תוצאות בדיקת הפוטנציאלים המעוררים בתחילת המחלה לבין מדד המציין את הזמן שלקח למאובחן החדש להגיע לרמת פגיעה נוירולוגית EDSS = 2.

הניתוח הסטטיסטי הראה שבמידה ותוצאות הפוטנציאלים המעוררים נמצאו תקינות או עם פגיעה קלה בלבד וגם הנבדק לא הגיע לרמת EDSS=2 תוך 3 שנים, אז קיים סיכוי גבוה במיוחד כי אותו נבדק יאובחן בהמשך עם טרשת נפוצה שפירה. טרשת נפוצה שפירה מוגדרת כאשר למטופלים כמעט ואין התקדמות במהלך המחלה ולאחר כ-15 שנות מחלה אינם עוברים את רמת הפגיעה הנוירולוגית EDSS=3.

המחקר מדגיש את חשיבות הבדיקה והמידע הרב שהיא יכולה לספק לנוירולוג המטפל. חשוב לציין כי גם כאשר נמצאות פגיעות בבדיקה, עדיין למוח יש יכולת שיקום ופיצוי המאפשרים מהלך יציב של המחלה, כפי שמתרחש בטרשת נפוצה שפירה.
 

BMC Neurology 2012, 12:80