אולטרה-סאונד

(צילום: shutterstock)

אולטרה-סאונד (Ultrasound) – ובעברית 'בדיקת/דימות על שמע' – מהווה את אמצעי ההדמיה הבטוח ביותר שקיים כיום ברפואה, המאפשר תצפית על איברים פנימיים – לרבות מבנה האיברים ותזוזתם – באמצעות גלי קול בתדרים גבוהים וללא חשיפה לקרינה רדיואקטיבית (מייננת).

מסיבה זו, בדיקות אולטרה-סאונד מצויות כיום בשימוש נרחב ביותר ברפואה לקשת רחבה של מצבים רפואיים – הן לצרכים אבחנתיים והן להדמיית איברי הגוף בעת מתן טיפולים שונים.

אולטרה-סאונד אבחנתי מסווג לרוב לאולטרה-סאונד אנטומי (Anatomical ultrasound) שמפיק תמונות של מבנים פנימיים בגוף ולאולטרה-סאונד פונקציונאלי (Functional ultrasound) שמספק מידע גם על תנועתיות ומהירות של רקמה כלשהי או של זרימת דם וכן מאפיינים פיזיולוגיים נוספים של איברים פנימיים. שתי הקריאות יחד מאפשרות להציג את תמונת המצב לאיבר הפנימי הנצפה.

אולטרה-סאונד טיפולי אינו משמש להפקת תמונות, אלא חודר רקמות פנימיות לצורך שינוי במבניהן או הריסתן, וכך יכול לשמש להזזת רקמות, חימום רקמות, פירוק קרישי דם, הנעת תרופה לאיזור מסוים בפנים הגוף, ריסוק אבנים בכליות והמסת גידולים.

איך נעשית הדמיית אולטרה-סאונד? 

לצורך תצפית על איברי גוף פנימיים, בדיקות אולטרה-סאונד עושות שימוש בגלי קול בתדירות גבוהה אשר גבוהים מתדירות גלי הקול שמסוגלים בני אדם לשמוע. גלי הקול נפלטים ממתמר האולטרה-סאונד. ברוב המקרים נעשה שימוש במתמר האולטרה-סאונד המונח על העור, ובמקרים אלה נהוג למרוח על העור לפני הפעולה 'ג'ל מוליך' שמשפר את המוליכות החשמלית של העור ומשפר את יכולת הצפייה באיבר הפנימי. הג'ל גם מונע יצירת כיסי אוויר בין המתמר לעור שעלולים לחסום את גלי הקול שנפלטים מהמתמר מלחדור לתוך הגוף.

במקרים מסוימים מוחדר המתמר לפנים הגוף, למשל לפי הטבעת (אולטרה-סאונד רקטאלי) או הנרתיק (אולטרה-סאונד וגינלי) ולעתים אף מוחדר לעומק הגוף לכלי הדם או בניתוחים – לאיברי גוף פנימיים.

כשגלי הקול נוגעים ברקמה פנימית, הם מוקרנים חזרה לעבר המתמר ומייצרים אותות חשמליים אשר מפוענחים באמצעות מחשב, וכך נוצרת תמונה של האיבר הפנימי על גבי מסך.

תדירות גלי הקול בבדיקות אולטרה-סאונד משתנה בהתאם לאופי הבדיקה: סורקי אולטרה-סאונד לרוב פועלים בתדירויות של 2 עד 10 מגהרץ, ומאפשרים לסרוק איברים פנימיים ולצפות ברקמות רכות ושרירים. לצרכים טיפוליים, בתדירויות נמוכות משמשות בדיקות להפחתת כאב ודלקתיות – לרוב בתדירות של 0.25 עד 3 מגהרץ, ובתדירויות גבוהות במיוחד משמשות בדיקות אולטרה-סאונד בשיטה הקרויה HIFU (קיצור של High Intensity Focused Ultrasound) לטיפולים המערבים הרס רקמות כדוגמת ריסוק אבנים בכליות ובדרכי השתן, חיסול גידולים וכן לסגירת פצעים והפסקת דימום פנימי, הרס קרישי דם ופתיחה זמנית של מחסום דם-מוח לצורך מעבר של תרופות.

מתי משתמשים באולטרה-סאונד?

מאחר ואולטרה-סאונד מהווה בדיקת הדמיה זמינה שאינה כרוכה בקרינה, מדובר כיום באמצעי ההדמיה המועדף לבדיקת התפתחות העובר וזיהוי סיבוכים עובריים בהיריון.

מעבר לכך משמשת הבדיקה לאבחון וטיפול במצבים רפואיים נרחבים, לרבות ברפואת חירום, ולאבחון וטיפול בלב, חוט השדרה ואיברי גוף פנימיים רבים.

אולטרה-סאונד אבחנתי מאפשר לצפות ברוב האיברים הפנימיים, אם כי אינו מועיל ברוב המקרים להדמיית עצמות ורקמות המכילות אוויר, כמו הריאות, אלא תוך התאמות מיוחדות, למשל אצל עוברים באמצעות מילוי חלקי או מלא של חללי האוויר בנוזל.

אולטרה-סאונד פונקציונאלי משמש להערכת זרימת הדם בבדיקת דופלר (ראו בהמשך) ולהערכת הצטלקויות וגידולים בבדיקת אלסטוגרפיה.

אולטרה-סאונד יכול גם לשמש כמנחה לביצוע טיפולים, למשל לתצפית בתוך כלי הדם לצורך החדרת צנתר או להכוונת מנתח בניתוחים זעיר פולשניים המבוצעים דרך חתכים קטנים בגישה לפרוסקופית.

יתרונות של אולטרה-סאונד

יתרונו המרכזי של האולטרה-סאונד בהיותו אמצעי ההדמיה הבטוח ביותר, מאחר והוא אינו מערב כלל חשיפה לקרינה רדיואקטיבית. ברבות השנים בוצעו מחקרים רפואיים רבים כדי לבחון האם החשיפה לגלי קול במכשירי אולטרה-סאונד מזיקה אף היא, כפי שמזיקה קרינה, אולם עד כה ברוב המכריע של המחקרים לא זוהה סיכון כלשהו לתפקוד איברי הגוף ולשרידותם בעקבות חשיפה זו.

יתרונו של אולטרה-סאונד טיפולי שהוא לרוב מבוצע ללא צורך בפעולה כירורגית ולכן אינו כרוך בצלקת.

סיכונים ותופעות לוואי של אולטרה-סאונד

ככלל, אין תופעות לוואי וסיכונים יוצאי דופן בבדיקות אולטרה-סאונד פרט לאי נוחות שעשויה להיות בעת ביצוע הבדיקה – במריחת הג'ל המוליך על העור שעשוי להיות דביק או קר ובהחדרת המתמר לגוף דרך חללים שונים כגון הנרתיק או פי הטבעת.

מאחר ובדיקת אולטרה-סאונד נסמכת על גבי קול, היא עלולה לחמם את רקמות הגוף, ולכן ארגונים רפואיים כדוגמת מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) ממליצים על שימוש באולטרה-סאונד במשורה, ובהיריון הארגונים אינם מעודדים שימוש מיותר בבדיקה, למשל בהדמיות אולטרה-סאונד שנעשות לצרכים "בידוריים", ללא הצדקה רפואית. לדברי פרופ' אלי עטר, מנהל מערך הדימות במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת הכללית, "גלי קול מייצרים חום, ותיאורטית חשיפה לאולטרה סאונד עלולה לחמם את העובר, ולכן ניתנת המלצה שלא לחשוף את העובר לבדיקות אולטרה-סאונד מיותרות, אם כי הסיכון כיום תיאורטי בלבד".

סל הבריאות

הדמיות אולטרה-סאונד כלולות באופן גורף בסל הבריאות הממלכתי. כשהבדיקה מבוצעת במסגרת קופת חולים, למשל במרפאת הגינקולוג – היא איננה כרוכה בתשלום, וכשהיא מבוצעת במכון חיצוני – היא כרוכה בהשתתפות עצמית שעומדת נכון לנובמבר 2018 על 34 ש"ח.

בדיקות אולטרה-סאונד מיוחדות

שקיפות עורפית: שקיפות עורפית היא בדיקת אולטרה-סאונד לאבחון מומים עובריים שמומלצת בתחילת ההיריון, בין שבועות 11 ל-14, ומודדת את גודל העובר וכן את עוביו של אזור בעורף העובר המכיל נוזל צווארי לימפטי.

סקירת מערכות: סקירת מערכות היא בדיקת אולטרה-סאונד שגרתית המבוצעת בהיריון לאיתור בעיות ופגמים בעובר. ברוב ההריונות כיום מקובל לבצע שתי סקירות מערכות (מוקדמת ומאוחרת) ולכל הפחות סקירה אחת. הבדיקה מבוצעת באמצעות מתמר ביטני המונח על בטן האישה או מתמר נרתיקי המוחדר לנרתיק.

אולטרה-סאונד שד: בדיקת אולטרה סאונד של השד איננה מוגדרת כבדיקת סקר לסרטן השד אלא כבדיקה המתבצעת במקרים מסוימים. בבחינת גידולים סרטניים בשד, אולטרה-סאונד של השד מאפשר להבחין בין גידולים מוצקים לבין ציסטות המהוות למעשה גידולים שפירים המכילים נוזל.

אולטרה-סאונד מונחה MRI: בדיקה זו היא בדיקה שמשלבת MRI להדמיה ואולטרה-סאונד לצרכים טיפוליים ומשמשת לפעולות רפואיות ספציפיות לרבות טיפול במיומות ברחם וטיפול בהפרעות תנועה כגון פרקינסון.

דופלר: בדיקת דופלר היא בדיקת אולטרה-סאונד המאפשרת להעריך זרימה בכלי הדם בגוף, וזאת מאחר ותאי הדם האדומים הזורמים בכלי הדם מחזירים את גלי הקול בדפוס מיוחד המפוענח על ידי מחשב.

אלסטוגרפיה: בדיקת אלסטוגרפיה היא בדיקת אולטרה-סאונד פונקציונאלית שמאפשרת למדוד את גמישותן של רקמות, ומסייעת הן באיתור רקמות גידוליות (לרבות גידולים סרטניים) וצלקתיות, בעיקר באבחון מחלות כבד (למשל פיברוזיס של הכבד) ובלוטת התריס.

רנטגן

(צילום: shutterstock)

הדמיית רנטגן (X-ray) היא אמצעי ההדמיה הראשון בהיסטוריה שפותח על רקע גילוי קרני ה-X. במחצית הראשונה של המאה ה-20 היו מכשירי רנטגן פופולאריים הן בשימוש הרפואה – לצרכים אבחנתיים כדי לאפשר תמונה של איברי גוף פנימיים ולצרכים טיפוליים להסרת נגעים כגון פצעי אקנה ונגעים בראש (גזזת), והן לצרכים נוספים – לרבות בחנויות למדידת רגליים לצורך התאמת נעליים. בהמשך התברר כי קרינת הרנטגן היא קרינה רדיואקטיבית שמסוכנת לבריאות ומעלה את הסיכון לגידולים ומחלות נוספות.

איך נעשה צילום רנטגן?

צילום רנטגן מבוצע באמצעות קרני רנטגן שהן למעשה קרניים אלקטרומגנטיות שלא ניתן לראותן בעין אנושית, שהנן בעלות אורך גל קצר ואנרגיה הגבוהה מקרני האור, הנבלעות בחומרים עבים-צפופים וחודרות חומרים רכים-דקים.

קרינה שלא נבלעה ברקמת גוף פנימית בתוך הגוף יוצאת מעברו השני ופוגעת בלוח צילום המכיל חומר מסוג ברומיד-כסף. בעת החדירה לגוף, קרני הרנטגן נספגות בכמות שונה ברקמות השונות בהתאם לצפיפות הרדיולוגית של כל רקמה, הנקבעת על ידי מספר הפרוטונים בגרעין האטום (המספר האטומי) וצפיפות החומר. בתהליך פיתוח לוח הצילום, גרעיני ברומיד-כסף שפגעה בהן קרינת רנטגן משוחררים, ונוצרת תמונת צל (רדיוגרמה) ובה שיקוף של אזור הגוף הפנימי שצולם. ישנן בדיקות הדמיה ברנטגן שדורשות שימוש בחומר ניגוד שניתן בשתייה, בחוקן או בהזרקה. 

מתי משתמשים בצילום רנטגן?

צילומי רנטגן נפוצים ביותר בשימוש הרפואה ומקובלים כיום בעיקר באורתופדיה לזיהוי שברים בעצמות הגוף, מאחר ועצמות הן רקמות צפופות ורק כמות קטנה של קרני רנטגן חודרות דרכן, מה שמאפשר לייצר תמונה בעלת ניגודיות גבוהה של עצמות ולזהות בקלות שברים. צילומי רנטגן מאפשרים גם הדמיה זולה לאיברים הפנימיים באזור החזה ("צילום חזה").

כמו כן, צילומי רנטגן מצויים בשימוש רווח ברפואת שיניים לאיתור עששת וחורים בשן, לזיהוי אופן צמיחת שיניים גלויות ונסתרות ולאבחון אובדן מסת עצם בשן.

רנטגן משמש כיום גם למטרות טיפוליות להרס רקמות ותאים סרטניים על ידי פגיעה במטען הגנטי (ה-די.אנ.איי) בטיפולי רדיותרפיה, במינונים גבוהים בהרבה מאלה המשמשים לצילום רנטגן, הן באמצעות מכשירים מחוץ לגוף שפולטים קרינה ממוקדת למקום הגידול והן באמצעות מכשירים המוחדרים לגוף ומאפשרים מתן קרינה ממוקדת עוד יותר לעבר הגידול.

יתרונות של צילום רנטגן

יתרונה של בדיקת רנטגן בהיותה זולה וזמינה ביותר ברפואה, ולבדיקת רנטגן שמבוצעת תוך שיקול דעת רפואי יש ברוב המכריע של המקרים יתרונות שעולים על החסרונות, ובאפשרותה לזהות מצבים רפואיים מסכני חיים, כגון חסימת כלי דם, זיהומים וסרטן בעצמות.

סיכונים ותופעות לוואי של צילום רנטגן

צילום רנטגן כרוך בחשיפה לקרינה רדיואקטיבית בנזק שהולך ומצטבר לאורך החיים ככל שמספר הצילומים גדל. לפי מחקרים, מנת הקרינה נאמדת בערכים של 0.02 עד 0.05 יחידות mSv (מיליסיוורט) לצילום רנטגן חזה ו-0.03 עד 0.11 יחידות mSv לצילום רנטגן בטן.

הנזק מחשיפה לקרינה גבוה יותר אצל ילדים, ולכן במידה וילדים נזקקים לעבור צילום רנטגן – יש לברר עם הרופא המטפל (לרוב רדיולוג) האם המכשיר מותאם לילדים ופולט קרני רנטגן במינון קרינה נמוך.

צילום רנטגן שאינו לאזור הבטן או האגן אינו נחשב למסוכן בהיריון. כשנדרשת הדמיה של הבטן או האגן לנשים בהיריון – מומלץ כיום להעדיף בדיקה ללא קרינה כגון אולטרה-סאונד או MRI, פרט למצבי חירום רפואיים.

במצבים חריגים צילום רנטגן הנעשה עם חומר ניגוד עלול להיות כרוך בתגובה אלרגית שלרוב מתבטאת בכשל בתפקוד הכליות. למטופלים עם אי ספיקת כליות אין להזריק חומר ניגוד מחשש להידרדרות נוספת במצב הכליות שעלולה להישאר לצמיתות.

סל הבריאות

צילומי רנטגן כלולים באופן גורף בסל הבריאות הממלכתי, והם מבוצעים במכונים מטעם קופת החולים בהשתתפות עצמית שעומדת נכון לנובמבר 2018 על 34 ש"ח.

בדיקות רנטגן מיוחדות

סי.טי: הדמייה מסוג סי.טי היא למעשה בדיקה המבוצעת תוך שימוש בצילומי רנטגן רבים המייצרים תמונות מפורטות של איברי הגוף תוך שימוש בעיבוד מחשב לצורך צפייה באיברים פנימיים ממספר זוויות שונות.

ממוגרפיה: בדיקת ממוגרפיה שעושה שימוש בצילום רנטגן של השדיים מאפשרת במינון קרינה נמוך תמונות של רקמת השד וזיהוי מבנים חריגים – לרבות גידולים שפירים וממאירים ומהווה כיום את בדיקת הסקר לאבחון מוקדם של סרטן השד. בדיקות ממוגרפיה דיגיטלית עושות אף הן שימוש בטכנולוגית הרנטגן אולם אינן משתמשות בצילומי פילם, אלא בגלאים שקוראים את אופן חדירת קרני הרנטגן לרקמת השד ומסבים אותם לאותות אלקטרוניים שעוברים עיבוד במחשב לכדי תמונה. בשנים האחרונות אף קיימת טכנולוגית ממוגרפיה תלת מימדית הקרויה גם 'טומוסינטזיס של השד' (Tomosynthesis 3D Mammography) המבוצעת על ידי מכשיר המאפשר שיגור קרני רנטגן מכמה זוויות כדי ליצור הדמיה תלת מימדית של השד, אולם עדיין במספר קרני רנטגן הנמוך ממספר הקרניים שמשתתפות בהדמית סי.טי. בדיקת ממוגרפיה רגילה מומלצת לרוב הנשים מגיל 50 עד 74 אחת לשנתיים ולנשים בסיכון לסרטן השד מגיל 40 אחת לשנה, והיא כרוכה בקרינה בערך הנאמד בכ-0.4 עד 0.7 יחידות mSv.

עוד על בדיקת ממוגרפיה

צילום רחם: אחת הבדיקות לאבחון בעיות פוריות היא בדיקת 'צילום רחם' המבוצעת כצילום רנטגן של הרחם לאחר הזרקת חומר ניגוד ולאחר ניקוי צוואר הרחם והחדרת קטטר (צינורית) המשמשת לבדיקה. הבדיקה נחשבת ללא נוחה ועלולה להיות כרוכה בכאבים ודימומים, אך לרוב לפרקי זמן קצרים.

בדיקת בריום: בדיקת בריום היא בדיקה לאיתור סיבוכים במערכת העיכול המבוצעת באמצעות מכונת שיקוף רנטגן לאחר בליעה או חוקן של תמיסת מלחי בריום, באופן שמאפשר לצפות בפנים מערכת העיכול. בדיקה זו נחשבת ללא נעימה עקב הצורך בצום מקדים והטעם והמרקם של תמיסת הבריום, והיא מוחלפת בשנים האחרונות על ידי בדיקות סי.טי אנטרוגרפיה.

פלואורוסקופיה (Fluoroscopy): בדיקת פלואורוסקופיה מהווה שיקוף בזמן אמת ומאפשרת לצפות באיברים פנימיים על ידי העברת קרני רנטגן הפוגעות במסך פלואורוסצנטי כדי לראות את נתיב ההחדרה של צינוריות שונות לגוף בבדיקות אבחנתיות וטיפוליות פולשניות כמו צנתור לפתיחת העורקים הכליליים. וכן במטרה לקבל תמונה שמאפשרת להעריך תנועה של איבר גוף פנימי. בדיקות פלואורוסקופיה מאפשרות לצפות בלב פועם ולבחון את תנועת זרימת הדם לשריר הלב ובכלי הדם והאיברים. לפי מחקרים, מנת הקרינה נאמדת בערכים של 0.52-0.15 יחידות mSv להדמיות מכוונות בפלואורוסקופיה.

צנתור אבחנתי/אנגיוגרפיה: מבוצע ברוב המקרים כדי להעריך את מצב כלי הדם במקרים של הופעת תסמינים המעלים חשד לחסימה בכלי דם/ אירוע לב, בעיקר כאבים בחזה, כשיש אינדיקציה לחסימה בכלי הדם, למשל בבדיקת אק"ג רגילה, מבחן מאמץ, הולטר לב או בדיקת מיפוי לב, וכן לאנשים שכבר פיתחו פגיעה בלב בעקבות התקף לב. צנתור במקרה זה מאפשר לבחון האם עורק המוליך כלי דם ללב נחסם באופן חלקי או מלא על ידי הצטברות רובד טרשתי (טרשת עורקים). צנתור לב מבוצע גם לצורך בירור פעילות הלב ולאבחון ליקויים שונים במסתמי הלב או בשריר הלב, קרומי הלב ומומים מולדים בלב. צנתור לב עשוי לשמש גם למדידת קצב זרימת הדם ורמות החמצן בדם באזורים שונים בלב, כדי להעריך נכונה כיצד מתפקד הלב כמשאבת הדם של הגוף. כמו כן מבוצעים צנתורי לב לנטילת דגימות דם ורקמה משריר הלב לבדיקה במעבדה, במצבים של חשד לזיהום או גידול בלב. הצנתר הוא למעשה צינור פלסטיק דקיק בקוטר של כ-2 מ"מ המכיל בתוכו תיל קפיצי המאפשר לו גמישות, שמוחדר בעדינות עד לעורקי הלב. הצנתר מחדר לכלי הדם  - לרוב דרך העורק הרדיאלי בשורש כף היד ולעיתים חריגות דרך המפשעה - בהרדמה מקומית.  דרך הצנתר מוחדר חומר ניגוד על בסיס יוד המאפשר לצבוע אזורים בהם מתפתחת חסימה של כלי הדם. בהמשך מתבצע צילום רנטגן הקרוי 'אנגיוגרפיה', במהלכו ניתן לזהות את אזורי ההיצרויות והחסימות בעורקים המוליכים דם ללב ולאפיין את דרגת חומרתן. לפי סקירה מאוניברסיטת הארווארד, צנתור אבחנתי לרוב כרוך בקרינה בערך של כ-3 עד 14 יחידות mSv.

עוד על צנתור לב אבחנתי

בדיקת צפיפות עצם: הבדיקה הקרויה DXA או DEXA מבוססת על העברת שתי אלומות של קרני רנטגן ברמות אנרגיה שונות דרך עצמות הגוף, לרבות עמוד השדרה המותני, צוואר הירך ועצמות נוספות. הבדיקה מחשבת את כמות הקרינה שחלפה דרך הגוף מבלי להיספג ברקמות. השימוש בשתי אלומות מאפשר לקזז את הקרינה שנספגה ברקמות הרכות בגוף ולקבל מדד לצפיפות העצם. ככל שהעצם צפופה יותר, פחות קרינה תצליח לעבור דרכה. כיום נעשות בדיקות צפיפות עצם תוך שימוש במכשירים פולטני קרינת רנטגן במינון קרינה נמוך. המדובר כיום בבדיקה המקובלת ביותר להערכת צפיפות העצם שמשמשת בין השאר לאבחון אוסטיאופורוזיס ולהערכת התקדמות המחלה. הבדיקה כרוכה בחשיפה לקרינה בערך של כ-3 יחידות mSv.

עוד על בדיקת צפיפות עצם

סי.טי (C.T)

(צילום: shutterstock)

סריקת סי.טי (C.T), בלעז קיצור של 'טומוגרפיה ממוחשבת' (Computer Tomography), הקרויה לעתים גם CAT (קיצור של Computed Axial tomography), היא בדיקת הדמיה נפוצה שמבוססת על צילומי רנטגן רבים מזוויות שונות המאפשרים צפייה באיברים פנימיים ברזולוציה מדויקת יותר בהשוואה לצילום רנטגן רגיל, ובאמצעותה ניתן להפיק תמונות לאיברים פנימיים בחתכים (פרוסות) וכן בתמונה תלת ממדית.

איך נעשית הדמיית סי.טי?

בדיקת סי.טי מבוצעת באמצעות מכשיר הפולט קרני רנטגן צרות מזוויות שונות בעת ובעונה אחת – מכשיר אליו מוכנס המטופל אשר מסתובב סביב הגוף. כשקרני הרנטגן החודרות לגוף, עוברות דרכו ויוצאות מצדו השני, כל רקמה בגוף בולעת קרינה ומחזירה קרינה באופן שונה. האותות שמתקבלים לאחר יציאת קרני הרנטגן נקלטים בחיישנים המוצבים סביב גופו של הנבדק, ומעובדים בעזרת תוכנות מחשב. בכל פעם שמקור הרנטגן משלים סיבוב שלם – יוצר המחשב בשיטות מתמטיות מתוחכמות תמונה דו ממדית של האיבר, ומספר תמונות הנוצרות במספר סיבובים – מייצרות תמונה תלת ממדית של האיבר שמאפשרת לזהות ביעילות רבה יותר מבנים חריגים כגון גידולים.

בבדיקת סי.טי לעתים נעשה שימוש בחומר ניגוד המוחדר למטופל לרוב בעירוי תוך ורידי (IV), המאפשר לחדד את התמונות שמתקבלות בסריקה. כך, למשל, כדי לבחון את מערכת הדם נעשה שימוש בחומר ניגוד המכיל יוד שמוזרק למערכת הדם בטרם ביצוע הסי.טי. החומר צובע את כלי הדם ומאפשר לזהות חסימות בכלי הדם, לרבות בעורקים הכליליים. לעתים נוטל הנבדק חומר ניגוד דרך הפה, למשל בריום – המשמש לבדיקות סי.טי של מערכת העיכול, לרבות הוושט, הבטן והמעי – במטרה לזהות מבנים חריגים כגון חסימות, גידולים ונקבים.

מתי משתמשים בסי.טי?

בדיקת סי.טי משמשת כדי לאבחן פגיעות ו/או מחלות באזורים שונים בגוף וכן לצורך איתור גידולים או נגעים באיברים הגוף השונים. הבדיקה מאפשרת לאתר חריגות נוספות במבנה של איברים פנימיים, למשל בבדיקת סי.טי לב או סי.טי מוח.

הבדיקה מועילה במיוחד לאיתור שברים מורכבים בעצמות, שחיקה במפרקים וגידולים בעצמות – ובמקרים אלה מאפשרת יצירת תמונה מפורטת טובה יותר בהשוואה לרנטגן רגיל.

סי.טי משמש בשנים האחרונות גם בבדיקות מסוג 'רדיולוגיה פולשנית' – בדיקות פולשניות שנעשות תחת הדמיית סי.טי, החל מהוצאת ביופסיות והתקנת צנתרים, טיפולים בכלי הדם, פתיחת חסימות בדרכי העיכול והשתן ועצירות דימומים ועד לטיפולים כימותרפיים המכוונים לגידולים סרטניים וצריבה/הקפאה של גידולים. כמו כן קיים ענף של 'נוירורדיולוגיה פולשנית' של ביצוע טיפולים בגידולים במוח ובמפרצת (אנוריזמה) בכלי הדם במוח תחת הדמיית סי.טי.

יתרונות של סי.טי

אמנם בדיקת סי.טי כרוכה בחשיפה בלתי מבוטלת לקרינה רדיואקטיבית, מאחר והיא מהווה למעש צירוף של כמה צילומי רנטגן יחד של איבר היעד מזוויות שונות בגוף, אך עם זאת, מדובר בבדיקה מדויקת שזמינותה גבוהה יחסית ועלותה זולה יחסית, ובעבודות שונות הוכח כי היא עשויה לחסוך בדיקות פולשניות וניתוחים, ובמקרים רבים התועלת בבדיקה עולה על הסיכונים. יש לזכור כי מדובר בבדיקה שעשויה להציל חיים המאבחנת מצבים רפואיים מסכני חיים כגון קריש דם, דימום תוך מוחי (שבץ המורגי) או סרטן.

סיכונים ותופעות לוואי של סי.טי

בדיקת סי.טי עושה שימוש בקרני רנטגן ולכן חושפת את הגוף לקרינה, ומאחר והיא מבצעת צילומי רנטגן ברציפות – כמות הקרינה בבדיקת סי.טי נחשבת לגבוהה יחסית, ומאחר והנזק בקרינה מצטבר – הבדיקה מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם ולסרטן. לפי מחקרים, מנת הקרינה נאמדת בערכים של 1.69-0.57 יחידות mSv להדמיית סי.טי חזה, 3.9-2.9 יחידות mSv להדמיית סי.טי בטן ואגן.

מאחר והבדיקה כרוכה בקרינה, היא אינה מומלצת לתינוקות וילדים – אשר מושפעים יותר מנזקי החשיפה לקרינה, ובמקרה הצורך בסי.טי של הבטן ו/או האגן לנשים הרות לרוב יומלץ על בדיקות חלופיות ללא קרינה כגון MRI אול אולטרה-סאונד, פרט למצבי חירום בהם ניתן לעתים סיוע בסי.טי שתועלתו במקרים אלה גבוהה מהנזק האפשרי. במידה וילדים נזקקים לעבור צילום סי.טי – מומלץ לברר עם הרופא המטפל (לרוב רדיולוג) האם המכשיר מותאם לילדים ופולט קרני רנטגן במינון קרינה נמוך.

מעבר לכך, לעתים כרוכה בדיקת סי.טי בתגובה אלרגית לחומר הניגוד, אם כי מדובר בתופעה נדירה שלרוב מתבטאת בכשל בתפקוד הכליות. למטופלים עם אי ספיקת כליות אין להזריק חומר ניגוד לפני בדיקת סי.טי מחשש להידרדרות נוספת במצב הכליות שעלולה להישאר לצמיתות.

סל הבריאות

הדמיות סי.טי כלולות באופן גורף בסל הבריאות הממלכתי, והן מבוצעות במכונים מטעם קופת החולים בהשתתפות עצמית שעומדת נכון לנובמבר 2018 על 34 ש"ח.

בדיקות סי.טי מיוחדות

סי.טי אנטרוגרפיה: בדיקת סי.טי אנטרוגרפיה (C.T.Angiography) היא בדיקת סי.טי שמדגימה את כלי הדם ועשויה לזהות הפרעות בזרימת הדם והצטברות טרשת עורקים.

צנתור וירטואלי: בדיקת צנתור וירטואלי (Virtual Heart Catheterization) איננה צנתור, אלא למעשה בדיקת סי.טי לב שמאפשרת לייצר תמונה תלת ממדית של הלב ולזהות חריגויות וסתימות בעורקי הלב אשר מעלות את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

עוד על צנתורים וירטואליים (CT לב)

קולונוסקופיה וירטואלית: בדיקת קולונוסקופיה וירטואלית (Virtual Colonoscopy) איננה קולונוסקופיה, אלא למעשה בדיקת סי.טי בטן לחלק הפנימי של המעי הגס ללא צורך בפעולה חודרנית להחדרת אנדוסקופ כפי שנדרש בקולונוסקופיה. הבדיקה נעשית לאחר ניפוח המעי הגס באוויר באמצעות צינורית דקה שמוחדרת לפי הטבעת. בדיקה זו אינה מאפשרת לבצע פעולות במעי כגון כריתת פוליפים או נטילת ביופסיה, ובמידה ואלה נדרשים – יש לבצע קולונוסקופיה רגילה.

MRI

(צילום: shutterstock)

הדמיה מסוג MRI (קיצור של Magnetic Resonance Imaging) היא בדיקת הדמיה לא פולשנית שמאפשרת להציג תמונה תלת ממדית של איברים פנימיים בגוף ללא צורך בחשיפת הגוף לקרינה רדיואקטיבית. הבדיקה מבוססת על טכנולוגיה חדשנית שמאתרת שינויים בפרוטונים המצויים בנוזל המרכיב תאים חיים. המידע המתקבל בהדמיית MRI מאפשר תמונה מדויקת של רקמות פנימיות, לרבות פריסה של איברים פנימיים לפרוסות וצפייה בהן ברזולוציה חדה.

איך נעשית הדמיית MRI?

הדמית MRI מבוצעת באמצעות מכשיר המייצר שדה מגנטי חזק ותוך שימוש בגלי רדיו. השדה המגנטי משפיע על תנועת הפרוטונים שבגרעיני אטומי המימן במולקולות המים שמרכיבות את תאי הגוף. השינוי בתנועת הפרוטונים משתנה מרקמה לרקמה בגוף. בהמשך משודרים לגוף גלי רדיו המעוררים תגובה סביב הפרוטונים, באופן הגורם לפרוטונים ליצור 'תהודה', כלומר לשחרר אנרגיה שניתנת למדידה באמצעות המכשיר. הזמן שאורך עד לתגובה של הפרוטונים לשדה המגנטי וכמות האנרגיה שמשוחררת מהם משתנה מאיבר לאיבר, באופן המאפשר להפריד בין רקמות הגוף ולייצר תמונה מדויקת של רקמות ואיברים פנימיים.

במהלך הבדיקה המטופל שוכב בתוך המכשיר המכיל גוף גדול ליצירת השדה המגנטי, ועליו להישאר ללא תזוזה במהלך הבדיקה כדי שלא להפוך את התמונה שמתקבלת למטושטשת. הבדיקה כרוכה בחשיפה לרעש שנפלט מהמכשיר בעת הפעלת השדה המגנטי העוצמתי – רעש שעשוי להגיע בחלק מהמכשירים לגובה של 120 דציבלים הדורש שימוש במגני אוזניים.

לעתים, לשיפור הדיוק של הדמית MRI, מוזרק לפני הבדיקה או במהלכה לווריד המטופל חומר ניגוד המכיל מתכת מסוג גדוליניום, שמהווה חומר עם שכיחות נדירה של תגובות אלרגיות, שמזרז את תגובת הפרוטונים לשדה המגנטי באופן שמוביל לתמונת הדמיה ברורה יותר של הרקמות הפנימיות.

מתי משתמשים ב-MRI?

הדמיות MRI תורמות בעיקר להדמיה של רקמות שאינן עצמות ובייחוד של רקמות רכות. בהשוואה להדמיית סי.טי, הדמית MRI מציגה תמונה ברורה בהרבה של איברים רבים, לרבות המוח, חוט השדרה, עצבים, שרירים, רצועות וגידים. MRI מוח מאפשר להבחין בין החומר הלבן לחומר האפור ומסייע לאבחון גידולים, מפרצת, טרשת נפוצה ומחלות נוספות. באחרונה הדמית MRI משמשת גם כתחליף לממוגרפיה לנשים המוגדרות בסיכון לסרטן השד שנדרשות לבדיקות הדמיה תכופות לגילוי מוקדם של גידולים סרטניים בשד.

יתרונות של MRI

להדמיית MRI יתרון ברור באי חשיפה של הגוף לקרינה רדיואקטיבית, ולכן היא נחשבת לבטוחה – בעיקר עבור נשים הרות וילדים, כתחליף לסי.טי. בשנים האחרונות ישנה פעילות ביוזמת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לקיצור תורי ההמתנה לבדיקה תוך הוספת מכשירי MRI למרכזים רפואיים ברחבי הארץ.

סיכונים ותופעות לוואי של MRI

עד כה, מחקרים לא זיהו סיכון כלשהו בחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בעוצמה שבה נעשה שימוש בבדיקה. 

על מטופלים שמופנים להדמיית MRI להתריע בפני הצוות הרפואי על כל ציוד רפואי, לרבות רכיבים שהושתלו/ הוחדרו לגופם העשויים מתכת ובהם שתלים מתכתיים – לרבות קוצבים, שתלים מתכתיים בעורקי הגוף, קוצב וגאלי (VNS) לאפילפסיה ולדיכאון עמיד לטיפול, דפיברילטורים, משאבות אינסולין ואף הקפסולה המצולמת. 

חומר הניגוד גדוליניום שמוזרק לעתים לפני הבדיקה או במהלכה לשיפור הדיוק בהדמיית האיבר – גורם רק במצבים נדירים לתגובה אלרגית, בהבדל מיוד שנהוג לעתים להזריק לשיפור הדיוק בבדיקות סי.טי ורנטגן, שעלול לעורר תגובה אלרגית בסיכויים גבוהים יותר. עם זאת, בדומה ליוד, גם גדוליניום אינו מומלץ לשימוש לחולים עם אי ספיקת כליות קשה מחשש להדרדרות נוספת במצב הכליות עד כדי פיברוזיס כלייתי. הקווים המנחים הקיימים בארה"ב ממליצים על הזרקת גדוליניום בהדמיות MRI למטופלי דיאליזה רק במצבים שמוגדרים על ידי הרופא המטפל כחיוניים במיוחד.

למרות שאין כיום עדויות לנזק לעובר בעת בדיקת MRI, ההמלצה כיום קוראת להימנע ככל האפשר מחשיפת העובר לשדה המגנטי כאמצעי זהירות ומחשש לנזקים שטרם תועדו על ידי הרפואה, בעיקר בשליש הראשון להיריון שבו מתעצבים איברי הגוף של העובר.

למטופלים עם פגיעות חרדה ובעיקר קלסטרופוביה – פחד ממקומות סגורים – עשויה הבדיקה להיות בעייתית, מאחר והיא מאלצת את המטופל לשכב לבדו בחדר בתוך צינור כשהוא חשוף לרעשים ולאורך זמן. כיום ישנן שיטות להתמודד עם פחדים אלה, בין השאר על-ידי אמצעי אלחוש והרדמה וחשיפה מקדימה למכשיר המדמה MRI. כמו כן, חלק מחדרי ה-MRI בבתי החולים בישראל מציעים אמצעים נוספים להסחת דעת של המטופלים באופן שמאפשר להם לשכב ללא תזוזה לתקופה ממושכת בתוך המכשיר בתנאים הבעייתיים שנמנו, לרבות מכשיר MRI לילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים שמקרין סרטונים לילדים השוכבים בתוכו ומכשיר במרכז הרפואי שיבא שמשלב תאורה צבעונית מתחלפת ושידור יצירות מוסיקאליות בחדר הטיפולים. חלק מהמטופלים מוכנסים למכשיר MRI עם כיסוי עיניים להתמודדות עם הלחץ או עם לחצן מצוקה. קיימים גם מכשירי MRI פתוחים שאינם עשויים כצינור חלול וסגור אלא פתוחים משני צידיהם ומקלים על תחושת הקלסטרופוביה וניתן להשתמש בהם בחלק מהמקרים. 

סל הבריאות

MRI היא בדיקה יקרה. סל הבריאות הממלכתי כיום אינו מגביל את הזכאות להדמיות מסוג MRI ובפועל כיום הבדיקות ניתנות באישור צוות מיוחד שפועל בקופת החולים בהתאם להמלצות הרופא המטפל. כמו כן ישנם חוזרים של משרד הבריאות המגדירים זכאות להדמיות MRI ספציפיות למטרות מסוימות, למשל חוזר מיוני 2017 המסדיר זכאות ל-MRI שד כבדיקת סקר לנשים המוגדרות בסיכון משפחתי וגנטי לסרטן מגיל 25 אחת לשנה. יצוין כי מעמדם של החוזרים הללו, והשאלה האם הם כוללים הנחיות מחייבות או המלצות בלבד – עדיין לא הוכרעה לחלוטין.

עוד על MRI והכנה לבדיקה

הדמית PET

הדמית PET ובשמה העברי 'טומוגרפית פליטת פוזיטרונים' (Positron Emission Tomography) היא הדמיה שעושה שימוש בחומרים רדיואקטיביים ליצירת תמונה תלת ממדית של איברי גוף פנימיים.

איך נעשית הדמיית PET?

בהדמיית PET מוזרק לגוף חומר רדיואקטיבי הפולט חלקיקים קטנים בשם 'פוזיטרונים' – חלקיקים בעלי מסה דומה לאלקטרונים אך עם מטען שונה. הפוזיטרונים שנפלטים מהחומר שהוזרק לגוף עוברים אינטראקציה עם אלקטרונים בגוף, ובתהליך החיבור בין פוזיטרונים לאלקטרונים משתחררת אנרגיה בצורת שני 'פוטונים' (חלקיקי אור) שתנועתם מכוונת האחד כנגד השני. גלאים על גבי מכשיר ה-PET מודדים למעשה את אנרגיית הפוטונים ובאמצעות עיבוד המידע מייצרים תמונה תלת ממדית של איברי גוף פנימיים.

באופן ספציפי, ברוב הדמיות ה-PET שנעשות כיום מוזרק לגוף איזוטופ רדיואקטיבי של פלואור אשר נקשר למולקולות גלוקוז בתאי הגוף ואלו יחד יוצרים חומר בשם 'פלואורו-דאוקסי-גלוקוז' FDG)) – חומר שגלאים על גבי מכשיר ה-PET מסוגלים לאתר באופן שתורם להדמיה תלת ממדית של האיברים הפנימיים. חומר זה מהווה כיום מזהה טוב במיוחד לאיתור גידולים סרטניים.

מתי משתמשים ב-PET?

הדמיית PET משמשת כיום בעיקר להדמיית ריכוזי הגלוקוז ברקמות הגוף (באמצעות החומר FDG), ומידע זה מאפשר לאבחן גידולים סרטניים מסוימים ולעקוב אחר התפשטותם (התפתחות גרורות) ולמעקב אחר התגובה לטיפול בסרטן, זאת מאחר וריכוזי הגלוקוז ברקמות ממאירות של גידולים סרטניים הן גבוהות יותר, מאחר והתא הסרטני זקוק לאנרגיה רבה יותר לצורך תהליך החלוקה. בנוסף, ריכוזי גלוקוז גבוהים עשויים להעיד ברמות מסוימות על זיהום ו/או דלקתיות.

כיום הוכחו בדיקות PET כיעילות לאבחון מגוון נרחב של גידולים סרטניים סולידיים, לרבות סרטן השד, סרטן המעי הגס, סרטן הריאות, סרטן השחלות, סרטן ראש-צוואר, סרטן בלוטת התריס, מלנומה ולימפומה.

כיום גם קיימות הדמיות PET של המוח שמסייעות לתמוך באבחון אלצהיימר בקרב מטופלים עם תסמינים של ירידה קוגניטיבית עוד בחייהם, ולהבחין בין אלצהיימר לסוגים אחרים של דמנציה, בעוד שבעבר המחלה הייתה מאובחנת באופן ודאי רק בנתיחות שלאחר המוות.

יתרונות של PET

הדמיית PET עשויה להציל חיים, בכך שהיא תורמת לאבחון גידולים סרטניים.

סיכונים ותופעות לוואי של PET

הדמיית PET כרוכה בחשיפה לקרינה רדיואקטיבית, והנזק שהולך ומצטבר לאורך החיים עם כל חשיפה לקרינה. לפי מחקרים, מנת הקרינה בהדמית PET לצורך אבחון גידול סרטני נאמדת בערך של 14 יחידות mSv.

הדמית PET גם עשויה להיות כרוכה באי נעימות, שכן היא דורשת הזרקת חומר רדיואקטיבי לגוף ובהמשך המתנה של כשעה עד לפיזורו בגוף, במהלכה אסור למטופל לנוע או לדבר, ובהמשך השכבת המטופל והכנסתו למכשיר ההדמיה הקורא את הפעילות הגרעינית. המכשיר עצמו לרוב אינו סגור, בהבדל מ-MRI, ולכן פחות נוטה לגרום לתופעות של קלסטרופוביה.

סל הבריאות

בהבדל מהדמיות אנטומיות כגון אולטרה-סאונד, רנטגן, סי.טי ו-MRI, הדמיות PET כלולות בסל הבריאות הממלכתי להתוויות ספציפיות. נכון להיום הסל כולל זכאות לבדיקה לצרכי אבחון ומעקב בתנאים מוגדרים בקרב חולים עם סרטן ריאות של תאים לא קטנים, סרטן המעי הגס, לימפומה, מלנומה, סרטן צוואר הרחם החודרני, סרטן ראש-צוואר, סרטן הוושט, סרטן בלוטת התריס, סרטן השד, סרטן השחלות, סרקומה (סרטן העצמות) לרבות סרקומה ע"ש יואינג וסרקומה אוסטאוגנית, נוירובלסטומה, סרטן המוח, סרטן האשכים, מיאלומה נפוצה, סרטן קרצינומה ממקור לא ידוע, סרטן הקיבה, סרטן האנוס, סרטן קרום הריאה (מזותליומה), סרטן הלבלב, סרטן הכליה, סרטן שלפוחית השתן, סרטן הרחם, סרטן העריה ולאיתור מוקדים אפילפטים בחולי אפילפסיה המועמדים לניתוח להסרת מוקדי המחלה.

הדמית SPECT

הדמית SPECT (קיצור של Single PhotonEmission Computed Tomography) או בעברית 'טומוגרפיית פליטת פוטון בודד' היא הדמיה המאפשרת לייצר תמונה תלת ממדית של איברי הגוף המושגת על ידי הזרקת מולקולות רדיואקטיביות לגוף המטופל.

איך נעשית הדמיית SPECT?

בדיקת SPECT משלבת טכנולוגית סי.טי והזרקה של איזוטופ רדיואקטיבי לווריד, אשר עם דעיכתו פולט קרני גמא לזרם הדם. קרני גמא הן קרני אור בתדרים שונים מאלו שגלויים לעין. המכשיר נושא גלאים שקולטים את קרני הגמא שמפיץ המטופל, המשתנים בהתאם לצפיפות האיברים שאליהם נעות המולקולות הרדיואקטיביות שהוחדרו לווריד. המטופל שוכב במהלך הבדיקה בתוך מכשיר סגור, ללא תנועה, ועובר באמצעות מערכת סי.טי צילומים מזוויות שונות לפעילות קרני הגמא שמופצות ממנו, ובהמשך התמונות מועברות למחשב ועוברות עיבוד המאפשר להציג את איברים פנימיים באופן תלת מימדי על גבי מסך.

מתי משתמשים ב-SPECT?

הדמית SPECT משמשת בעיקר לאבחון מוקדים מוחיים אפילפטיים הגורמים לפרכוסים, ההתקדמות של מחלות לב וטרשת עורקים ולאבחון גידולים סרטניים מסוגים שונים. כמו כן קיימים מכשירים מיוחדים שמאפשרים לאבחן מחלות בעצמות, מחלות בשלפוחית השתן ודימום במעי. בשנים האחרונות משולבות הדמיות SPECT של המוח גם באבחון מחלת הפרקינסון, תוך אבחנה בין הדפוס המוחי שמאפיין את המחלה לבין מחלות אחרות של מערכת העצבים, לרבות הפרעות נוספות שבאות לידי ביטוי בתנועה לקויה ודמנציה.

יתרונות של SPECT

הדמיית  SPECT עשויה להציל חיים, בכך שהיא תורמת לאבחון גידולים סרטניים.

סיכונים ותופעות לוואי של SPECT

הדמיית SPECT כרוכה בחשיפה לקרינה רדיואקטיבית, והנזק שהולך ומצטבר לאורך החיים עם כל חשיפה לקרינה. לפי מחקרים, מנת הקרינה בהדמית SPECT נאמדת בערך של 6.7 יחידות mSv.

סל הבריאות

הדמיית SPECT כלולה בסל הבריאות הממלכתי לאיתור מוקדים אפילפטיים במוח בחולים המועמדים לניתוח, ולמטרת אבחון ומעקב אחר חולי סרטן מסוג לימפומה​ וסרטן בלוטת התריס.

הדמית PET-CT

הדמיה מסוג PET-CT משלבת טכנולוגיות של הדמית PET (המבוססת על עקרון הרפואה הגרעינית) והדמית CT, וזו משמשת כיום ככלי מרכזי לקביעת השלב בגידולים סרטניים שונים ולמעקב אחר התפשטותם של גידולים, ובחלק מהגידולים הסרטניים אף הוכחה כמדויקת יותר בשלב האבחון בהשוואה להדמית MRI, בבירור התפשטות הגידול לבלוטות הלימפה ובהתפתחות גרורות לאיברי גוף אחרים. כמו כן הבדיקה משמשת גם בתהליך אבחון מחלות דלקתיות ואוטואימוניות שונות. בדיקת PET-CT כלולה בסל הבריאות בהתוויות בהן כלולה בדיקת PET.

מיפוי עצמות

מיפוי עצמות (Bone Scintigraphy) היא בדיקה רפואית לאבחון תהליכים בעצמות ובמפרקי הגוף, לרבות שברים שאינם ניתנים לאבחון בצילום רנטגן. במהלך הבדיקה מוזרק חומר רדיואקטיבי מסוג טכנציום לווריד, במינון המותאם לפי משקל הגוף. לחומר תכונה של ספיגה בעצמות הגוף, ובעיקר בעצמות מתחדשות. כעבור שלוש שעות מצלמת גמא סורקת את הגוף ומאתרת את החומר הרדיואקטיבי ומזהה תהליכים פתולוגיים אפשריים בעצמות.