הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות מורכבות, שברוב המקרים מטופלות במסגרות קהילתיות. אולם במצבים מסוימים מצבם הנפשי והפיזי של הסובלות והסובלים מהפרעות אכילה אינו משתפר ואף עלול להידרדר, והם נזקקים לאשפוז בבית חולים, וזאת על רקע ההידרדרות במצב התזונתי וההשפעות הגופניות של המחלה.

"במקרים מסוימים, אשפוז החולה הלוקה באנורקסיה נרבוזה הכרחי - על מנת למנוע סכנת מוות או כדי שהפסיכותרפיה תהיה יעילה" מסבירה מיכל אפק, פסיכולוגית קלינית, כיום פסיכולוגית מחוזית ב״כללית״ ולשעבר אחראית במרכז לטיפול בהפרעות אכילה ומשקל בשיבא תל השומר. "אנשים מורעבים אינם יכולים להרוויח מתרפיה כי כושר הריכוז ותהליכי החשיבה שלהם פגועים. טיפול באשפוז כולל חזרה לאכילה, עלייה הדרגתית במשקל ובדיקות גופניות לפי הצורך. אשפוז במקרים של בולמיה נדרש במקרים מסוימים כדי לתקן הפרעות אלקטרוליטיות (איבוד מינרלים המוביל לחולשה, התכווצויות שרירים והפרעות קצב לב) והתייבשויות שעלולות להסתיים במוות. הסביבה האשפוזית יכולה לתת לסובלים מבולמיה הזדמנות להתייצב, לקחת פסק זמן מ'מעגל הרשע' של הבולמוסים וההקאות וללמוד הרגלי אכילה חדשים, הרחק מהלחצים שבדרך כלל משפיעים על התנהגויות האכילה שלהם".

אפק מסבירה כי חלק מהסובלים מאנורקסיה מתנגדים בצורה מרדנית לקבל עזרה ופועלים בהתנהגות המתבטאת בשקרים, הסתרת אוכל, מניפולציות לגבי המשקל (כגון שתיית מים לפני שקילות) ודרכים נוספות המכוונות לחבל בטיפול. מסיבה זו, היא מדגישה כי חשוב לבחור בתכנית אשפוזית שמציעה צוות מאומן שיכול לטפל במטופלים המתנגדים לטיפול. עוד היא מציינת כי עבור הסובלים מבולמיה אשר נמצאים במשקל גוף תקין ואינם בסכנה גופנית, עדיף בדרך כלל לבחור בטיפול מרפאתי-אמבולטורי (אשפוז יום).

בישראל, בכל הקשור לאשפוז מטופלים הסובלים מהפרעות אכילה, קיים ריבוי של מסגרות אשפוז המייצר בלגן בתחום, אם כי בשנים האחרונות החל תהליך הסדרה. בהיעדר מסגרת אשפוזית אחידה לאנשים עם הפרעות אכילה, במקרים רבים נאלצות משפחות הסובלים מהפרעות אכילה לקיים בירורים שונים על האפשרויות השונות לאשפוז, במקרים רבים ללא הכוונה אפקטיבית.

אשפוז מלא למטופלים עם הפרעות אכילה 

מטופלים עם הפרעות אכילה בישראל הנזקקים לאשפוז מלא עשויים להתאשפז במסגרות שונות: חלקם מתאשפזים במסגרות אשפוז הייעודיות להפרעות אכילה הפזורות בארץ, אשר בעשור האחרון מדווח בהן מחסור במיטות אשפוז ותורי ההמתנה אליהן לעתים אינם מאפשרים אשפוז מיידי. במקרים נוספים, לרבות במצבי חירום, ישנם מטופלים עם הפרעות אכילה המאושפזים במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים או במחלקות אשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים. ויש גם אנשים עם הפרעות אכילה במצבי חירום קשים במיוחד, לאחר הידרדרות תזונתית שהובילה לפגיעה חמורה במערכות גוף שונות, שמוצאים עצמם מאושפזים ביחידות לטיפול נמרץ בבתי החולים הכלליים לצורך איזון מצבם הגופני.

חשוב להבין כי בחירה במסגרת אשפוזית שאינה מתאימה עלולה להוביל להחמרה בהפרעת האכילה, הפיכת המצב לכרוני, הפחתת סיכויי ההחלמה והגדלת הסיכון לסיבוכים רפואיים ותמותה.

אשפוז מלא במסגרת ייעודית לטיפול בהפרעות אכילה

המסגרת ההולמת ביותר לאשפוז מטופלות ומטופלים עם הפרעות אכילה היא מסגרת ייעודית, המאפשרת טיפול מורכב ורצוף בהפרעות אכילה ולעתים גם טיפול מציל חיים. מבקר המדינה, בדו"ח שפרסם במאי 2013, הצביע על מחסור חמור במסגרות אשפוז ייעודיות לטיפול בהפרעות אכילה בבתי החולים בישראל ועל תורי המתנה ממושכים למסגרות אלו, וזאת למרות שמרבית המומחים בתחום, לצד מחקרים בנושא, קובעים כי מחלקות ייעודיות הן היעילות ביותר לאשפוז מטופלים עם הפרעות אכילה.

נכון לשנת 2023, בישראל תשע מחלקות ייעודיות המכוונות לאשפוז מטופלים עם הפרעות אכילה – שש מחלקות לחולים בוגרים ושלוש לקטינים, אשר יחד כוללות 128 מיטות אשפוז – 70 לבוגרים ו-58 לקטינים, כמפורט:

• המרכז הרפואי זיו בצפת: המחלקה מיועדת לקטינים עד גיל 18, וכוללת 5 מיטות אשפוז.

• המרכז הרפואי שיבא בתל השומר (רמת גן): שתי מחלקות המיועדות למאושפזים בכל הגילים. 20 מיטות אשפוז במחלקה המיועדת לקטינים ו-32 מיטות אשפוז במחלקה למבוגרים בגילי 18 עד 70.

• המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב: המחלקה מיועדת לבוגרים מגיל 18 ומעלה, וכוללת 30 מיטות אשפוז.

• מרכז שניידר לרפואת ילדים בפתח תקווה: המחלקה מיועדת לקטינים עד גיל 18, וכוללת 6 מיטות אשפוז.

• מעייני הישועה בבני ברק: המחלקה מיועדת לקטינים עד גיל 18, וכוללת 14 מיטות אשפוז.

• בית החולים הדסה עין כרם בירושלים: שתי מסגרות ייעודיות: מסגרת אשפוזית לקטינים עד גיל 18 (5 מיטות אשפוז), ובמקביל קיימת מסגרת אשפוזית לבוגרים עם הפרעות אכילה בתוך המחלקה הפסיכיאטרית (8 מיטות אשפוז נוספות).

• המרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע: היחידה להפרעות אכילה מיועדת לילדים ונוער בגילי 12 עד 21. היחידה נפתחה באוגוסט 2012 על רקע מחסור חמור בדרום במסגרות בתחום וכוללת 8 מיטות אשפוז מלא.

דו"ח מבקר המדינה משנת 2013 התריע על תורי המתנה ממושכים למסגרות אלה, באופן שאינו מאפשר ברוב המקרים לאשפז בהם מטופלים עם הפרעות אכילה הנזקקים לאשפוז דחוף. בין השאר נמצא בדו"ח כי תור ההמתנה באחת המחלקות עמד על חודשיים עד ארבעה חודשים בממוצע, כשהמתינו בה לאשפוז 30-10 חולות בכל זמן נתון.

עוד הצביע הדו"ח על היעדר פריסה ארצית של מסגרות לאשפוז מלא של אנשים עם הפרעות אכילה בפריפריה, מה ש"מצריך חולות המתגוררות באזורים מרוחקים להתאשפז הרחק ממשפחותיהן ומילדיהן", לשון הדו"ח.

למרות שבשנים האחרונות משרד הבריאות החל בתהליך מתמשך להרחבת מסגרות האשפוז המלא של מטופלים עם הפרעות אכילה, לפי בדיקה בנושא של מרכז המחקר המידע של הכנסת מפברואר 2022, כל מחלקות האשפוז הייעודי נמצאות בתפוסה מלאה, וזמני ההמתנה לאשפוז מטופלים עם הפרעות אכילה עומדים על שלושה חודשים עד שנה ואף למעלה מכך.

אשפוז מלא במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי

לפי עמדת משרד הבריאות, החלופה העיקרית בישראל לאשפוז מטופלים עם הפרעות אכילה במצבים בהם ישנם תורי המתנה ממושכים למסגרות של אשפוז ייעודי או לחולות וחולים שמתגוררים בצפון או בדרום ומבקשים להתאשפז בסמוך לביתם – היא אשפוז במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי. בישראל פועלות מחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים זיו בצפת, בית חולים לגליל המערבי בנהריה, רמב"ם בחיפה, הלל יפה בחדרה, וברזילי באשקלון. כמו כן, בבית החולים הדסה בירושלים ישנן 10 מיטות אשפוז לבוגרים עם הפרעות אכילה בתוך המחלקה הפסיכיאטרית.

במסגרות אלו מאושפזים גם אנשים עם הפרעות אכילה הנזקקים לאשפוז חירום. עם זאת, ישנם מצבים בהם במקרי חירום מוצאים עצמם אנשים עם הפרעות אכילה באשפוז מלא בבית חולים פסיכיאטרי ולפעמים גם במחלקה לטיפול נמרץ כללי.

במקרים רבים, חולים המאושפזים עם הפרעת אכילה במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי סובלים גם ממחלה פסיכיאטרית נוספת, למשל סכיזופרניה, דיכאון קשה המלווה בסכנה אובדנית או הפרעת חרדה קשה.

אשפוז מלא בבית חולים פסיכיאטרי

בישראל 14 מרכזים לבריאות הנפש המאפשרים טיפול במסגרת אשפוז מלא להפרעות פסיכיאטריות שונות. למרות שלדעת מומחים בתחום בריאות הנפש, הפרעות אכילה אינן מוגדרות ברוב המקרים כהפרעות עם אלמנטים פסיכוטיים, ועדיף למטופלים שאובחנו עם הפרעת אכילה ונזקקים לאשפוז מלא להתאשפז בבית חולים כללי – ישנם מצבים בהם המטופלים מוצאים עצמם באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, לרבות במצבי חירום נפשיים וכשלא קיימת סכנה גופנית, ובעיקר במצבים בהם קיימת תחלואה פסיכיאטרית נלווית.

בישראל 14 מרכזים לבריאות הנפש המאפשרים טיפול במסגרת אשפוז מלא להפרעות פסיכיאטריות.

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2013 נקבע כי "האשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים אינו מתאים ברוב רובם של המקרים לחולות בהפרעות אכילה, ומרתיע חולות רבות בשל התדמית הנלווית לו. לדעת מומחים, לרבות מנהלי בתי חולים פסיכיאטריים, ראוי שהחולות הללו יקבלו טיפול רפואי במחלקות ייעודיות בבתי חולים כלליים או במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי".

לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2020 שבה פרצה מגפת הקורונה, דווח על 667 מטופלים שאושפזו בישראל על רקע הפרעות אכילה, מתוכם 553 בוגרים (83%) ו-114 קטינים (17%). כשני שליש מהמטופלים שנזקקו לאשפוז בשנת 2020 ,הן מקרב הקטינים והן מקרב המבוגרים, אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים, ורק כשליש אושפזו במחלקות ייעודיות בבתי חולים לאשפוז כללי.

אשפוז יום למטופלים עם הפרעות אכילה 

לצד האשפוז המלא, קיימות מסגרות שונות לאשפוז יום של מטופלות עם הפרעות אכילה, לצד מסגרות של טיפולים מרפאתיים. מסגרת קבועה של אשפוז יום מיועדת למצבים שבהם המצב אינו אינטנסיבי דיו כדי לחייב אשפוז מלא, או במצבים בהם חולים שהיו במסגרת של אשפוז מלא מבקשים לשוב לקהילה באופן הדרגתי. מסגרות לאשפוז יום לרוב כוללות טיפולים אינטנסיביים בבוקר ועד שעות אחר הצהריים ולעתים אף עד ארוחת הערב ולאחר מכן, ושינה בבית.

לאשפוז מלא מספר חסרונות מובנים שמסגרת של אשפוז יום עשויה לפתור, לרבות ניתוק החולה מהסביבה הטבעית כגון לימודים ועבודה לכמה חודשים וחשיפה למאושפזים אחרים במצב קשה שעלולה להוביל להחמרת תסמינים. "כיום רואים יותר ויותר אמהות הסובלות מהפרעות אכילה ומסגרת של אשפוז יום מאפשרת להן לקבל טיפול במהלך היום ולחזור לאחר מכן לבית, לילדים" מסבירה אפק. 

למסגרות אלה מגיעים המטופלים למשך כשש שעות ביום, ברוב ימי השבוע ובהתאם לתוכנית טיפולית המותאמת אישית, ולרוב לתקופה כוללת של שלושה חודשי אשפוז. טיפול יום מוגדר כמסגרת למניעת אשפוז, ואשפוז יום מוגדר כמסגרת למעבר מאשפוז מלא לאשפוז בקהילה, ובפועל אין הבדל בין שתי מסגרות אלה בהיבט הטיפולי.

נכון לשנת 2023, בישראל פועלות 17 מסגרות לאשפוז יום של מטופלים עם הפרעות אכילה הכוללות 191 עמדות טיפול – 99 עמדות לחולים בוגרים ו-92 עמדות לילדים ונוער.

לבוגרים פועלות מסגרות לאשפוז יום בבתי החולים רמב"ם (15 עמדות), לב השרון (8 עמדות), שיבא (12 עמדות), רעות (22 עמדות), באר יעקב (15 עמדות), הדסה (15 עמדות), ברזילי (6 עמדות) ובמרכז לבריאות הנפש בבאר שבע (6 עמדות).

לילדים פועלות מסגרות לאשפוז יום בבתי החולים זיו (16 עמדות), רמב"ם (6 עמדות), שלוותה (8 עמדות), שניידר (10 עמדות), שיבא (12 עמדות), מעייני הישועה (12 עמדות), שמיר-אסף הרופא (10 עמדות), הדסה (6 עמדות), סורוקה (12 עמדות).

כמה עולה אשפוז מטופלים הסובלים מהפרעות אכילה?

כיום, לאחר כניסתה לתוקף של הרפורמה בבריאות הנפש, אשפוז מטופל עם הפרעות אכילה במסגרת של אשפוז מלא או אשפוז יום ממומן על ידי קופת החולים וניתן במסגרת התחייבות של קופת חולים (טופס 17), בדומה לאשפוז בבית חולים כללי מסיבות אחרות.

קופת חולים אינה רשאית לגבות השתתפות עצמית עבור אשפוז בבית חולים בגין הפרעה נפשית. עם זאת, הקופה רשאית לגבות השתתפות עצמית בגין טיפול במרפאות חוץ פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים, במסגרת של אשפוז יום או טיפול מרפאתי – בעלות של ביקור במרפאת חוץ – עד 36.6 ש"ח לרבעון, נכון לאפריל 2023.

האם אפשר לאשפז מטופל עם הפרעות אכילה בניגוד לרצונו (אשפוז בכפייה)?

אשפוז כפוי בגין הפרעות אכילה נדרש בעיקר עבור חולים עם אנורקסיה, שעלולים להימצא במצב של סכנת חיים עם הידרדרות המחלה, אובדן שליטה והתפתחות פגיעות גופניות שונות על רקע תזונה ירודה. עם זאת, מאחר שהפרעת אכילה אינה מוגדרת כהפרעה פסיכיאטרית פסיכוטית, אשפוז בכפייה הוא מנגנון מורכב שבחלק מהמקרים אינו ניתן ליישום, ולעתים מצריך התמודדות קשה של קרובי המשפחה, בייחוד במצבים בהם המטופל מלווה בעורך דין.

ככלל, קיימת אפשרות משפטית לאשפוז כפוי של נערה או נער עם אנורקסיה באמצעות צו בית משפט לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) - 1960 וחוק טיפול בחולי נפש - 1991. בהליך זה, כשהמשפחה, צוות בית הספר, עובד סוציאלי או יועץ חינוכי מאמינים כי מצבו הנפשי של הנער או הנערה מצריך אשפוז, וקיים סירוב לטיפול או אשפוז בהסכמה, יש לפנות לפקידת סעד של משרד הרווחה. פקידת הסעד מקיימת בירור האם הנער נמצא במצב פסיכוטי או במצב נפשי שעלול לגרום נזק להתפתחותו התקינה – קטגוריה המכסה גם אנורקסיה. בנוסף מבררת פקידת הסעד האם כתוצאה ממצב הקטין יש סכנה לעצמו או לאנשים סביבו, והאם הוא מסרב לאשפוז בהסכמה. במידה שמתקיימים תנאים אלה, פקידת הסעד פונה בבקשה לצו אשפוז בכפייה של הקטין לבית המשפט לנוער. בית המשפט לרוב מבקש לצורך הערכת מצבו של הילד גם חוות דעת של ועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ונוער הפועלת בלשכת הפסיכיאטר המחוזי של משרד הבריאות ומונה פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער, פסיכולוג קליני, פסיכולוג חינוכי, פקיד סעד ומשפטן. כמו כן שומע בית המשפט גם את עמדת הקטין בנושא. בתהליך גיבוש החלטתו נותן בית המשפט משקל גבוה יותר לעמדתו של קטין מעל גיל 15 לעומת קטין מתחת לגיל 15.

אשפוז כפוי לבגיר עם הפרעת אכילה מורכב בהרבה, ואינו חד משמעי בישראל מבחינה חוקית. ברמה העקרונית, פסיכיאטר מחוזי מוסמך להורות על אשפוז בכפיה של בוגר בבית חולים פסיכיאטרי או מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, וזאת במצבים בהם המחלה מסכנת אותו או את הסביבה. עם זאת, קיימת מחלוקת משפטית האם אנורקסיה בשלביה השונים מוגדרת כמחלה לצורך אשפוז בכפייה, וקיימות פסיקות סותרות בנושא, וגם בית המשפט העליון פרסם פסיקות שונות, ללא הלכה מחייבת. בפסק דין שניתן בבית המשפט החוזי בתל אביב ביולי 2017 נקבע כי ניתן להכיר באנורקסיה כמחלת נפש לצורך אשפוז בכפיה של בגירים, כשמדובר במוצא אחרון למטופלים הסובלים מאנורקסיה קיצונית המסרבים לטיפול רצוני ועלולים להימצא במצב מסכן חיים. המצבים החד משמעיים היחידים המאפשרים באופן ברור אשפוז בכפייה של בגיר עם אנורקסיה הם אלו שבהם נלוות לאנורקסיה אבחנה של פסיכוזה.

גם תהליך של מינוי אפוטרופוס לאנשים בוגרים עם הפרעות אכילה בצו בית משפט – אפוטרופוס על גופם של החולים – אינו תהליך משפטי שמאפשר באופן מפורש אשפוז בכפייה, ולעתים תהליך זה נעשה על ידי קרובי המשפחה רק כצעד נוסף בשכנוע האדם הסובל מהפרעות אכילה כי יש מקום שיתאשפז מרצון בבית חולים.

מטה אנליזה של חוקרים מאיטליה, שבחנה את יעילות הטיפול בכפייה בהפרעות אכילה וממצאיה פורסמו בשנת 2021 בכתב העת Eating and Weight Disorders, ניתחה ממצאים מתשעה מחקרים לאשפוז בכפייה של 242 מטופלים עם הפרעות אכילה בהשוואה לאשפוז מרצון של 738 מטופלים. ההשוואה העלתה כי לצד אשפוז בכפייה הארוך בשלושה שבועות יותר מאשר אשפוז מרצון, אין הבדלים בתוצאות האשפוזים מבחינת משקל המטופלים בעת השחרור, מצבם הרפואי והסיכון לתמותה, וניתן לקבוע כי למרות שאשפוז בכפייה מלווה בתחילתו בהעדר שיתוף פעולה מצד המטופלים, עם הזמן הטיפול הופך מועיל ומשיג תוצאות דומות.

מתי מאשפזים מטופלים עם הפרעות אכילה?

לאור המצוקה במסגרות אשפוז ייעודי מלא למטופלות עם הפרעות אכילה, מומלץ להחליט מבעוד מועד על אשפוז, ולא להמתין למצב חירום שעלול להוביל לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ כללי או בבית חולים פסיכיאטרי.

בעבר היה ידוע בישראל על אשפוז מטופלים עם הפרעות אכילה ממניעים כלכליים, כשהטיפול בהפרעות אכילה לא נכלל בסל השירותים, ואשפוז היה האפשרות היחידה לקבלת טיפול כוללני על חשבון מערכת הבריאות הציבורית, אולם בעיה זו נפתרה ברובה עם יישומה של הרפורמה בבריאות הנפש, כשכיום לקופת חולים אחריות על טיפול כוללני בהפרעות נפשיות ופיזיות כאחד, לרבות טיפולים בהפרעות אכילה.

מאמר בנושא האשפוז של מטופלים עם הפרעות אכילה שפורסם בישראל ביולי 2007 בכתב העת "הרפואה" מדגיש כי בהחלטה האם לאשפז מטופל עם הפרעות אכילה יש להתחשב במספר מדדים, לרבות:

• סימנים גופניים: לחץ דם נמוך ועלייה בקצב הלב (עלייה של 20 פעימות לדקה) או ירידה בלחץ הדם (בערך של 20 מ"מ כספית), ברדיקרדיה - שמשמעותה ירידה בקצב הלב של פחות מ-40 פעימות לדקה, טכיקרדיה שמשמעותה דופק לב מואץ של מעל ל-110 פעימות לדקה או חוסר יכולת לשמור על טמפרטורת גוף מאוזנת.

לדברי ד"ר איתן גור, מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל שבמרכז הרפואי שיבא ומנהל תחום הפרעות אכילה ב'כמוני', "ישנן החמרות שונות במצב הגופני שמובילות לאשפוז, למשל חולות עם אנורקסיה ותת משקל קיצוני, למשל חולות ששוקלות 25 קילו, ובמרפאה יפנו אותן לאשפוז, או חולות עם בולמיה שמגיעות למצבים של שינוי בריכוזי המלחים בגוף, הפרעות קצב והתעלפויות".

• סימנים נפשיים: הפרעה נפשית נלווית כגון דיכאון, פסיכוזה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית קשה או נטייה אובדנית.

• סימנים התנהגותיים: ירידה דרמטית בצריכת המזון, סירוב לאכול, הקאות ומצבים בהם קיים צורך בהזנה מלאכותית או צורך להגביל פעילות גופנית אינטנסיבית.

• בעיה בקשר המשפחתי: חוסר יכולת לספק תמיכה בבית עקב מערך משפחתי קונפליקטואלי

מה עושים במהלך האשפוז?

חשוב להבין כי אשפוז מטופלים עם הפרעות אכילה בבית חולים במקרים רבים אינו מהווה פתרון קסם, ואינו תחליף לטיפול מרפאתי, ולרוב מכוון רק להוביל מגמה של שיפור, ובהמשך דורש עבודה אינטנסיבית במסגרות קהילתיות, במטרה למנוע אשפוז חוזר.

אשפוז מטופל עם הפרעות אכילה אורך כשלושה חודשים בממוצע, ולדברי ד"ר גור, "מטרתו לנרמל את הרגלי האכילה והמשקל ולהציע טיפול נפשי אינטנסיבי בעזרת טיפולים פרטניים. במסגרת של שיבא, כל מאושפז עובר ליווי של צוות מטפל הכולל דיאטנית, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, מנהלת מקרה ופסיכיאטר, ובמקביל ישנם טיפולים קבוצתיים. המאושפז מצוי רוב שעות היום במסגרת טיפולית שעוסקת בתכנים מיוחדים הקשורים למחלה. כמו כן, ישנן ארוחות מובנות תחת השגחה בחדר האוכל. זו מסגרת התנהגותית עם חיזוקים חיוביים, שמטרתה להוביל את המאושפזים בדרך הנכונה".

מסגרות האשפוז בישראל למטופלות עם הפרעות אכילה שונות בתכנים אליהם נחשפים המאושפזים, בהתאם לסוג המסגרת, אך ברמה העקרונית כוללות לרוב שילוב של תמיכה תזונתית ונפשית.

הגדרת משקל יעד: בקרב מאושפזות ומאושפזים עם אבחנה של אנורקסיה, בתחילת האשפוז נמדד המטופל, ונקבע לרוב משקל היעד שאליו הוא נדרש להגיע בתום האשפוז.

לפי הנחיות איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APA) שעודכנו בשנת 2022, הקצב המצופה לעלייה במשקל אמור לעמוד על 4-2 פאונד לשבוע במסגרות לאשפוז מלא (0.9 עד 1.8 ק"ג), 3-1 פאונד לשבוע במסגרות אשפוז חלקי/ אשפוז יום (0.5 עד 1.4 ק"ג) ו-2-1 פאונד לשבוע (0.5 עד 0.9 קילו) במסגרת טיפול במרפאות חוץ. 

לדברי ד"ר גור, "היעד הוא לעלייה של חצי קילו עד קילו בשבוע. יש מאושפזות עם חסר משקלי של 15 קילו, שנדרש לעתים 4-3 חודשים כדי להשיבן למשקל תקין. יש לזכור כי עלייה במשקל אינה יעד לכלל המאושפזים, ויש הפרעות אכילה שאין בהi צורך להגדרת יעד שכזה, למשל מאושפזות עם הפרעת אכילה בולמוסית שסובלות מהתקפי זלילה, שחלקן עם השמנת יתר קיצונית".

תפריט אישי: למאושפז עם הפרעות אכילה נקבע לרוב תפריט אישי עם דיאטנית. האכילה בזמני הארוחות נעשית לרוב תחת השגחה, ליווי ותמיכה של הצוות המטפל. לדברי ד"ר גור, "התפריט מותאם לצרכי המאושפז. לעתים ההתאמה אינה רק בכמות האוכל, אלא בחיזוק הצורך במגוון של מזונות, כי יש מאושפזים שרגילים לאכול רק מזון אחד וסובלים מחסרים תזונתיים. מאושפזים גם צריכים תמיכה לאכול בחברת אנשים אחרים, וחלקם צריכים ללמוד מחדש איך לאכול נכון, למשל מאושפזים שאוכלים גביע יוגורט בשעתיים".

תמיכה נפשית: הטיפול הפסיכולוגי במסגרת האשפוזית למטופלים עם הפרעות אכילה לרוב ניתן בגישות משולבות של פסיכותרפיה וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי, לעתים בשילוב של טיפולים ייעודיים – כגון טיפול בהבעה או טיפול באמנות, ותוך מתן חיזוקים חיוביים למאושפז על התנהגות מקדת בריאות.

תכנית טיפולית: לרוב מקובל להתאים למאושפז עם הפרעות אכילה תכנית טיפולית פרטנית, ולבצע מעקבים תכופים כדי לוודא את ההתקדמות, שנמדדת בעיקר על פי היענות לטיפולים, לתפריט האישי ולעלייה במשקל ביחס ליעד שנקבע.

ביקורים: לאור אופייה המורכב של הפרעת אכילה וחומרתה הקשה של המחלה במצבים המחייבים אשפוז, בחלק ממסגרות לאשפוז מלא מוגבל מספר הביקורים של קרובים בשבועות הראשונים ועד לייצוב מצבו של המטופל. לדברי ד"ר גור, "בשיבא יש ביקורים חופשיים מהיום הראשון לאשפוז, אולם יציאה לחופש בבית מתאפשרת רק כעבור שבועיים מהאשפוז במחלקה".

תרופות: טיפול במסגרת אשפוז מלא של מטופל עם הפרעות אכילה מלווה לעתים בהתאמת טיפול בתרופות פסיכיאטריות שמטרתו לשפר את המצב הנפשי. "אין כיום תרופה ייעודית להפרעות אכילה, והתרופות מותאמות למאושפזים לפי הצורך כדי להקל על התסמינים. למשל, אם מישהי מדוכדכת או סובלת מחרדות, תותאם לה תרופה לשיפור המצב", מסביר ד"ר גור.

לפי ממצאי מחקר שבחן חוויות של מאושפזים עם הפרעות אכילה במרכז רפואי בישראל, 12 נשים וגבר בגילי 38-18, שאובחנו עם אנורקסיה, בולמיה או הפרעת אכילה שאינה ספציפית, האשפוז עם הפרעות אכילה מלווה בעיקר בעיסוק סביב שאלות של השתייכות לקהילת הסובלים מהפרעות אכילה ובידול ביחס לאחרים בקהילה זו. מאושפזים נטו להגדיר את עצמם בו זמנית כייחודיים ביחס למאושפזים אחרים עם הפרעות אכילה ("המקרה שלי מיוחד"), ומנגד כשייכים לקבוצת מאושפזים גדולה. העמדה הדו-משמעית אפשרה למטופלים קרבה למאושפזים אחרים, לצד ריחוק שסייע להם להתמודד עם הסכנות של הידרדרות חוזרת למצב קשה. המחקר, שנערך על ידי חוקרים בריטים מאוניברסיטת אוקספורד, פורסם בגיליון ספטמבר 2014 של כתב העת PLoS ONE. 

מה קורה לאחר שחרור מאשפוז? ואילו מסגרות שיקום קיימות? 

בתום תקופת האשפוז, לקראת שחרורו של מטופל עם הפרעות אכילה הביתה, לרוב הוא מופנה לשיקום, לרבות באמצעות הפנייה למסגרת של טיפול באשפוז יום או טיפול מרפאתי, או הפנייה למסגרות שיקומיות ייעודיות הפועלות בקהילה – דרך קופת חולים או במגזר הפרטי.

בישראל קיימות מספר מסגרות שיקומיות לסובלים מהפרעות אכילה, שיכולות לשמש גם לשיקום לאחר אשפוז מלא, חלקן במסגרות ציבוריות, חלקן מרפאות קהילתיות לטיפול בהפרעות אכילה של קופות החולים ובבתי חולים וחלקן בסקטור הפרטי. 

מרפאות ייעודיות

מסגרות מרפאתיות ייעודיות להפרעות אכילה הן מרפאות בקהילה שמוצע בהן טיפול רב-מקצועי המותאם להפרעות אכילה, אשר כולל מעקב רפואי, פסיכיאטרי, תזונתי, התנהגותי-רגשי ומשפחתי.

מסגרת זו כוללת 32 מרפאות לבריאות הנפש ברחבי הארץ, שבהן מתבצעים מפגשים קבועים של מטופלים עם הפרעות אכילה עם צוותים רב מקצועיים בהתאם לתוכנית טיפול אישית בתדירות המותאמת למצב הקליני, למשך חודשים ולעתים אף שנים.

מרפאות לבוגרים לצד מרפאות לילדים פועלות בבתי החולים זיו בצפת, רמב"ם בחיפה, שיבא בתל השומר, הדסה בירושלים. מרפאות לבוגרים פועלות גם בבתי החולים איכילוב (סוראסקי) בתל אביב, רעות בתל אביב, במרפאה לבריאות הנפש בבאר שבע. מרפאות לילדים פועלות גם בבתי החולים בני ציון בחיפה, שמיר-אסף הרופא בצריפין, אלין בירושלים (לתינוקות). בנוסף מפעילות קופות החולים מרפאות המציעות טיפולים רב מקצועיים להפרעות אכילה: הכללית מפעילה ארבע מרפאות בצפון ובמרכז; מכבי מפעילה חמש מרפאות באזור חיפה, מרכז והדרום; מאוחדת מפעילה שש מרפאות באזורי מרכז, ירושלים והדרום; ולאומית מפעילה שתי מרפאות בירושלים והדרום.

בתים שיקומיים

המתמודדים עם הפרעות אכילה ששוחררו מאשפוז מלא ועדיין אינם מתאימים לשילוב בקהילה עשויים למצוא פתרון במסגרות ביניים – בתים שיקומיים, אשר מתפקדים למעשה כמוסדות לשהייה ממושכת ורצופה. הטיפול בבתים השיקומיים כולל התאמת תוכנית טיפול בהתאמה באישית ומעקב תזונתי ורפואי ובשילוב תעסוקה או התנדבות. השהות בבתים שיקומיים אורכת לרוב כשנה וחצי.

נכון לשנת 2023, בישראל ארבעה בתים שיקומיים למטופלים עם הפרעות אכילה ובהם 56 מקומות אשפוז. ארבעת הבתים השיקומיים בישראל, נכון לשנת 2023, פועלים בהוד השרון, ברמת ישי, בבאר שבע ובירושלים, ומיועדים למטופלות בגילי 30-18, ומאפשרים שהייה ממושכת במסגרת ציבורית המשולבת בקהילה. בכל אחד מהבתים 14 מקומות, ובדיווח לכנסת ציין משרד הבריאות על כוונתו לבחון מודלים ואמות מידה להפעלת בתים שיקומיים לצורך הרחבת מערך זה.

סייע בהכנת הכתבה: ד"ר איתן גור, מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל שבמרכז הרפואי שיבא ומנהל תחום הפרעות אכילה בכמוני 

עדכון אחרון: אפריל 2023