התמכרויות
מנהלי קהילה
אפילפסיה מלווה בסיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות והתמכרויות
מטה אנליזה מארה"ב מצאה כי מאובחנים עם אפילפסיה נכללים בקבוצת סיכון למעל ל-12 הפרעות פסיכיאטריות, בהן דיכאון, חרדה ונטייה להתמכרות
אפילפסיה היא הפרעה של מערכת העצבים המרכזית שמתאפיינת בפעילות חשמלית משובשת מוגברת במוח שגורמת להתקפים ספונטאניים, המאופיינים בפרכוסים והתנהגות לא רגילה, תחושות שונות ולעתים חוסר מודעות לסביבה. המדובר במחלה מורכבת שמהווה למעשה אוסף של תסמונות נוירולוגיות.
מקורה הביולוגי של מחלת האפילפסיה רומזת לקשר בינה לבין הפרעות נוספות שמקורן במערכת העצבים המרכזית במוח, בהן גם הפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה המתבטאות בפעילות חריגה של מוליכים עצביים שונים.
כעת מדווחים חוקרים אמריקאים כי מצאו במסגרת עבודה נרחבת שכללה עשרות מחקרים, אפילפסיה קשורה בסיכון מוגבר ללא פחות מ-12 מצבים פסיכיאטריים פתולוגים שונים, בהשוואה לסיכון המצוי באוכלוסייה הכללית.
פוסט טראומה והפרעות קשב
החוקרים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בשיתוף חוקרים נוספים מארה"ב, בריטניה, איראן ודנמרק וקנדה, מתארים כי מחקרים קודמים דיווחו על שכיחות מוגברת של הפרעות פסיכיאטריות רבות אצל חולי אפילפסיה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. שילוב מלווה בנטל רב על החולים, בני משפחה והחברה, בהשוואה למצבים בהם מדובר באפילפסיה בלבד. כעת ביקשו החוקרים להשלים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה במטרה לקבוע את שכיחות הפרעות פסיכיאטריות נפוצות בחולים עם אפילפסיה.
במסגרת העבודה זוהו 27 מחקרים שענו על הקריטריונים של הסקירה, אשר בחנו את השכיחות של 20 הפרעות פסיכיאטריות בקרב מעל ל-565,000 חולים עם אפילפסיה ולמעלה מ-13.4 מיליון נבדקים בקבוצות ביקורת ללא אפילפסיה. מבין המחקרים שנכללו בסקירה המקיפה, 14 נערכו באירופה, 10 בצפון אמריקה, שניים באסיה ואחד נערך באמריקה הלטינית.
מהנתונים עולה כי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, לחולים עם אפילפסיה סיכון גבוה כפליים להפרעות חרדה (8.4% לעומת 5.7%), סיכון גבוה פי 2-3 לדיכאון (13.7% לעומת 9.3%) וסיכון גבוה פי 4 להפרעות פסיכוטיות (14.8% לעומת 6.3%).
החוקרים מדווחים עוד על סיכון מוגבר כמעט פי שלוש להפרעה כפייתית-טורדנית OCD (0.4% לעומת 0.1%), סיכון גבוה כפליים להפרעת פוסט טראומה (5.6% לעומת 3.7%) או מחשבות אובדניות (20% לעומת 11.7%) וסיכון גבוה פי ארבע לסכיזופרניה (3.3% לעומת 0.9%). באופן דומה, הפרעות שימוש בחומרים המאופיינות בדפוס של התמכרות, כאשר צריכת אלכוהול מופרזת (6.8% לעומת 2.6%) ותלות באלכוהול (3.3% לעומת 1.1%) היו נפוצות יותר אצל אלו עם אפילפסיה.
מניתוח הנתונים עלה עוד סיכון מוגבר משמעותית להתפתחות הפרעות מהספקטרום של אוטיזם (10.9% לעומת 1.0%) והפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (13% לעומת 3.4%) אצל אנשים עם אפילפסיה, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
המחקר נתמך בין השאר על ידי קרן האפילפסיה האמריקאית והמכון הלאומי למחלות נוירולוגיות ושבץ בארה"ב (NINDS), וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2024 של כתב העת JAMA Neurology.
הקשר הביולוגי
בין המחקרים שנכללו במטה אנליזה הנוכחית נכללות עבודות שזיהו סיכון מוגבר של אנשים עם אפליפסיה להציג תסמיני חרדה, וכן סיכון גבוה פי 2.7 לתסמיני דיכאון.
החוקרים מציינים כי הקשר במערכת העצבים בין אפילפסיה להפרעות פסיכיאטריות הוא למעשה קשר דו-כיווני, שבו אפילפסיה מעלה את הסיכון למחלות פסיכיאטריות ואף להיפך – פעילות מוחית משובשת שמאפיינת מחלות פסיכיאטריות עלולה עם הזמן להתבטא גם בהתקפים אפילפטיים.
החוקרים מדגישים על בסיס הממצאים את הצורך בשילוב כלים לאבחון פסיכיאטרי בתוכנית ההכשרה לטיפול באפילפסיה. כמו כן, הם ממליצים להנגיש מידע ומשאבים לטיפול באפילפסיה ולקשר עם הפרעות נוספות כמו פוסט טראומה, הפרעות קשב וריכוז ונטייה להתמכרויות בקרב נוירולוגים המטפלים באנשים עם אפילפסיה.
ממצאי המחקר עשויים להסביר את הקשר הביולוגי שמודגם בתופעה ולפיה תרופות לאפילפסיה אשר עשויות לשלוט במיתון תדירות ועוצמת ההתקפים – הוכחו כמועילות גם להפרעות פסיכיאטריות מגוונות וכן למצבים שקשורים בנטייה להתמכרות. כך, לדוגמא, טופירמאט היא תרופה אנטי אפילפטית שמשמשת לעתים גם למניעת השמנה בקרב מטופלים הנוטלים תרופות המובילות לעליה במשקל וכן משמשת כטיפול מונע למיגרנה, אשר מציגה יעילות בטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול וזמינה בארץ, והיא אף מועילה למתמודדים עם הפרעת שימוש באלכוהול במקביל עם הפרעת אכילה בולמוסית.