ככל שאדם נוטל אספירין במינון נמוך תקופה ממושכת יותר, כך יורד הסיכון שהוא יפתח סרטן הלבלב. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת של האיגוד האמריקאי לחקר סרטן Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention.

אספירין הוא נוגד דלקת לא סטרואידי המשמש לטיפול בכאבים, הורדת חום והפחתת דלקות. בנוסף, הוא מונע הצמדות טסיות ולכן גורם ל"דילול דם" ומשמש למניעת מחלות לב וכלי דם.

מספר מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות הצביעו על קשר בין שימוש קבוע באספירין להפחתה בסיכון לסוגים שונים של סרטן בהם סרטן השחלות, סרטן המעי הגס, סרטן העור וסרטן הלבלב - אחד מסוגי הסרטן האלימים ביותר.

למחקר הנוכחי חוקרים מאוניברסיטת ייל גייסו 362 חולי סרטן ו-690 אנשים בעלי מאפיינים דומים כמו גיל ומין, אך ללא סרטן, ששימשו כקבוצת ביקורת. המשתתפים רואיינו ונשאלו בין היתר אם ומתי הם החלו להשתמש באספירין, משך השימוש באספירין, סוג האספירין בו השתמשו (מינון רגיל או נמוך) ומתי הם סיימו להשתמש באספירין.

מינון של 75 עד 325 מ"ג של אספירין ביום נחשב לאספירין במינון נמוך (שלרוב ניתן למניעת מחלות לב וכלי דם) ומינון גבוה מכך נחשב למינון רגיל (שלרוב ניתן לטיפול בכאב או דלקתיות).

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות בהם מידת ההשמנה (לפי מדד ה-BMI) והיסטוריה של עישון וסוכרת, הם מצאו כי שימוש קבוע באספירין נקשר להפחתת הסיכון לסרטן הלבלב כמעט בחצי (48%).

בנוסף, ככל שהשימוש באספירין במינון נמוך היה ממושך יותר, כך ירד הסיכון לסרטן הלבלב. הסיכון המופחת לסרטן הלבלב נע בין 39% באלה שנטלו אספירין במינון נמוך במשך 6 שנים או פחות, עד 60% באלה שנטלו את התרופה במשך יותר מעשר שנים.

עוד נמצא כי אצל אלה שנטלו אספירין באופן קבוע והפסיקו ליטול את התרופה תוך שנתיים מתחילת המחקר, הסיכון לסרטן הלבלב היה גבוה פי שלושה בהשוואה לאלה שהמשיכו להשתמש בתרופה.

יש לציין כי המחקר מצא קשר בין שימוש באספירין וסיכון לסרטן, אך הוא לא מוכיח כי מדובר בקשר של סיבה-תוצאה. המחקר לא מהווה סיבה להתחיל לקחת אספירין למניעת סרטן. דרושים מחקרים נוספים בנושא. לאספירין גם עלולות להיות מספר תופעות לוואי בהן דימומים ופגיעה ברירית הקיבה. בנוסף, אספירין מתנגש עם פעילותן של תרופות רבות. עם זאת, נראה כי אנשים הנוטלים אספירין למניעת מחלות לב וכלי דם עשויים לזכות ביתרון בריאותי נוסף.

Cancer Epidemiol Biomarkers Prev; 23(7); 1–10