מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

סרטן השחלות

מנהלי קהילה

פרופ' עופר לביא
פרופ' עופר לביא
מומחה במילדות ובגינקולוגיה, מנהל היחידה לגינקולוגיה כירורגית ואונקולוגית בבית חולים כרמל שבחיפה. כמו כן, פרופ לביא מטפל בחולות סרטן גינקולוגי במסגרת המרכז האונקולוגי של קופת חולים כללית, בלין – חיפה.בנוסף על פעילותו הקלינית, פרופסור לביא הינו פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה של הטכניון, ושימש עד לשנת 2016 כיו"ר ועדת חינוך רפואי של הפקולטה לרפואה.על תחומי מומחיותו נמנים, בין היתר, כירורגיה גינקואונקולוגית אונקולוגית, טיפולים גינקואונקולוגים, כירורגיה גינקולוגית אנדוסקופית וגנטיקה של מחלות ממאירות גינקולוגיות. 
עו
עו"ס אורית שפירא
* מנהלת מחלקת שיקום ורווחה של האגודה למלחמה בסרטן וחברת הנהלת 'האגודה הישראלית לפסיכואונקולוגיה'.   *מנחת קבוצות בכירה באגודה (קבוצת בוגרים צעירים, קבוצת נשים צעירות המתמודדות עם סרטן, קבוצת תמיכה לזוגות שאחד מבני הזוג חלה בסרטן, קבוצת תמיכה להורים שכולים ועוד) ואחראית על עדכון המידע של האגודה למלחמה בסרטן בנושא 'זכויות ושירותים, מידע לחולי סרטן'.   * בוגרת תואר שני בהצטיינות בעבודה סוציאלית (MSW), אוניברסיטת תל אביב. מומחית בתחום הבריאות.   * בעבר עובדת סוציאלית, המחלקה האונקולוגית, מרכז רפואי תל אביב (איכילוב) והעובדת הסוציאלית ב'הוספיס בית' של האגודה למלחמה בסרטן, תל השומר.
ד
ד"ר אורה רוזנגרטן
מומחית באונקולוגיה וברפואה פליאטיבית מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית רפואית, המרכז הרפואי שערי צדק, מקימה ויו"ר החוג לטפול תומך במסגרת האיגוד האונקולוגי.בוגרת הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית ירושלים.  
כמוניסרטן השחלותחדשותאספירין ומשככי כאב נוספים עשויים לתרום להישרדות חולות בסרטן השחלה

אספירין ומשככי כאב נוספים עשויים לתרום להישרדות חולות בסרטן השחלה

חולות בסרטן השחלות שהחלו ליטול בקביעות אספירין ותרופות נוספות מקבוצת NSAIDs לאחר שאובחנו במחלה – הפחיתו ביותר מ-50% את הסיכון לתמותה מהמחלה שנחשבת כיום לאחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר. לאור הסיכונים האפשריים, נדרשים מחקרים נוספים כדי לבחון את ההשפעות של אספירין על החולות


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

אספירין שימשה במקור כמשכך כאבים ומוריד חום, ומשתייכת למשככי הכאבים מקבוצת NSAIDs (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים). ברבות השנים הוכחה יעילות האספירין כתרופה מדללת דם שנוגדת מצבים של קרישיות יתר וכן כתרופה התורמת למניעה שניונית של מחלות לב ושבץ מוחי ויעילה כנגד דלקות ובכאבי מפרקים. בשנים האחרונות נחשפות ראיות חדשות בנוגע לסגולות של אספירין כתרופה מונעת סרטן מסוגים שונים. 

 

עתה מדווחים חוקרים אמריקאים כי נטילה קבועה של אספירין ומשככי כאבים אחרים מקבוצת NSAIDs בקרב חולות שאובחנו כבר בסרטן השחלות – משפרת את סיכויי ההישרדות שלהן.

 

סרטן השחלות מהווה את אחד מסוגי הסרטן הקטלניים בקרב נשים, ולצד ירידה בתחלואה בשנים האחרונות, שמיוחסת לירידה חדה בצריכת טיפול הורמונאלי חליפי, עלייה בשימוש בגלולות למניעת היריון ואולי אף לכריתה מונעת של השחלות בקרב נשאיות המוטציות הגנטיות, עדיין לפי נתונים מישראל מאובחנות כשני שליש מהחולות בסרטן השחלה בשלב גרורתי ושיעורי התמותה מסרטן זה גבוהים יחסית.

 

החוקרים ממרכז הסרטן של אוניברסיטת הוואי ביקשו לבחון האם חשיפה למשככי כאבים מעבר לטיפולים המקובלים בסרטן השחלות – עשויה להשפיע על סיכויי ההישרדות מהמחלה. לשם כך הם בחנו נתונים מתוך "מחקר האחיות" (Nurses' Health Study) – מחקר מעקב אמריקאי נרחב שהחל בשנת 1976 ומבוצע באוניברסיטת הרווארד לזיהוי הקשרים בין הרגלי חיים, חשיפות, אבחון וטיפול במחלות שונות בהשתתפות 121,700 אחיות, וכן נתונים מתוך מחקר מעקב שהחל אחריו – "מחקר האחיות השני" (NHSII) שהחל בשנת 1989 ומונה 116,429 אחיות.

 

נתוני הנבדקות הוצלבו עם רישום הסרטן הלאומי הפועל במדינות מסוימות בארה"ב ונתונים מתיקים רפואיים בדבר השימוש במשככי כאבים מסוג אספירין, משככים נוספים הנמכרים ללא מרשם מקבוצת NSAIDS – כשהכוונה למשככים המכילים את החומרים איבופרופן (המשווק בישראל בתרופות נורופן, אדוויל ואדקס) ונפרוקסן (המשווק בישראל בתרופות נרוסין, נקסין ונפרוקסן) וכן פרצטמול (המשווק בישראל בתרופות אקמול, דקסמול, רוקמול). 

 

במסגרת שני מחקרי המעקב – במחקר הראשון (NHS) מנתונים שמאספו מיוני 1976 עד מאי 2012 ובמחקר השני (NHSII) מנתונים שנאספו מיוני 1989 עד מאי 2013 – זוהו 1,789 נשים שחלו בסרטן שחלות אפיתליאלישהוא הסוג הנפוץ של כ-90% מהגידולים הסרטניים בשחלות, ומתוכן היו נתונים זמינים לצורך הכללה במחקר אודות 1,143 חולות. מבין נבדקות אלה בוצע ניתוח לחשיפה למשככי כאבים בטרם האבחנה בסרטן השחלות בקרב 1,031 נבדקות (90%) וניתוח לחשיפה למשככי כאבים לאחר האבחנה בקרב 964 נבדקות (84%).

 

נמצא כי נטילה קבועה של משככי כאבים לא סטרואידליים משפרת את סיכויי ההישרדות של נשים שאובחנו עם סרטן השחלות: בהשוואה לנשים שנמנעות מנטילת משככי כאבים, נשים שאובחנו עם סרטן השחלות ודיווחו על נטילת אספירין לאחר האבחנה במחלה היו בסיכון נמוך ב-32% לתמותה ונשים שנטלו תרופות אחרות מקבוצת NSAIDs היו בסיכון נמוך ב-33% לתמותה.

 

באשר לנטילת אספירין, הסיכון לתמותה ירד ב-31% בקרב חולות שנהגו ליטול בקביעות החל מכדור אחד ועד חמישה כדורים לשבוע, ואף ירד ב-41% בקרב אלו שנהגו ליטול אספירין לפחות יומיים בשבוע ועד חמישה ימים בשבוע. אצל חולות שנטלו משככי כאבים אחרים מקבוצת NSAIDs, הסיכון לתמותה ירד ב-38% בקרב אלו שנטלו 5-1 כדורים בשבוע וירד ב-37% בקרב אלו שנטלו כדורים 5-2 ימים בשבוע.

 

חוסמות פרוסטגלנדינים ונוגדות קרישה

 

בניתוח מעמיק של הנתונים התברר כי נטילת אספירין ומשככי כאבים נוספים מקבוצת NSAIDs בטרם האבחנה בסרטן השחלות לא השפיעה על ההישרדות מהמחלה לאחר שאובחנה. כמו כן לא נמצאה השפעה כלשהי למשככי כאבים המכילים את החומר הפעיל פרצטמול על מהלך סרטן השחלות – בין אם אלו ניטלו בקביעות לפני האבחנה או אחריה.

 

לעומת זאת, נמצא כי נשים שלאחר אבחנתן עם סרטן השחלות החלו ליטול בקביעות אספירין, מבלי שנטלו תרופה זו קודם לכן – הורידו ב-56% את הסיכון לתמותה, ונשים שלאחר האבחנה במחלה החלו ליטול בקביעות משככי כאבים אחרים מקבוצת NSAIDs הפחיתו ב-54% את הסיכון לתמותה.

 

המחקר - שנתמך על ידי המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) והמרכז ע"ש מרשה ריבקין לחקר סרטן השחלות וממצאיו מדווחים בגיליון יולי 2018 של כתב העת Lancet Oncology - הוא המחקר הגדול שבוצע עד כה ובחן את הקשר בין נטילת משככי כאבים להישרדות מסרטן השחלות. החוקרים מסכמים כי בקרב נשים עם סרטן השחלות, נמצא כי נטילה בשנתיים האחרונות של משככי כאבים מקבוצת NSAIDs ובכללם אספירין – משפרת את ההישרדות מהמחלה. הם מציינים גם כי אם ראיות אלו יזכו לתמיכה ממחקרים נוספים – יהיה צורך לבחון את האפשרות להוסיף לטיפולים המקובלים בסרטן השחלות נטילה קבועה של משככים מקבוצת NSAIDs באופן שיוכל לתרום לשיפור הישרדות החולות.

 

החוקרים מספקים מספר הסברים אפשריים לממצאים: תרופות מקבוצת NSAIDs ובכללן אספירין ידועות בפעילותן הכימית לחסימת ההפיכה של חומצה ארכיונית בגוף לרכיבים מסוג פרוסטגלנדינים המעודדים דלקתיות על ידי עיכוב בפעילות האנזימים COX1 ו-COX2 ולאלו יכולה להיות גם תרומה בשיפור ההישרדות מסרטן השחלות. מספר עבודות זיהו בעבר קשר בין פרוסטגלנדינים לבין התפשטות תאי סרטן, לרבות סרטן המעי הגס, סרטן הקיבה, סרטן הריאות וסרטן השד. כמו כן, ייתכן וההשפעה נוגדת הקרישה של תרופות מקבוצת NSAIDs היא זו שמיטיבה עם חולות סרטן השחלות שנוטלות תרופות אלה, שכן עבודות בעבר הראו כי כשליש מהחולות בסרטן השחלות סובלות מתרומבוציטוזיס – רמה גבוהה של טסיות הדם, ויש מחקרים שמזהים קשר בין ריבוי טסיות בזרם הדם לבין התקדמות של סרטן השחלות.

 

במאמר נלווה למחקר כותבת חוקרת הסרטן האוסטרלית פרופ' פנלופה ווב כי "המידע העדכני מבטיח ביותר אך עדיין לא נותן לנו תשובה ברורה, ונכון לעכשיו יש להתייחס לכך ששימוש קבוע באספירין ובתרופות אחרות מקבוצת NSAIDs אינו נטול סיבוכים".

 

שימוש ארוך טווח בתרופות עלול לגרום לדוגמה לדימומים מסוכנים ולאחרונה פורסם כי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מחזק את האזהרה על הסכנה להתקפי לב ושבץ עם שימוש ב-NSAIDs שאינם אספירין. אין להתחיל ליטול אספירין או NSAIDs אחרים באופן קבוע על סמך הממצאים החדשים.

 

מחקרים חדשים מצביעים על יעילותו של אספירין במניעה ראשונית של סרטן מסוגים שונים, לרבות גידולי ראש וצוואר, סרטן העור מסוג מלנומה וסרטן המעי הגס, כך, למשל, חוקרים מבריטניה, בשיתוף חוקרים מאירופה וארה"ב, דיווחו באוגוסט 2014 במאמר סקירה כי בגילי 65-50 נטילה יומית של אספירין לפחות לעשר שניםמובילה לירידה במקרי הסרטן  בהיקף של 9% בקרב גברים ו-7% בקרב נשים, לרבות ירידה ספציפית של 18% בסיכון לסרטן השד. באפריל 2011 דיווחו חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי מאיו קליניק שבמינסוטה כי אנשים מעל גיל 55 שנטלו אספירין לפחות פעם אחת בחודש היו בסיכון נמוך ב-26% לסרטן הלבלב בהשוואה לאלה שלא נטלו אספירין באופן קבוע.

 

עבודות נוספות מראות לאחרונה כי נטילה של אספירין מסייעת גם להישרדותם של אנשים שאובחו עם סרטן. באשר לסרטן המעי הגס, עבודות מצאו כי נטילה קבועה של אספירין קשורה לשיפור בהישרדות הכוללת בקרב מטופלים מסוימים עם גידולים חיוביים לקולטן לחלבון Cox2 ולגידולים המכילים מוטציות מסוג PIK3CA, ובכלל זה מחקר שפורסם בנושא באוקטובר 2012 בכתב העת New England Journal of Medicine.

 

 

Lancet Oncology, DOI: 10.1016/S1470-2045(18)30373-5