קשב וריכוז
מנהלי קהילה
אסטרטגיה פוטנציאלית חדשה לטיפול ב- ADHD
מחקר מספק הבנה טובה יותר על האופן בו קולטן מסוים לדופמין במוח עשוי להעלות את הסיכון ל- ADHD
מחקר חדש שפורסם בכתב העת Molecular Psychiatry מסייע להבין כיצד משפיעים קולטני הדופמין במוח על ADHD (הפרעות קשב וריכוז) ומסביר כיצד תרופות מסוג סיטומלנטים כמו ריטלין מסייעות להרגיע תסמינים של ADHD. המחקר גם מצביע על מטרה פוטנציאלית חדשה לפיתוח תרופות.
ריטלין נבדק לראשונה בשנות ה- 50 ומאז מהווה ברוב המקרים את קו הטיפול הראשון בהפרעות קשב. רטלין על נגזרותיו השונות, השייך למשפחת הסטימולנטים, פועל באמצעים שונים להגברת ריכוז הדופמין במוח. מסקנה מתבקשת מכך היא כי למערכת האחראית על ויסות רמות הדופמין במוח, יש משקל רב כגורם להפרעת קשב וריכוז.
קיימים מספר סוגים של קולטנים לדופמין בעלי פונקציות שונות ובאזורים שונים של המוח. המחקר החדש מאפשר הבנה מעמיקה יותר לגבי האופן בו פועל קולטן לדופמין מסוג מסוים על מנת 'להרגיע' תסמינים של ADHD.
מדובר בקולטן הדופמין מסוג D4. בעיה בתפקוד קולטן ה- D4 נקשרה להפרעת קשב וגם להפרעות אחרות המתאפיינות בירידה ביכולת השליטה בדחפים, לדוגמא שימוש בסמים. באופן ספציפי, הודגם כי וריאנט (שינוי) גנטי בקולטן הדופמין D4 המכונה D4.7 נמצא בשכיחות גבוהה יותר באנשים עם הפרעת קשב. עם זאת, תפקודו הספציפי של הווריאנט הגנטי הזה טרם הובן באופן מספק.
המחקר החדש שנערך על-ידי חוקרים מהמכון הלאומי להתמכרות לסמים בארצות הברית, הראה שבקרב עכברים, ווריאנט מסוג D4.7 לא היה מסוגל להיות באינטראקציה עם קולטן דופמין מסוג אחר - ה- D2S - באזורים במוח הקשורים ל ADHD.
מה החשיבות של ממצא זה? ידוע כי כאשר הקולטן D4 והקולטן D2S נמצאים באינטראקציה, ביכולתם להוריד את רמת שחרור חומר אחר – גלוטמט – במוח. הגלוטמט הינו מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטר) האחראי על עוררות או ריגוש של פעילות במוח. מכאן שפגיעה ביכולתם של שני סוגי קולטני הדופמין לפעולה משותפת – כפי שקורה כשקיים הווריאנט הגנטי D4.7 - תגרור עלייה ברמת הגלוטמט וריגוש גדול יותר בפעילות המוחית.
החוקרים אומרים כי בעוד שהיה ידוע כי קולטן D4 מעורב ב- ADHD, מחקר זה הוא הראשון שמדגים כיצד שינויים גנטיים בהתבטאותו מתרגמים לפגיעה פונקציונאלית שנצפית בהפרעת קשב.
ממצאים אלו שופכים מעט אור על הדרך בה סטימולנטים בהם ריטלין פועלים. ככל הנראה חומרים אלו גורמים לירידה בשחרור גלוטמט על ידי הגברת האינטראקציה בין קולטני D4 לקולטני D2S. כמו כן, הממצאים מכוונים למטרות חדשות וספציפיות יותר לפיתוח טיפול תרופתי להפרעת קשב – לדוגמא טיפול בחוסר היכולת של הווריאנט D4.7 להיות באינטראקציה עם הקולטן D2S.
Molecular Psychiatry , (16 August 2011) | doi:10.1038/mp.2011.93