טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אנשים עם טרשת נפוצה אינם מודעים ליכולותיהם
אנשים עם טרשת נפוצה אינם מודעים למצבם הקוגניטיבי. התנסות במטלות תפקודיות עשויה לשפר את המודעות
אנשים עם טרשת נפוצה יכולים לשפר את המודעות העצמית שלהם באמצעות מטלות קוגניטיביות תפקודיות. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת NeuroRehabilitation.
מודעות עצמית בהקשר של טרשת נפוצה, היא היכולת של האדם להכיר בבעיות קוגניטיביות שנגרמו מהמחלה.
מחקרים מעריכים כי 45%-65% מהאנשים עם טרשת נפוצה יחוו קושי קוגניטיבי כלשהו. המושג קוגניציה משמש כדי לתאר את "יכולות החשיבה" של האדם ומערב בין היתר את היכולת להתמקד, לשמר קשב ולהעביר את הקשב למוקד חדש, ללמוד, להפנים ולשלוף מידע, לבצע פעולות חשבון ולתכנן.
המחקר הנוכחי בחן שני אספקטים של מודעות עצמית בטרשת נפוצה: הראשון הוא מודעות עצמית מקדימה (לפני ביצוע המשימה) ומודעות בזמן אמת של טעויות והשני הוא מודעות מטה-קוגניטיבית (מודעות אינטלקטואלית על המוגבלויות).
החוקרים מקרן קסלר בחנו 18 אנשים עם טרשת נפוצה ו-16 נבדקים בריאים בגילאי 27 עד 60. שתי הקבוצות עברו הערכה של שני סוגי המודעות העצמית. המודעות המטה-קוגניטיבית הוערכה באמצעות הפער בין ציוני שאלון FBP (פרופיל התנהגות תפקודית) של הנבדק עצמו לבין שאלון שמילא קרוב המכיר אותו היטב. מודעות עצמית מקדימה ובזמן אמת הוערכה על-ידי בחינת הניבוי של הנבדק לגבי תפקודו בביצוע מטלה הדורשת יכולות קוגניטיביות (במקרה זה רכישת כרטיסי טיסה ועוגיות דרך האינטרנט) מול האופן בו הנבדק העריך את תפקודו בביצוע המטלה.
התוצאות הראו כי לאנשים עם טרשת נפוצה מודעות עצמית פחות טובה בהשוואה לנבדקים בריאים, בשני מדדי המודעות העצמית שנבחנו. עם זאת, כאשר נבחנה המודעות העצמית לאחר המשימות התפקודיות נצפה שיפור משמעותי.
לדברי החוקרים המחקר מראה כי אנשים עם טרשת נפוצה עשויים לשפר את המודעות העצמית שלהם באמצעות התנסות במשימות מכוונות.
haggit
אני מסכימה. זה לא פוגע במוח אולי קצת בזיכרון אבל לא יותר מזה.
אני יכולה להעיד על עצמי שפיזית מאד נפגעתי אבל לא בשכלית, אז אני בהחלט מסכימה עם זה.
ערן ברקוביץ
מאוד מסכים אתך רונן. הנה מאמר עם קצת רקע ומידע בסיסי על בעיות קוגניטיביות בטרשת נפוצה: http://www.camoni.co.il/index.php?idr=400&p=644
ואכן חשוב להכיר כי קיים קשר בין מודעות, בעיות קוגניטיביות והשלמה עם המחלה, כמו גם עם בעיות רגשיות אחרות בתגובה למחלה כמו דיכאון וחרדה. מידת ההשלמה והמצב הרגשי גם הם משפיעים על המודעות והיכולות הקוגניטיביות. היום כבר מתוארים ומאובחנים מקרים של אנשים שאובחנו בדמנציה בגלל דיכאון (ואכן שהדיכאון טופל, כך גם השתפרו היכולות הקוגניטיביות ונעלמה האבחנה של דמנציה). ההנחה היא שקיימת אינטראקציה משולבת, לפיה קשיים רגשיים גם גורמים לקשיים קוגניטיבים וגם מחמירים את הקשיים שכבר קיימים. במחקרים שנערכו (ובחלקם גם אני שותף) רואים את הקשר שבין מצב רגשי (לרוב דיכאון וחרדה) לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. אכן כדאי לבצע גם מחקר שיכלול טיפול וצפייה כי היכולות משתפרות (פשוט דורש יותר זמן, כסף ועוד משאבים...)
זה אולי המקום לציין, שאם יש כל נושא שמעניין ומישהו היה רוצה הרחבה לגביו, כתבו/פנו אלינו ואנחנו נשמח לכתוב ולעדכן.
רונן חן
ולי אמרו שאין פגיעה קוגניטיבית... וברצינות: המודעות העצמית היא הצעד הראשון בדרך לרכישת "גלגלי עזר" שיעזרו לפצות (ולו פיצוי חלקי) על הפגיעה הקוגניטיבית. אני חושב שעצם הקריאה של מאמרים בנושא זה תיצור שיפור מדיד. עוד בנושא ה"פונקציות האקזקטיביות" ניתן לקרוא בויקיפדיה. ערן, אשמח אם תוכל לעזור לנו עם "מאמר כניסה" בנושא. מעבר לכן, עניין ההשלמה עם המחלה וההשלכות שלה נמצא (להבנתי) בשדה הקליני. מעניין יהיה לראות עבודה הבודקת את השפעות הטיפול הקליני על הביצוע במבחני "פונקציות האקזקטיביות".