דלקת מפרקים שגרונתית מהווה את אחד הסוגים השכיחים של דלקות המפרקים האוטואימוניות, הפורצות כתוצאה מתגובה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית הטבעית של הגוף תוקפת מסיבה כלשהי את המפרקים ומחוללת דלקות.

מחלה זו נקשרה ברבות השנים למספר רב של מחלות נלוות, ובהן מחלות לב וכלי דם, השמנה, אוסטיאופורוזיס, זיהומים ומצוקה נפשית, וכן סרטן הלימפומה, יובש בעיניים ומחלות ריאה. עם זאת, הקשר בין דלקת מפרקים שגרונתית לבין דלקות מפרקים כרוניות אחרות שאינן אוטואימוניות פחות ברור. 

בעבר הסברה הייתה כי שכיחותן של דלקות מפרקים שאינן אוטואימוניות בקרב אנשים שאוחנו עם דלקות מפרקים אוטואימוניות צפויה להיות נמוכה יותר. ואולם, מחקר ישראלי נרחב זיהה עתה כי דלקת מפרקים שגרונתית דווקא מגבירה את הסיכון להתפתחות גאוט – מחלה המלווית בעלייה ברמת חומצת השתן בדם (היפראוריצמיה), הצטברות חומצת שתן במפרקים והתפתחות דלקות מפרקים ואבנים בכליות.

מחלת גאוט (Gout, ובעברית: שיגדון, הקרויה לעתים גם פודגרה) הייתה נפוצה בימי הביניים בקרב ציידים שניזונו מאכילה מרובה של בשר, וכיום שכיחה יותר בגברים, ומופיעה בקרב 1% עד 2.5% מהגברים בגילי הבגרות, וכן מצויה בשכיחות גבוהה בקרב הסובלים מהשמנת יתר, מחלות לב וסוכרת.

החוקרים מהמרכז האוטואימוני השייך למרכז הרפואי שיבא, וכן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אגף הרפואה בקופת חולים כללית והפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון, בחנו את הקשר בין המחלות בהתבסס על מאגר נרחב של מבוטחי קופת חולים כללית, הקופה הגדולה בישראל המבטחת 55% מהאוכלוסייה.

תחילה הוכן מאגר לכלל 11,540 המבוטחים הבוגרים של כללית שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונתית, ולאלו הוצמדו 56,763 נבדקים מאותן קבוצות גיל ומין ששימשו כקבוצת ביקורת.

בהמשך אותרו ממאגר מבוטחי הכללית שנכללו במחקר 707 שאובחנו עם גאוט: 186 מבין המאובחנים בדלקת מפרקים שגרונתית (1.61%) ו-521 מקרב הנבדקים בקבוצת הביקורת (0.92%).

ניתוח סטטיסטי רב משתני, שנטרל השפעות מתערבות ובהן מין, עישון, יתר לחץ דם ומצב סוציו אקונומי, העלה כי בהשוואה לנבדקים בקבוצת הביקורת, אלו שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונתית היו בסיכון גבוה ב-72% לפתח גאוט. מעבר לכך, בפילוח לפי גילים, מעל גיל 60 דווקא המגמה התהפכה, ושכיחות מחלת גאוט הייתה גבוהה יותר בקרב נבדקים בקבוצת הביקורת בהשוואה למאובחנים בדלקת מפרקים שגרונתית.

גם בהשוואה בין מאובחנים עם גאוט לאחרים, נמצא כי שכיחות דלקת מפרקים שגרונתית הייתה גבוהה יותר אצל אלו שזוהו עם גאוט (26.3%) בהשוואה לשאר הנבדקים (16.8%).

באופן מעניין, למרות שגאוט מאופיינת עם עלייה בחומצת שתן בדם, ערכי חומצת השתן בקרב חולי גאוט שהיו מאובחנים במקביל גם עם דלקת מפרקים שגרונתית היו נמוכים יותר בהשוואה לחולי גאוט האחרים. החוקרים מעריכים כי הסיבה לכך נעוצה בהיענות גבוהה יחסית לטיפול תרופתי במצבים של דלקת מפרקים שגרונתית, שמובילה לירידה ברמות חומצת שתן בדם.

עוד זוהו במחקר מספר גורמי סיכון לגאוט, לרבות מין – כשלגברים היה סיכון גבוה פי 5.7 לפתח את המחלה, וכן יתר לחץ דם שהעלה פי 5.57 את הסיכון לגאוט, ועישון שהגדיל ב-52% את הסיכון למחלה. מצב סוציו אקונומי לא השפיע במחקר על הסיכון לגאוט.

החוקרים מציינים כי אחת המגבלות המרכזיות במחקר היא חוסר היכולת לתקף את האבחון בדלקת מפרקים שגרונתית ובגאוט, מאחר והנתונים מבוססים על מאגרי תיקים של מטופלים, כפי שתיעדו אותם רופאי הכללית במאגר הממוחשב של הקופה, וללא יכולת לראיין את הנבדקים.

במחקר השתתפו ד"ר רונה מרדלר-רבינוביץ, ד"ר שמואל טיאוסנו, ד"ר דורון קומנשטר, פרופ' ארנון כהן ופרופ' הווארד עמיטל, וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2016 של כתב העת Clinical Rheumatology.

הגורמים שמשפיעים על הסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית עדיין אינן ידועים במלואם, וההנחה כי הם כוללים שילוב של גנטיקה וסביבה, לרבות מין – כשלנשים סיכון גבוה פי 3-2 למחלה בהשוואה לגברים, וכן עישון, השמנה וצריכה מופרזת של אלכוהול.

ממצאים מפתיעים 

המחקר הנוכחי מהווה חידוש על רקע ממצאי עבודות קודמות שהצביעו על כך שהתפתחות משולבת של דלקת מפרקים שגרונתית וגאוט היא נדירה, וכי שכיחותה של גאוט בקרב מאובחנים בדלקת מפרקים שגרונתית נמוכה בהשוואה לשכיחות של 3% שנמדדת באוכלוסייה הכללית, כפי שנצפה בין השאר במחקר אמריקאי שנערך במרכז הרפואי מאיו קליניק במינסוטה, ופורסם באוגוסט 2013 בכתב העת International Journal of Clinical Rheumatology. עד כה, פרט למחקר הנוכחי, קיימים תיאורים בודדים בספרות הרפואית של מקרי תחלואה משותפת בדלקת מפרקים שגרונתית וגאוט.

החוקרים מציינים כי ממצאי המחקר צריכים לעורר רופאים לקשר שבין דלקת מפרקים שגרונתית לגאוט ולהשלכותיו וקוראים למחקרים נוספים בתחום.

מחלת גאוט המאופיינת בהצטברות חומצת שתן במפרקים לרוב מלווה בהופעת גושים באיברי הגוף – גושים תת עוריים הקרויים גושי "טופי". מחקר ישראלי מקופת חולים מכבי שפורסם בפברואר 2013 בכתב העת Rheumatology אמד את שכיחותה של גאוט נכון לשנת 2008 ב-2.6 לכל אלף תושבים, ונמצא כי הסיכון למחלה גדל משמעותית לאחר גיל 54.

Clinical Rheumatology, doi:10.1007/s10067-016-3477-5