מסת הגוף (BMI) קשורה רק באופן עקיף לאופן בו נשים מעריכות את הגוף שלהן. ההשפעה החזקה ביותר על ההערכה העצמית היא בהתאם למה שהנשים מאמינות על האופן בו אנשים משמעותיים רואים את הגוף שלהן. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת אוהיו שבארה"ב.

ככל שנשים יכולות יותר להתמקד בתפקוד הפנימי של הגוף – כיצד גופן מתפקד ומרגיש, במקום כיצד הן נראות לאחרים, ככה הן מעריכות יותר את גופן. ככל שאישה מעריכה יותר את הגוף שלה, כך היא מסוגלת יותר לאכילה אינטואיטיבית- אכילה בתגובה לתחושה פיזית של רעב ושובע, במקום אכילה רגשית או אכילה רק בגלל שיש אוכל בסביבה. לנשים אלה יש דימוי גוף בריא וחיובי והן אוכלות לפי הצורך ולא על פי תכתיבי החברה.

מחקרים קודמים העלו כי 50% מהנשים מעריכות את הגוף שלהן. מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק כיצד הנשים מגיעות לסיפוק ושביעות רצון לגבי גופן, וכיצד הן נמנעות ממלכודות אשר עשויות להפריע לחשיבה חיובית כזאת.

החוקרים אומרים שבסופו של דבר זה עניין של כבוד. כלומר, אם נשים רוצות להתנהג לגופן טוב (למשל באמצעות תזונה נכונה, פעילות גופנית והקפדה על בדיקות רפואיות) הן קודם כל צריכות לאהוב את הגוף.

המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Counseling Psychology מראה שלמעשה אנחנו מחפשים את הקבלה אצל אחרים בכדי לקבוע אם אנחנו מעריכים בעצמנו את הגוף שלנו. זה לא המשקל, אלא האם אחרים ברשת החברתית שלנו מעריכים אותנו. מכאן נובע שאנשים צריכים להיות פחות שיפוטיים וביקורתיים לאחרים.

800 משתתפות המחקר חולקו לשלוש קבוצות גיל: 18-25, 26-39, 40-65. הן נשאלו לגבי האופן בו הן תופסות את התמיכה החברתית שלהן בקשרים חברתיים שונים, אם הן מאמינות שאנשים קרובים והחברה בכלל מקבלים את הגוף שלהן, האם הן מתמקדות בתפקודי הגוף או במראה החיצוני, כיצד הן מרגישות כלפי גופן והאם הן אוכלות אכילה אינטואיטיבית.

החוקרים מצאו שעל פי רוב, הדרך להערכת הגוף ולאכילה אינטואיטיבית היא זהה בכל קבוצות הגיל: נשים שחושבות שיש להן תמיכה חברתית חזקה חושבות גם שאחרים מקבלים את גופן. תפיסה זאת מחזקת אותן להיות פחות מוטרדות ממראה חיצוני ויותר עסוקות בתפקודי הגוף. זה בתורו מעודד הערכה שלהן את גופן ואכילה בריאה.

עוד מצאו החוקרים כי מדד ה- BMI לבדו לא היה קשור ישירות לאופן בו נשים חשו כלפי גופן. הקשר בין ה- BMI לבין תפיסת הגוף מתווך על-ידי האופן בו אנו חשים שאחרים מקבלים את הגוף שלנו. כלומר, נשים במשקל גבוה יכולות להיות בעלות דימוי גוף חיובי אם הן לא חשות שאחרים משמעותיים מנסים לשנות את מראה גופן אלא מקבלים אותן כמו שהן. ולהפך- לנשים עם BMI נמוך יכול להיות דימוי גוף שלילי אם הן חשות שאנשים משמעותיים להן לא מקבלים אותן.

ה-  BMI כן השפיע על דפוסי אכילה בגילאי 26-65. בקרב קבוצת גיל זו, נשים עם BMI גבוה אכלו פחות על פי סימנים של רעב ושובע. בקרב הצעירות לא היה קשר בין BMI לאכילה אינטואיטיבית.

החוקרים מסבירים כי ייתכן שנשים במשקל גבוה חשות לחץ מהסביבה להוריד במשקל והן עושות דיאטה שמרחיקה אותן מתשומת לב לרמזים פנימיים כאלה. עם הזמן נשים אלה מאבדות את האמון בתחושות הגוף- כולל תחושות של רעב ושובע.

נשים בגילאי 26-39 נטו יותר מנשים אחרות להגיע להערכת הגוף בהתבסס על תפקוד הגוף בהשוואה למראה. החוקרים מאמינים שזה קשור לעובדה שנשים אלה נמצאות בגיל של הריון ולידה וזה גורם להן להעריך את תפקודי הגוף יותר.

החוקרים מסכמים ואומרים כי ניסיון של הסביבה לעודד אדם לעשות דיאטה לעיתים קרובות משיג תוצאות שליליות, כי במצב כזה האדם מתמקד באכילה לפי קלוריות או לפי גודל מנה – סימנים חיצוניים – ולא במה שהגוף שלו באמת צריך –אכילה על פי רמזים פנימיים.

עוד הם אומרים כי לדעה של אחרים יש השפעה על דימוי הגוף, וצריך כחברה להפסיק לשפוט אנשים בהתבסס על מראה ומשקל. לכן, השלכה יישומית אחת של המחקר היא שיש לחנך הורים, משפחה, חברים ואת התקשורת לגבי החשיבות שבקבלת הגוף של האחר והפסקת הביקורת והשיפוטיות בנושא.

תרגמה וערכה: מיכל אפק

לפרטים נוספים באתר אוניברסיטת אוהיו