מאת: מור לביא, פסיכולוגית שיקומית מומחית, המרכז לטרשת נפוצה, "שיבא", תל השומר.

 

אין ספק כי המחלה שלך משפיעה על בני משפחתך. אין זה אומר כי ההשפעה היא רק לכיוון אחד - השפעה רעה. יכולה להיות גם השפעה מפתחת, מעשירה, מלמדת, לבני המשפחה של אדם עם מחלה.

 

חשוב לזכור כי בני המשפחה הם חלק ממה שקורה בבית וממה שקורה לבני המשפחה האחרים. כך קורה שילדים מודעים למחלת אחד ההורים, שותפים לקשיים, להתקפים אם יש ולשיפורים כאשר אלה מתרחשים. כאשר יש התקף של המחלה, הילדים שותפים לקושי. עם זאת, כאשר ההתקף עובר, והמצב הפיזי משתפר (גם אם לא שיפור מוחלט) הילדים חייבים להיות ערים ומעורבים בחזרה לנורמליזציה של הבית. חשוב לשמור על סדר יום קבוע ונורמטיבי, להחזיר את הבית לפעילות משפחתית רגילה, עד כמה שאפשר. יש להשתדל לא ליצור בית שכל הווייתו היא מחלת בן המשפחה, אלא לכל אחד מבני המשפחה יש את המקום שלו, את הצרכים שלו, ואת הייחודיות שלו.

 

עוד באותו נושא, תוכל לעיין במידע הבא באתר:

• ההשפעה של טרשת נפוצה על הסובבים אותנו